ראשי » חדשות » דעות

היום שאחרי הרצוג מדובר מתמיד

החקירה של הרצוג, ההתבטאות של בהלול והמאבקים על מועד הפריימריז הכניסו את המחנה הציוני לבהלה. המצביעים בורחים לעבר לפיד, והפעילים כבר מדברים על העידן שאחרי היו"ר הנוכחי

חבר הכנסת זוהיר בהלול סירב לקרוא לפלסטיני שדקר את חיילי צה"ל בחברון מחבל. הוא הציע הבחנות חדשות וטרמינולוגיה אחרת, כדי להשתחרר מאמיתות ישנות ולהתקדם לעבר משא ומתן אמיתי בין הישראלים והפלסטינים. כך אמר. במחנה הציוני, מפלגתו של בהלול, נכנסו לפאניקה. לא רק שיו"ר המפלגה הולך להיחקר באזהרה ויהפוך לחשוד בפלילים, לא רק שיש לו צרות צרורות מבית ויריביו רודפים אחרי כיסאו, לא רק שהמחנה הציוני מידרדר בסקרים ל־15 מנדטים, עכשיו בא הבהלול הזה ולוקח את העסק לשולי השמאל, מקום שהרצוג רק רוצה לברוח ממנו.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רק דמיינו את רבין במקום גנדי בתחקיר 'עובדה'
- משרד החוץ הישראלי מחרים את תומכי ישראל
- מה לזחאלקה החילוני ולרעיון הדתי של הר הבית?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בכירי העבודה התחרו ביניהם בקללות שהרעיפו על בהלול. כל המרבה לדבר בגירוש בהלול מהמפלגה, הרי זה משובח. לא האמירה של בהלול היא שהטרידה אותם, אלא הנזק הפוליטי שכרוך בה. המתקפות נועדו להציל כמה קולות במרכז שבורחים ליאיר לפיד.
 
האמירה של בהלול גם לא הפתיעה במיוחד. במפלגת העבודה היו בסרט הזה לא מזמן. אנחנו כבר לא בימי שלטון מפא"י, שבהם מינו את חברי הכנסת הערבים על פי מפתח חמולתי מושחת והם התנהגו בהתאם. היום חברי הכנסת הערבים בעבודה נסחפים למאבק הפלסטיני, עד שהם מוצאים את עצמם בחוץ. עבד אל־והאב דראושה ורפיק חאג'־יחיא היו האחרונים. גם בהלול יסולק מהשורות, ובעבודה יגייסו כוכב אחר ויחכו להצגה הלאומית שלו.

עכשיו לעצם הדברים. ההבחנה בין מחבל ללוחם חופש הייתה יכולה להיות מציאותית אם הטרור הפלסטיני לא היה כל כך קשה, אכזרי ומטשטש בעצמו כל הבחנה בין חייל לאזרח. ההיסטוריה עושה כבוד ללוחמי חופש נועזים שידעו לכוון את המלחמה שניהלו בצבא כובש, או שהחליטו לנהל מאבק אזרחי ולפעול בלי אלימות. אם רק יוכל, הפלסטיני שיוצא או נשלח לפעולה ידקור בדרך חייל או אזרח חף מפשע, יתאבד על קבוצת חיילים או על ציבור חסר מגן באוטובוס או במסעדה וירצח נשים וילדים. הכול בשם אידיאולוגיה דתית או לאומית. זהו טרור חסר הבחנה.

לפעמים צודק מי שאומר שהפלסטינים הם האויב הגדול ביותר של אנשי שמאל כמוני. תנועות השחרור שהקימו, מפת"ח ועד חמאס, הן מן הגרועות והרצחניות שיש. אתה יכול להזדהות עם המצוקה ולהתנגד לכיבוש, אבל לא עם דרכי המאבק וההנצחה, שגורמות נזק למאבק הפלסטיני עצמו לאורך השנים. השבוע שמעתי את בהלול מדבר על תנועות המחתרת היהודית שפעלו באלימות נגד הכובש הבריטי, כדי להצדיק את הדוקר מחברון. שמעתי גם את יאיר שטרן, בנו של מפקד לח"י, עונה לו בהיסוס. התשובה צריכה להיות נחרצת: לוחמי אצ"ל ולח"י לא הלכו לתקוף מרכזים עירוניים בלונדון, כמו המחתרת האירית למשל. רעיונות כאלה עלו לפני קום המדינה ונדחו על הסף.
 
