דעיכת עידן הסכינים: הפלסטינים חוזרים למאבק המדיני
הירידה בפיגועי הטרור מוכיחה שלרשות יד מכוונת באינתיפאדה הזו, שעוברת לפרק ב' – המלחמה המדינית בישראל. בשלהי כהונת אובמה קיים חשש למהלך קיצוני במסגרת זו, אך הוא כנראה לא ירצה להפוך לאישיות לא קבילה כאן
מאז פיגוע הדקירה בחברון לפני כשבועיים וחצי, שהסתיים בפעיל "בצלם" שתיעד את חייל צה"ל יורה במחבל מנוטרל, נראה שגל הטרור, או אינתיפאדת הסכינים, נמצאת בדעיכה. הפעולה האלימה האחרונה הייתה דווקא מילולית - אמירתו של ח"כ זוהיר בהלול על כך שהדוקרים אינם "מחבלים" - ולא היו בה נפגעים בנפש. הדעיכה הזו היא ההוכחה שלרשות הפלסטינית בהובלת תנועת פתח', במנהיגותו של אבו מאזן, הייתה שליטה מלאה באינתיפאדה הזאת. לא שליטה מוחלטת - אבל הייתה הכוונה מלמעלה.עוד כותרות ב-nrg:
שטייניץ: "ישראל צריכה לסיים יפה עם אובמה"
הרקע להכרזת נתניהו בגולן: הצהרת כוונות לאסד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבו מאזן במוקטעה. רוצה לחזור להיות שחקן
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לא ניתן לדעת בדיוק מה היה מעשה הקסם שגרם לצעירים הפלסטינים להפסיק את המאבק נגד היהודים והכיבוש. אבל מישהו שם דאג להפסיק את הזרם בסניף המרכזי - בדיוק כפי שניתח תא"ל יוסי קופרוואסר. האינתיפאדה הזו יצאה לפועל בהתאם לאסטרטגיה של הפתח' במסגרת המלחמה העממית הארוכה, ושם גם ידעו – כנראה באמצעות מנהיגות בדרג הביניים - להעביר את המסר שאין עוד מה להרוויח מהתקיפות שמובילות בדרך כלל למות צעירים.
באופן לא מפתיע, מיד עם ההפנמה שעברנו למצב חדש בשטח, השיק אבו מאזן, עם רוח גבית של עיתון ישראלי חשוב, יוזמה מדינית, הכולל גינוי של ישראל על רקע הבנייה בהתנחלויות. הוא אמנם חזר בו מיד, לפי כמה דיווחים, אבל ברור שלאחר גל הפיגועים - מתחיל עכשיו פרק ב': המלחמה המדינית נגד ישראל. הטרור והמאבק המדיני שלובים זה בזה, על פי התורה הישנה. כרגע, אבו מאזן מעוניין ב"אנגייג'מנט" - ליצור מגע ולקיים נוכחות ותנועה בזירה המדינית. הוא רוצה לחזור להיות שחקן. סוג של מופע קבוע ביריד עונתי שמגיע העירה. הוא צריך לקיים את ההתחייבויות אחרי שמכרו את הכרטיסים.
פיגוע הגרזן במעלה אדומים. הכוונה מלמעלה של האינתיפאדה, גם אם לא שליטה מליאה
צילום: מתוך סרטון מצלמות האבטחה
רוח גבית מאובמה
אך בעוד שהפלסטינים ככל הנראה נסוגו מיוזמתם להביא להחלטה במועצת הביטחון שתקבע את אי חוקיות ההתנחלויות - מי ששוקל ללכת במקומם לשם הוא נשיא ארצות הברית ברק אובמה.
מדובר ברעיון ידוע: לחקוק את הפרמטרים של הסכם הקבע על לוחות מועצת הביטחון. ברור שמבחינת הפלסטינים עדיפה החלטה שבמסגרתה הכרזה על ההתנחלויות כבלתי חוקיות. אז את זה הם כנראה לא ישיגו, אבל האיום הזה מגדיל את הסיכוי ליוזמה מדינית אמריקאית במסגרת מועצת הביטחון.
אולם האם הפעם משהו חדש בסבב הקבוע של הסתה–גל אלימות–מתקפה מדינית תעמולתית וחוזר חלילה? אם צריך להעריך מה יהיה כשתיפתח שוב עונת הסתיו, עם השגרה המעייפת עד מוות שכוללת את עצרת האו"ם, דיוני מועצת הביטחון, עלייה להר הבית ובמקביל השתוללות ערבית של יריות וסכינים - הרי שהתשובה היא שההישג היחיד שאבו מאזן יכול לקוות לו הוא התגברות התעמולה האנטי-ישראלית.
אובמה בקונגרס. עדיין יכול לזכות בלבבות הישראלים
צילום: AP
במה שקשור לארצות הברית, קשה לראות כיצד דווקא בישורת האחרונה של כהונת אובמה, תגיע וושינגטון לבסוף עם היוזמה המדוברת למועצת הביטחון. אמנם יש הטוענים שבמרווח הזמן בין הבחירות בארצות הברית ב-8 בנובמבר להשבעת הנשיא או הנשיאה החדשה ב-20 בינואר 2017, ישאיר הנשיא האמריקאי את המוקש האנטי-ישראלי המסוכן ביותר.
אך כאמור, מהרבה בחינות זה לא סביר. החלטה על אי חוקיות ההתנחלויות היא בסיס למאבק בינלאומי אנטי-ישראלי שיגיע בשלב מסוים להטלת סנקציות, אם לא גרוע מזה. אובמה, עדיין מתיימר להמשיך לעסוק בנושא הישראלי-פלסטיני גם אחרי פרישתו מהנשיאות, והוא לא ישאיר מוקש כזה שיהפוך אותו לאישיות בלתי קבילה על הישראלים ברמות קיצוניות - הרבה יותר מג'ימי קרטר למשל. הוא עדיין יכול אחרי נשיאותו לזכות במוחות ולבבות בישראל באמצעות מתקפת חיוכים ומגע קרוב. ואולי גם תהיה בכך תועלת לשני הצדדים. אבל אם ישאיר אחריו מורשת של מסגרת מדינית מקובעת והחלטות אנטי-ישראליות, הדרך הזאת תיסגר בפניו.
מועצת הביטחון של האו''ם. אובמה יעדיף להימנע מלהניח מוקש אנטי ישראלי
צילום: אי.פי.איי
המעבר שייתכן ומתרחש עתה לפרק המדיני של האינתיפאדה, עלול להטביע את שמו של אובמה על גל האלימות הזה. לאורך חודשי האלימות ארצות הברית למעשה לא גינתה את הפלסטינים, אלא להיפך – נראה היה שלפלסטינים יש רווח תעמולתי. הם הצליחו להפעיל גם גורמים בינלאומיים וגם את השמאל הישראלי, ובתוך כך גם ליצור סדקים בין הציבור בישראל לבין הממשלה.
וכדי לתת חבל הצלה בידי ישראל מול כל יוזמה מדינית שתחייב אותה לחזור לקווי 67', בא ההסכם בין מצרים לסעודיה, שכולל העברת שני האיים במצרי טיראן המפורסמים מיד ליד. האם מישהו יכול להעלות על הדעת מה יעלה בגורל בקעת הירדן אם זו תימסר לריבונות זרה כלשהי? דין הבקעה כדין מצרי טיראן וכדין רמת הגולן. וכך, העובדות בשטח חזקות יותר מהסעיפים שבתכנית השלום של אובמה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם