צעד אחר צעד: כך מיישמת הממשלה את דו"ח לוי
ללא רעש וצלצולים, הדו''ח שמעגן את מעמד הבנייה ביו"ש ומגן עליה מעתירות קורם עור וגידים. בניגוד לעבר, תשובות המדינה לבג"ץ חותרות להשארת הבתים על תלם. "הדו''ח אינו מלבין בנייה בלתי חוקית – וגם לא חותר לסיפוח"
לאט ובשקט מיישמת ממשלת נתניהו את דו"ח לוי העוסק במעמדה החוקי של הבנייה ביהודה ושומרון, ואם לא את כולו - לפחות חלקים ממנו. כך טוענים בארגון השמאל הקיצוני 'יש דין', שפרסם לאחרונה דו"ח תחת הכותרת 'מכיבוש לסיפוח'. מחברי המסמך מפרטים באילו תחומים אפשר לזהות שינוי במדיניות הממשלה כלפי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
עוד כותרות ב-nrg:
- פוטין חובט: לא הייתי מציל את ארדואן מטביעה
- רה"מ אוקראינה החדש: יהודי, ידיד ישראל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מי שאחראים כיום ליישום הזוחל של חלק ממסקנות דו"ח לוי ומספקים פתרונות לחלק מהקשיים שמתעוררים, הם חברי ועדת ההסדרה שהוקמה בהתאם להסכמים הקואליציוניים בין הליכוד והבית היהודי, הפועלים בגיבוי מלא של שר הביטחון ושרת המשפטים. בתחילה עמד בראש הוועדה אביחי מנדלבליט, ועם מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לפני כחודשיים תפסה את מקומו עו"ד חיה זנדברג, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות.
תזכורת: ועדת לוי מונתה בתחילת 2012, במטרה לבחון את מעמדה החוקי והמשפטי של הבנייה ביהודה ושומרון. הרקע להקמתה היה שורה של הליכים משפטיים שהתנהלו בבג"ץ, שבהם התבקשה המדינה להרוס מאחזים שהליכי הסדרתם לא הושלמו. רוב העתירות נשענו על קביעותיה המשפטיות של עו"ד טליה ששון בדו"ח המאחזים שחיברה בשנת 2005, לבקשת ראש הממשלה דאז אריאל שרון.
בעקבות הלחץ הפוליטי שהופעל עליו, ביקש נתניהו להצטייד בגושפנקה משפטית נגדית, שתוכל להתמודד עם דו"ח ששון ועם הנזקים שהסב להתיישבות. בראש הוועדה עמד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ז"ל, וחבריה היו השופטת (בדימוס) תחיה שפירא והמשפטן ד"ר אלן בייקר.
לאחר כמה חודשים הגישה הוועדה את המלצותיה לראש הממשלה בנימין נתניהו. העמדה המשפטית המרכזית שהוצגה בדו"ח לוי הייתה כי יהודה ושומרון אינם שטח כבוש, וממילא מותר לישראל ליישב את האזור גם על פי המשפט הבינלאומי. עוד נטען בדו"ח כי למדינת ישראל יש זכויות בשטח לא רק מכוח הזיקה ההיסטורית וייעוד הארץ כבית לאומי לעם היהודי, אלא גם מתוקף העובדה שבטרם כבשה ישראל את יהודה ושומרון לא היה השטח מצוי בשליטתה של ריבונות מדינית לגיטימית אחרת.
"בבסיס הפתרונות המשפטיים של דו"ח לוי", מסביר עו"ד הראל ארנון, מומחה למקרקעין ולמשפט הבינלאומי ביהודה ושומרון, "עומדת ההנחה שלמדינת ישראל יש מחויבות לספק הגנה משפטית ליישובים שהיא הייתה מעורבת בהקמתם במידה כזו או אחרת, והיא לא יכולה להתנער מהמחויבות הזו ברגע שמתעוררים כל מיני קשיים משפטיים.
"חשוב להבין, לא מדובר פה במהפכה אלא בכלים משפטיים שהיו קיימים על המדף. פשוט צריך שהמשפטנים בשירות המדינה יהיו מוכנים לאמץ אותם. משפט זה לא מתמטיקה. במתמטיקה יש פתרון אחד, במשפט יש כמה תוצאות סבירות אפשריות. מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים, כולל העבודה של ועדת ההסדרה, הוא התחלה של שינוי, שמשתקף בעיקר בתשובות שעונה המדינה לעתירות שמונחות בבג"ץ. אבל זה לא מתבטא רק שם, אלא גם בדברים אחרים. צריך לזכור שגם הפתרונות המשפטיים הם מוגבלים ותלויים בכלים שהחוק נותן. גם בשדה המשפטי יש גבולות גזרה שאי אפשר לעבור".
ביהודה ושומרון מצויים מאות ואולי אלפי בתים שהליך התכנון שלהם לא הושלם, או שכשרותם המשפטית אינה מלאה. חלק מהבתים נבנו ללא תוכנית מתאר (תב"ע) בתוקף, אחרים נבנו על קרקעות שאינן אדמות מדינה מוכרזות אלא קרקעות פלסטיניות פרטיות, או כאלה שזהות בעליהן אינה ברורה וחד-משמעית.
"אחד המקרים הבולטים שבו אפשר היה לראות ממש את שינוי המדיניות, הוא בתשובת המדינה בעניין שכונת נתיב האבות באלעזר", אומר עו"ד ארנון. "אם המדינה לא הייתה עונה מה שהיא ענתה, היינו הולכים לפינוי". מדובר בכמה בתים המצויים על קרקע ספק פרטית, שעתירה שהוגשה נגדם נידונה בבג"ץ בימים אלו. לפני כחודש הודיעה המדינה לבית המשפט כי היא בוחנת דרך לרשום את הקרקעות על שמה במסגרת הליך 'רישום ראשון', ובאופן זה להכשיר את הבתים ולמנוע את הצורך להרוס אותם.
"הנה דוגמה לכך שהמדינה מאמצת המלצה של ועדת ההסדרה, ואומרת שהיא תרשום את האדמות האלו על שמה", מסביר ארנון. "רק במקרה שיבוא מישהו ויצליח להוכיח בעלות על הקרקע, אז נפצה אותו והוא יקבל קרקע חלופית. כיום יש פלסטיני שטוען שהוא עיבד פעם את הקרקע, אבל הוא לא הצליח להוכיח בעלות. אם זה היה קורה לפני שנתיים, המדינה הייתה אומרת 'יש כאן קרקע פרטית, וכל מה שעליה צריך להיהרס, נקודה'. היום זה כבר לא מחייב להרוס, כי מי אמר שזה באמת של הערבי שטוען שזה שלו?"
ואכן, במקרה של עמונה התנהלות המדינה הייתה שונה לחלוטין. השינוי המדובר הגיע מאוחר מדי מבחינת היישוב, שלפני כשנה וחצי גזר עליו בג"ץ פינוי עד דצמבר 2016. בתשובתה לעתירה נגד מתיישבי עמונה הצהירה המדינה כי מכיוון שחלק מקרקעות היישוב הן פרטיות, יש לפנות את היישוב. מאוחר יותר ניסתה המדינה לסגת מעמדה זו ולטעון כי לא כל העותרים הפלסטינים הוכיחו את בעלותם על הקרקע, אך זה כבר היה מאוחר מדי ובית המשפט לא אפשר למדינה לשנות את עמדתה תוך כדי ההליך המשפטי, ודרש ממנה להיצמד לעמדתה הראשונית ולהתחייבותה לפנות את היישוב.
"נכון שיש שינוי מסוים בתשובות המדינה, אבל לצערי השינוי הזה קרה מאוחר מדי, ובמובן מסוים גם מעט מדי", אומר אביחי בוארון, תושב עמונה וממובילי המאבק נגד הפינוי. "מדינת ישראל כמעט אנוסה לפנות יישוב בגלל עתירת ארגון שמאל. אני אומר 'כמעט', כי אם תהיה התעשתות של הדרג המדיני, בעיקר בליכוד ובבית היהודי, ויאומצו פתרונות אחרים שמונחים על השולחן, היישוב לא יפונה".
למרות פסק הדין החלוט, גורמים בהתיישבות ובכנסת פועלים יחד עם משפטנים מומחים לגבש פתרון שיאפשר את השארת היישוב במקומו, או את הקמתו מחדש אם יפונה. בוארון מאמין שעמונה לא יפונה. "אנחנו עובדים למנוע פינוי של עשרות משפחות על מאתיים ילדיהן. הם הגיעו לעמונה לפני עשרים שנה כי המדינה הבטיחה להם שהולכים לבנות שכונה חדשה. אם הממשלה וראש הממשלה לא יתעשתו, יהיה כאן פיצוץ".
גורמים בהתיישבות המעורים בפרטי הפרשה אומרים כי למרות הרצון הטוב והרוח החדשה המנשבת במשרד הביטחון, המקרה של עמונה סבוך מדי, מכיוון שמדובר בקרקעות פרטיות ובאדמות נפקדים. בניגוד לעבר, כיום המדינה מתקשה מבחינה משפטית ליישב קרקעות במעמד כזה. בנוסף, גם פסק הדין החלוט של בג"ץ ועקרון סופיות הדיון מעיבים מאוד על הסיכוי לסכל את הפינוי המתוכנן.
דוגמה נוספת לקושי משפטי שקיבל מענה לאחרונה נמצאת ביישובים שהוקמו מכוח צווי תפיסה, כלומר יישובים שהוקמו על קרקעות פלסטיניות פרטיות שנתפסו מכוח צו צבאי ולצרכים צבאיים בלבד. לא מעט יישובים הוקמו באופן זה, ובהם אלון-מורה, בית-אל ועוד. בשנת 1979 קבע בג"ץ כי מדינת ישראל לא תקים יישובים חדשים על אדמות שנתפסו בתפיסה צבאית, ובעקבות הפסיקה הזו התעוררה השאלה האם ביישובים שכבר הוקמו באופן זה מותר להרחיב את הבנייה.
בדו"ח לוי נמתחה ביקורת קשה על המנהל האזרחי שנמנע מלאשר תוכניות הרחבה ליישובים שהוקמו מכוח צווי תפיסה. מחברי הדו"ח סברו כי הקמת יישובים על קרקעות שנתפסו בתפיסה צבאית התבססה על העמדה שיישובים אלו מסייעים להגנה המרחבית של האזור, והעובדה שהקרקעות לא הושבו לבעליהן מלמדת כי הצורך הביטחוני בהחזקתם עדיין תקף. עוד נטען בדו"ח לוי כי יש לתת מענה לצורכי היישובים המבקשים לגדול ולהתפתח, וכי הרחבת היישובים והגדלתם הן יעד שהגדירה ממשלת ישראל בהחלטתה משנת 1979.
גם כאן חל שינוי בעמדת הממשלה. לאחר הריסת בתי דריינוף בבית-אל לפני כחצי שנה אישר המנהל האזרחי את הקמתם מחדש של שני הבניינים שנהרסו, אף שמדובר בקרקעות שנתפסו בצו תפיסה. המשמעות היא שבמנהל האזרחי מיישמים את המלצת דו"ח לוי, שבו נכתב כי "אין מניעה לאשר בנייה נוספת בתחומו של יישוב שהוקם על קרקע בתפיסה צבאית". לא מן הנמנע שיישובים נוספים יוכלו להסתמך על קביעה זו, ולהרחיב את הבנייה בשטחים שלא נוצלו עד כה.
קושי אחר שעשוי לקבל מענה בוועדת ההסדרה נוגע לקרקעות שבעבר הוכרו והוכרזו כאדמות מדינה, אך בדיקות מחודשות שבוצעו במנהל האזרחי הביאו לשינוי במעמד הקרקע ולהכרזה עליה כאדמה פרטית. בשנת 1999 הוקם במנהל האזרחי צוות 'קו כחול', במטרה לערוך בדיקה מחודשת של קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה בשנות השבעים והשמונים. הקו הכחול מגדיר את השטחים שהם אדמות מדינה, ושעליהם אפשר להקים יישובים.
בשנים האחרונות בחן המנהל האזרחי שוב את ההכרזות הללו, ובחלק מהמקרים שינה את מעמדן של קרקעות שהוכרו כאדמות מדינה וקבע כי מדובר באדמות פרטיות. הבדיקות החדשות מתבססות על מסמכים חדשים שנחשפים מעת לעת, וכן על יכולות טכנולוגיות מהשנים האחרונות שמדייקות את הקו הכחול שסומן בעבר.
במנהל האזרחי יודעים לספר כי בשנים הראשונות של תהליך ההכרזה, סימון גבולות המדינה על תצלומי האוויר נעשה באמצעות טוש. הקו שיצר הטוש על התצ"א לא שרטט את הגבול במדויק, ולפעמים תורגם בשטח לרוחב של עשרות מטרים. על בסיס הכרזות אלו הוקמו יישובים, ובדיעבד התברר כי חלק מהקרקעות הן פרטיות.
בדיקות מחודשות אלו הביאו לכך שיישובים ובתים שהוקמו ונבנו לפני שנים בהתאם למציאות המשפטית ששררה בשעתו נמצאים עכשיו בסטטוס בעייתי. בעקבות זאת, תושבים רבים נקלעים לחוסר ודאות בנוגע לעתידם ועתיד ביתם. כך למשל, ביישוב ניל"י שבבנימין, יישוב עם תב"ע מאושרת כבר שנים, התברר לאחרונה בעקבות בדיקה של צוות 'קו כחול' כי חלק מבתי השכונה החדשה ביישוב ממוקמים על שטח פלסטיני פרטי.
הבעיה במקרים אלו נובעת מכך שההכרזה על אדמות מדינה איננה תהליך סופי, והיא ניתנת לערעור ולשינוי. ועדת ההסדרה עשויה להמליץ למדינה לחדול מנוהל ההכרזה המוכר, ותחת זאת לעגן את מעמד הקרקע במסגרת הליך שנקרא 'רישום ראשון', הליך שעליו לא ניתן לערער עוד ובכך למנוע אפשרות של ערעורים חוזרים ונשנים על מעמד הקרקע. כאמור, הצעה ברוח זו הוצגה לבג"ץ לאחרונה במסגרת העתירה על שכונת 'נתיב האבות', ואף זכתה לתמיכה של היועץ המשפטי לממשלה.
באשר לאותם מבנים שהיו בעבר על אדמות מדינה ומעמדם השתנה והורע, המדינה תצטרך לאמץ וליישם את סעיף 5 של הצו העוסק ברכוש ממשלתי, המעניק הגנה למי שרכש בית או בנה את ביתו בתום לב ולאחר מכן התברר כי הבית נמצא על אדמות פרטיות. בסעיף נכתב כי "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה (מטעם המדינה, ח"ע) ובין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתוקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי".
"כבר כשהתחלנו לעבוד על הדו"ח לא הייתה כוונה שבסופו של דבר הדו"ח יאומץ באופן רשמי וחגיגי על ידי הממשלה", אומר אלן בייקר, שנמנה עם מחברי דו"ח לוי. "הכוונה הייתה לתת כלים ולהמליץ למשרדי הממשלה השונים על צעדים מסוימים, כדי לוודא ששלטון החוק קיים בכל התחום של הבנייה ביהודה ושומרון. חוץ מהפרק הראשון שעוסק בעניינים עקרוניים כמו חוקיות ההתנחלויות ומה מעמדה של ישראל בשטחי יו"ש, כל היתר הן המלצות שנוגעות לנושאי תכנון ובנייה.
"שר הביטחון יעלון הופיע לפנינו כשהיה שר לעניינים אסטרטגיים", ממשיך בייקר, "וחלק מהדברים שהוא אמר בוועדה שולבו בהמלצות שגיבשנו. ממה שאני שומע פה ושם אני מבין שמיישמים בצורה הדרגתית, מעשית ופרגמטית את ההמלצות שלנו. האם מאמצים את כולם? אני לא יודע. כשהדו"ח יצא היו משפטנים שאמרו שהדו"ח הזה הוא קטסטרופה. הילארי קלינטון גינתה אותו עוד לפני שהוא תורגם לאנגלית. משמאל חושבים שהדו"ח בא להלבין בנייה בלתי חוקית, ומימין חושבים שהוא קורא לספח את השטחים. שני הדברים לא נכונים. אין כאן אלמנטים פוליטיים. ישבנו שלושה משפטנים, ללא נטייה פוליטית ספציפית, ועבדנו בצורה מאוד רצינית כדי לחבר דו"ח מקצועי. מתסכל שהרושם שנוצר הוא שזה דו"ח פוליטי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם