פסילת קמפיין שוקה: התערבות בוטה של ביהמ"ש
התפקיד של המדינה ובתי המשפט הוא פשוט מאוד: לשמור על התחרות ולהתערב כמה שפחות. בצפון קוריאה המדינה מתערבת בכל דבר, והתוצאה היא שוויון מלא - כולם עניים. אל תגררו אותנו לשם
קו ישיר מחבר בין פסיקת בג"ץ בעניין מתווה הגז, לפסק הדין של שופט המחוזי בתל־אביב אליהו בכר בתביעת לשכת סוכני הביטוח נגד 'ביטוח ישיר': טהרנות משפטית, והתערבות בוטה בכללי ההיצע והביקוש של השוק החופשי. תוצאותיו הן פגיעה בתחרות ובחופש הביטוי, הכבדה על הכיס של האזרח הקטן, והנצחת בעיית יוקר המחיה בישראל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רק דמיינו את רבין במקום גנדי בתחקיר 'עובדה'
- משרד החוץ הישראלי מחרים את תומכי ישראל
- מה לזחאלקה החילוני ולרעיון הדתי של הר הבית?
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
התמרון המשפטי שעשה בכר ב־55 עמודי פסק הדין הוא מעניין, דווקא בגלל שכבוד השופט ביצע בו מהלך לוגי מתוחכם שאיננו נופל לבורות הצפויים. סרטוני 'שוקה' שאותן תקפה הלשכה מבוססים על קונספט פשוט: הקומיקאית שני כהן, כוכבת תוכנית הבידור 'ארץ נהדרת', מגלמת את המזכירה של סוכן הביטוח הדמיוני שוקה, ומתאמצת למכור פוליסות ביטוח לאזרחים פתיים. הסרטונים מציגים את סוכן הביטוח כסוג של עלוקה מאותגרת טכנולוגית, שאיננה תורמת דבר לאיכות המוצר מלבד גביית עמלות שמנות המשמשות אותה לחיי ראווה נהנתניים.
התובנות ש'ביטוח ישיר' מבקשת לשתול במוחם של הצופים ממוקדות: "סוכן הביטוח נמצא יותר בחו"ל ובבילויים מאשר במשרדו", "הסוכן הוא גורם אנכרוניסטי שאינו מפעיל מחשב ומשתמש בטלפון מיושן" , ו"מודל ההתקשרות עם חברת ביטוח באמצעות סוכן הוא ארכאי ומיותר, משקיימת האפשרות החדשה של התקשרות ישירה" (עמ' 8 בפסק הדין). ההצעה של 'ביטוח ישיר' ללקוחות היא לרכוש את הפוליסות ישירות מחברת הביטוח במקום לעבוד מול הסוכן, וכך לקבל את אותו מוצר בתעריף זול יותר ולחסוך כסף.
לשכת סוכני הביטוח הציגה שתי טענות: שהקמפיין מוציא את דיבתם של הסוכנים עד כדי איסור לשון הרע, ושהוא מבוסס על שלל טענות כוזבות. בין היתר נטען שבחלק מהפוליסות של 'ביטוח ישיר' המחיר לצרכן זהה למחיר שמציעות החברות המסורתיות. עוד טענו העותרים כי גם אנשי 'ביטוח ישיר' מנהלים חיי עושר ראוותניים ומרבים לבלות בחו"ל.
חלק מהכתבות שסיקרו את פסק הדין התמקדו בשאלה אם בקמפיין היה משום 'לשון הרע', וטענו שהשופט נפל ב'טעות בדבר משנה' של טירונים. אבל מעיון בפסק הדין עולה שהשופט בכר, שמכיר היטב את היסטוריית המאבק המשפטי נגד הסרט 'ג'נין ג'נין' ויוצרו מוחמד בכרי, דווקא לא נפל בבור הזה. בניגוד למקובל במשפט העברי, סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע קובע: "לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור... אין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בגינה אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו".
בכר דחה אפוא את תביעת לשון הרע של הלשכה בגלל שסוכני הביטוח הם "ציבור", אך קיבל את התביעה בגין "תיאור כוזב" על פי חוק 'עוולות מסחריות'. הוא קבע שהתיאור של חברת 'ביטוח ישיר' כזולה יותר איננו בהכרח נכון, שכן ב־30 אחוז מהמקרים התעריף הסופי איננו זול יותר, ושהתיאור של סוכן הביטוח כנהנתן מופרז ופוגעני. בהתחשב בכך שלא הוכח נזק מצד התובעים, הסתפק השופט בצו מניעה לעצירת הפרסום בטלוויזיה יחד עם השתת הוצאות משפט גדולות.
כדי להבין כמה רחוק הלך בכר בפגיעה בתחרות ובשוק החופשי, אצטט פה קטעים מסעיף 73 בפסק הדין: "האם סוכן הביטוח ארכאי, מיושן ומיותר כפי שמבקשים הנתבעים להוכיח? נדמה, כי התשובה לכך שלילית...לסוכן הביטוח, כמי שמבין בוודאי את שפת הביטוח טוב יותר מהציבור הרחב, חשיבות רבה במערכת היחסים שבין המבוטח לחברת הביטוח. אמנם חוק חוזה הביטוח רואה בסוכן הביטוח גם נציגה של חברת הביטוח, אך אין בכך כדי להפכו ליריבו של המבוטח אלא יש בו כדי להנגיש ביתר קלות את חברת הביטוח למבוטח...
"מעבר לכך, סוכני הביטוח אינם מאותגרים טכנולוגית כפי הנטען כלפיהם. בהחלט ייתכן כי הם לא בקדמת הטכנולוגיה, אך מכאן ועד להציגם כאנשי המערות או כמוצג ארכיאולוגי המרחק רב....ייתכן, ואף סביר, שביצוע הזמנת פוליסה למבוטח באמצעות המחשב/הסלולר, מזרזת את הנפקת הפוליסה או מנגישה ביתר קלות את הפוליסה למבוטח, אך אין בכך בהכרח כדי להוזיל למבוטח עלויות. להפך, יש בכך כדי להגדיל ההכנסה דווקא לחברה. מכאן שגם הרווח הישיר הנחסך לטענת הנתבעים למבוטח בחברה באי־תשלום עמלת סוכן הביטוח, אינו חסכון של המבוטח בהכרח אלא דווקא הכנסה נוספת לחברה.
"גם בהיבט ההומוריסטי, נטע הקמפיין בצופים מסרים לא מחמיאים בהתייחס לסוכני הביטוח. סוכן הביטוח הוצג כנהנתן (בריכה מחוממת, פוני, מכונית מתקדמת)... ההכללה ביחס לכלל סוכני הביטוח הנה לטעמי הרסנית, ומהווה פגיעה מיותרת בבחינת מכה קשה 'מתחת לחגורה'. ומהמקורות: 'דעלך סני לחברך לא תעביד, זו כל התורה כולה'".
על הרעות החולות של שוק הפיננסים בישראל נכתב רבות. זהו שוק ריכוזי שמתאפיין במספר קטן מאוד של שחקנים מונופוליסטיים ברמת תחרותיות נמוכה. בבנקאות זוהי תוצאה של אי־הכנסת שחקנים בינלאומיים, ובביטוח זוהי נגזרת של רגולציה חונקת, שמגדירה את כל כללי המשחק מראש ולא מאפשרת הכנסה של מוצרים פיננסיים חדשים. השורה התחתונה היא פרמיות יקרות או עמלות מנופחות, עלויות שכר מרקיעות שחקים למנהלים וציבור רחב שסובל ושותק. הלוביסטים של שוק הפיננסים שולטים במקבלי ההחלטות, ודואגים לצופף שורות כדי למנוע משחקנים חדשים להיכנס לזירה ולהציע מוצרים זולים ואיכותיים יותר.
פסק הדין של בכר רק מחמיר את המצב, שכן הוא פוגע גם בשוליים שבהן עוד נותרה מעט תחרות. השופט שם עצמו בנעלי הצרכן, ומתיימר לקבל במקומו החלטות כלכליות. תיווך בין מוכר לקונה הוא מקצוע שיהודים התמחו בו מאז ומעולם. אין דבר שהעם הנבחר יודע טוב יותר מאשר לעשות כסף מכסף. אפשר להתווכח האם הקונספט של 'ביטוח ישיר' עדיף על זה של החברות המסורתיות או לא.
ברור שלסוכן יש יתרונות לצד חסרונות, שהרי המתווך המקצועי מכיר את המוצר לפני ולפנים וחוסך ללקוח טרחה של השוואות ובירורים. אולם כמעט בהכרח הוא גם מייקר את השירות, שכן עלות שכרו צריכה להיגזר מהלקוח או מהמוכר. הלקוחות מבינים את זה, ומי שרוצה לשלם יותר על שירות אישי ממילא עושה זאת, כפי שמי שמתעצל לצאת מהרכב בתחנת הדלק משלם יותר על שירות מלא. אבל מדוע לכל הרוחות בית המשפט צריך להתערב בהחלטה הזו?
יש כאן גם אפקט מצנן מדאיג על שוק הפרסום: האם העובדה ש'ביטוח ישיר' הצליחה להוזיל רק 70 אחוז מהפרמיות הופכת את המסרים שלה ללא לגיטימיים? לפי קו המחשבה הזה, גם לרמי לוי יהיה אסור להציג את סל הקניות שלו כ"זול במדינה" אם יתברר שחלק מהמוצרים שלו יקרים יותר, ואופטיקה הלפרין לא תוכל להכריז "שברנו את המונופול". איך אפשר לנהל שוק מודרני בלי תחרות? השופט מטיף מוסר בסגנון 'מה ששנוא עליך', ומתעלם מההבדל התהומי שבין מערכות יחסים בין־אישיות, לכלל שלפיו קנאת סופרים תרבה חכמה ותוזיל עלויות.
'מוצא המינים' הקפיטליסטי משרטט אבולוציה קשה אך עם סוף טוב. העולם הדיגיטלי החדש אִפשר לצמצם את התלות במתווכים או להציע שירותים חלופיים, ובכך פתח מלחמות עולם: נהגי המוניות נגד אפליקציית 'אובר'; המלונאים נגד 'Airbnb'; חברות התעופה המסורתיות נגד חברות הלואו־קוסט, והלולנים ומגדלי הדבש נגד היבואנים. כולם נלחמים על שימור מרחב המחיה שלהם. אך מה לעשות, דרכו של עולם היא שמקצועות ישנים נעלמים ותחתיהם צצים חדשים, זהו חלק בלתי נפרד מהצמיחה ומהקדמה. בחישוב הגדול העובדים שנפלטו נקלטים בעסקים החדשים והאזרח מקבל יותר ומשלם פחות.
התפקיד של המדינה ובתי המשפט במשוואה הזו הוא פשוט מאוד: לשמור על התחרות ולהתערב כמה שפחות. בצפון קוריאה המדינה מתערבת בכל דבר, והתוצאה היא שוויון מלא - כולם עניים. אל תגררו אותנו לשם.
אקו"ם