ובכל זאת, יש מי שראוי ממני לדבר על פיגועי טרור ועל דרכי המאבק הלאומי, והוא דווקא מצדיק את דברי בהלול. השבוע התקשר אליי עו"ד מאיר סחיווסחורדר, שאיבד את הוריו ושלושה מאחיו הקטנים בפיגוע הנורא במסעדת סבארו באוגוסט 2001. "מי שהולך על חייל צה"ל בשטחים הוא לוחם חופש לגיטימי", התעקש סחיווסחורדר. "זכותו להרוג אותו בקרב, אבל אני לא יכול לקרוא לו מחבל ולא דאעש. הוא לא נכנס למסעדה והורג אמא עם הילד, ולכן לא עונה על ההגדרות של רוצח או טרוריסט. הוא מרגיש שהוא רוצה להילחם במי שכובש אותו".

איש הימין סחיווסחורדר התפרסם בעיקר במאבק המשפטי שניהל נגד שחרור מחבלים שהרגו אזרחים במסגרת עסקת שליט. לדבריו, דווקא מתוך המאבק הזה אפשר לצאת למשא ומתן שיוביל לשלום. "מי שרוצח נשים וילדים עובר קו אדום", אומר סחיווסחורדר. "הוא ראוי לעונש מוות, אם הוא ערבי או יהודי. פלסטיני שהרג חייל בשטחים ונשאר חי לא צריך עונש. הוא שבוי מלחמה וצריך לנהל משא ומתן על שחרורו תמורת חיילים או גופות. אם נדע לחשוב אחרת נוכל להעמיד את היחסים עם הפלסטינים על בסיס אחר, ולהתקדם לפתרון".

שאלתי את סחיווסחורדר אם בדברים הללו הוא לא מעודד התקפות פלסטיניות על חיילים ישראלים בשטחים. "במקרה כזה אני משחיז גם את הרובה שלי מול כל איום", הוא ענה. "אדרבה, שינסו את חיילי צה"ל, אבל שלא יפגעו באזרחים חסרי מגן".

עמיר פרץ עבד קשה מאוד על האירוע שארגן ביום שלישי בערב בפינה הירוקה בתל־אביב. פרץ, שהצטרף למפלגת העבודה רק לפני שלושה חודשים - אחרי שנטש אותה ברגעים הקשים, השמיץ אותה והלך לתנועה של ציפי לבני - רצה להציג מפגן כוח, כיאה למי שחוזר הביתה ובקרוב יבקש גם את המפתחות להנהגה. לצורך העניין הוא גם הכין לוגו, תיעד היטב את האירוע ונשא נאום מלא פאתוס, שתכניו לא הכי חשובים אבל כוונותיו ברורות.

האורחים באירוע לא היו בני הגרעין הקשה של מפלגת העבודה, אלא אנשים שפרץ פגש בדרך הפוליטית הארוכה והמפותלת שלו, ועכשיו הוא מגייס אותם לצדו במאבק על ראשות העבודה. כך הסתובבו שם עובדי הסתדרות לשעבר, בעיקר מפוטרי עופר עיני; חברים מהליכוד; ראשי ארגונים חברתיים; ידידים משדרות וגם כמה מקורבים אישיים, ביניהם הפרקליט הפלילי עו"ד ציון אמיר, שאם יחליט לעשות הסבה מקצועית יוכל להערכתי לעשות באזז ראוי במסדרונות הכנסת, או לפחות בסיעת העבודה.
  

גם יצחק הרצוג היה שם. הוא הגיע משדה התעופה אחרי שנחת מברלין. החקירה נגד הרצוג זעזעה את החיים האישיים והפוליטיים שלו, ושיבשה את כל המערכות הפועלות בעבודה. הדרמה שם גדולה, ומי שמגיע לכנסים השונים לקראת החג מרגיש את האדמה רועדת.

השיח בין הפעילים נסוב כבר על המנהיגות שאחרי עידן הרצוג. הבכירים שנותנים לו גיבוי פומבי היו שמחים להצטרף למכתב של התנועה לאיכות השלטון, שתובעת מהרצוג להתפטר מראשות האופוזיציה ומתפקידיו במפלגת העבודה. ויש כמובן חברי כנסת שדורשים ממנו בגלוי להשעות את עצמו עד לסיום החקירה.

המריבות במפלגת העבודה התחילו לפני פרוץ החקירה. העימות המתוקשר בין יצחק הרצוג לאראל מרגלית על המועד לפריימריז היה רק השפיץ. הרצוג ראה איך העניינים מידרדרים, הסקרים מעניקים לו רק 15 מנדטים והקולות זולגים ליאיר לפיד ומפלגתו, הרבה לפני ההתבטאות המדוברת של זוהיר בהלול.
 
הרצוג רץ שוב להקים ממשלת אחדות, כדי להחזיר לעצמו את השליטה במפלגה. החקירה מחקה את המגעים, אבל לא את הצביעות בעבודה. הבכירים שרק לפני שלושה שבועות וחצי חילקו לעצמם תיקים בממשלת נתניהו, מכריזים היום על התנגדותם המוחלטת לאחדות באשר היא.

מעבר לזה, על גב המצוקה של הרצוג מטפסים מועמדים חדשים לראשות העבודה. שלי יחימוביץ' מעולם לא הסתירה את איבתה להרצוג, גם אם כלפי חוץ היא מעניקה לו גיבוי. יחימוביץ' רוצה להחזיר לידיה את ההנהגה שנלקחה ממנה בידי הרצוג בנובמבר 2013.

באירוע של פרץ, מספרים לי, הרצוג ויחימוביץ' נמנעו לשבת זה ליד זו, ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן חצץ ביניהם. גם אראל מרגלית בתמונה וגם עמר בר־לב, שחושב שיעשה למדינה טובה גדולה אם יהיה ראש הממשלה. אבל מי שהכי מפתיע הוא איתן כבל, החבר הטוב של הרצוג, שהודיע בכנס שקיים בנתניה בשבוע שעבר כי יתמודד אחרי היו"ר. "זו תהיה השעה שלי", אמר כבל, מה שעורר גל של ספקולציות בעבודה על תרומתו למצבו העגום של הרצוג.

אגב, אילו היה להרצוג קצת שכל פוליטי, הוא היה מקדים את הפריימריז לעבודה ולא דוחה אותן לסוף השנה הבאה, בהתאם לדרישת ניסנקורן. חוקת העבודה מחייבת לקיים פריימריז בתוך 14 חודש מיום ההפסד בבחירות.

הרצוג יכול היה להכריז על פריימריז במהלך השנה שעברה, להישען על 24 המנדטים שניפק בבחירות ולנצח בלי בעיה. כך בדיוק עשה בנימין נתניהו, שהשאיר את המאבק על ראשות הליכוד מאחוריו. היום הרצוג בבעיה. הוא מגיע לוועידת העבודה באמצע מאי כשהוא טובע בתוך צרות משפטיות, וכל קריאה שלו לדחות את הפריימריז תיראה כמו קריאה לחבל הצלה.

היריבים של הרצוג יבקשו כמובן לנצל את חולשתו, ולהקדים את הפריימריז לאוגוסט או לספטמבר. רק תיק סגור מחוסר אשמה יחזיר להרצוג את כוחותיו, יאפשר לו לדחות את ההתמודדות ואולי יותיר אותו על ראש העץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי