ביום ששופטי העליון הימניים יהיו הרוב
הימין המתוסכל מבית המשפט צריך להחליט על אפיק הפעולה שהוא מעוניין למקד בו את כוחותיו: שינוי מאזן הדעות בקרב שופטי העליון, או נטילת העוצמה מידיהם
בתסריט שחוזר על עצמו בסרטי פעולה רבים, מסתובב בעולם נשק רב-עוצמה שעליו מתנהל מאבק איתנים בין הטובים לרעים. בתחילה משתלט עליו הרשע ומנסה להשמיד את העולם, ובסוף כמובן הטוב חוטף מידיו את הנשק, משמיד באמצעותו את דמות הרע ואת שותפיו ומציל את העולם.
המוטיב הזה עלה במוחי כששמעתי את הדיונים שהתקיימו בשבועיים האחרונים על כוחו ועל סמכותו של בית המשפט העליון לאחר פסיקתו בעניין מתווה הגז, ובעקבותיה גם את הביקורת של שרת המשפטים על התנהלותו. הפרשנים קלטו היטב את הרמז שבהזדמנות זו שיגרה איילת שקד על כוונתה לשנות את המצב הקיים באמצעות ארבעת המינויים לבית המשפט העליון הצפויים להתפרסם בשנה הבאה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- בני האור מזועזעים: שקד העזה לבקר את ביהמ"ש
- במחנה הציוני מחפשים: מי חיסל את הסיכוי לאחדות?
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
''לא הדאגה למוסד ביהמ''ש העליון עומדת לנגד עיניהם, אלא הרצון להשליט במדינה ערכים ליברליים''.
צילום: גיל יוחנן
מזה שנים מתנהל במחנה הימין שיח ער על הצורך לשנות את פניו של בית המשפט העליון באמצעות רפורמה בהרכב האנושי שלו. במקביל, אך בעוצמה נמוכה יותר, דובר שם על הצורך בחקיקת חוק יסוד השפיטה לשם הסדרת היחסים שבין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת באופן שיגדיר היטב את גבולות הסמכות של בית המשפט.
חשוב להבין את ההבדל שבין שני הצעדים הללו: שינוי ההרכב האנושי של בית המשפט העליון כמוהו כחטיפת הנשק העוצמתי מאדם אחד והעברתו לאדם אחר, שגם הוא יוכל להשתמש בו למטרות שבהן יחפוץ. מאידך גיסא, חקיקת חוק השפיטה משולה לפירוק אותו נשק כך ששום צד לא יוכל להשתמש בו.
אחרי שנים רבות שבהן המחנה הליברלי אחז ברוב עצום בבית המשפט העליון, קשה להעלות על הדעת מצב הפוך, שבו יש רוב של שופטים בעלי השקפה ימנית. אולם כפי שנראה המצב היום, המצב הזה כבר לא נראה בדיוני.
מתברר גם שהתחלופה הפרסונלית בבית המשפט אינה כה אִטית: בשנים האחרונות נבחרו שני שופטים בעלי תפיסה שאינה ליברלית, ובשנה הקרובה צפויים להתחלף ארבעה שופטים. אם יצליח המחנה השמרני למנות ארבעה שופטים שקרובים לעמדותיו - יעד קשה ביותר להשגה – בבת אחת הוא יביא שינוי משמעותי בהרכבו של בית המשפט.
גם אם ההישג של הימין יהיה חלקי, אם תימשך בשנים הבאות המגמה של מינוי שופטים רבים יותר שיש להם השקפה שמרנית מאשר ליברלית, ייתכן שאפיק הפעולה הזה יתברר כמהיר וקל יותר מאשר המאמץ לקדם חוק יסוד - פעולה שתמיד כרוכה במאבקים פוליטיים קשים ואינטרסים סבוכים. התגברות כוחו של הימין בציבור הישראלי, כמו גם הכלים שרכש לעצמו כדי להשמיע את קולו בציבור, בוודאי יסייעו לקידום השינוי הזה.
איילת שקד. תשנוה את המצב הקיים באמצעות ארבעת המינויים לבית המשפט העליון?.
צילום: מרים אלסטר/פלאש 90
אם אכן כך יקרה, יעמוד מחנה הימין בפני השאלה אם הוא בכלל מעוניין ליטול מידיו של בית המשפט את העוצמה שזה לקח לידיו. הרי שופט בעל תפיסה שמרנית אינו מתנגד בהכרח לאקטיביזם שיפוטי. ייתכן שגם הוא ישתמש בעתירה שתבוא לפניו לשם השלטת תפיסת העולם שלו, כפי שעושים כבר זמן רב שופטים בעלי תפיסה ליברלית. אם יגבילו הפוליטיקאים את סמכותו של בית משפט שמרני, הם לכאורה יפגעו באינטרס של המחנה שלהם.
ניתן אמנם לשאול לשם מה יהיה זקוק הימין לבית משפט אקטיביסטי במציאות שבה הוא נהנה מרוב בכנסת ובממשלה, אך התשובה לכך היא פשוטה: כפי שנוכחנו לדעת בעשרים השנים האחרונות, קל יותר לקדם תהליכים ולשנות מציאות על ידי משיכת קולמוס של פסק דין בבג"ץ מאשר באמצעות חקיקת חוקים או החלטות ממשלה. מאז ומתמיד לעריצים היה קל יותר לבנות גשרים ונמלים מאשר לשליטים דמוקרטיים.
לו היה מדובר רק בנוחות הכרוכה בזירוז הביצוע של מיזמים לאומיים, הצר - שימור כוחו של בג"ץ - לא היה שווה בנזק המלך, שהוא המשך קיומו של מצב מעוות ביחסים בין הרשויות. מטרה חשובה יותר שלמענה יצוץ הפיתוי להשאיר כוח מוגזם בידי בית משפט ימני תהיה תיקון הנזקים שנגרמו במהלך שנות שלטונו הארוך של בית המשפט הליברלי, בעיקר בסוגיות ערכיות כמו פניו של התא המשפחתי או דמותה של השבת במדינת ישראל.
לשם שינוי המציאות והתודעה בנושאים האלה על ידי פעולה בבית המחוקקים יידרש זמן רב ומאמץ מתמשך. בבית המשפט, לעומת זאת, הדרך תהיה קלה וקצרה יותר. תוגש עתירה לבג"ץ, תתקבל החלטה שסותרת החלטה קודמת של בג"ץ - והנה, במכה אחת השתנתה המציאות הנורמטיבית.
לכולם ברור שלו רוב השופטים בירושלים היו חובשים כיפות סרוגות או מגבעות, היו מרדכי קרמניצר ומשה נגבי נאבקים במלוא העוז נגד בית המשפט העליון ונוקטים מאמץ עילאי כדי להגביל את כוחו וסמכויותיו. לא הדאגה למוסד בית המשפט העליון באשר הוא עומדת לנגד עיניהם, אלא הרצון להשליט במדינה ערכים ליברליים. באותו אופן, במצב כזה עשוי הימין להפוך לחסיד גדול של בית המשפט העליון ולחלום שהוא יעשה למענו את העבודה הקשה הנדרשת לצורך החזרה למצב מאוזן בין ערכים שמרניים ולאומיים ובין נורמות ליברליות קיצוניות.
בשורה התחתונה מדובר אמנם על מציאות שנראית רחוקה ועל דילמה שנראית היפותטית, אבל ייתכן שהדרך לשם אינה כה ארוכה. חשוב מכך, על מנהיגי הימין לגבש כעת עמדה בשאלה הזאת, כי לאור עמדה זו עליהם לכלכל את צעדיהם כבר עתה. עליהם להחליט היכן הם משקיעים את עיקר המאמץ – בהשפעה על מינוי השופטים לבית המשפט העליון, או בהסדרת מעמד בית המשפט בחוק. למעשה, עליהם להחליט אם הם בכלל מעוניינים בקידום חוק מעין זה בעת הזאת.
ד"ר ארי גייגר מלמד במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם