ערס או אמן מחאה? תלוי באילן היוחסין שלך
כשאתה שייך לצד הנכון של המפה הפוליטית יש לך חירות אמנותית רחבה: מותר לך לבקר את הצבא ואת הלחימה ולהחרים אמנים אחרים שאינך מסכים עם דעתם. כשאתה בצד הלא נכון, מיד הולכים לברר באיזה ארץ סבתא שלך נולדה
הידיעה המעציבה על פטירתה של השחקנית, היוצרת והבמאית רונית אלקבץ הכתה בנו ביום שלישי. כל ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות הספידו במשך כל שעות היום את האישה האגדית הזו, ובצדק רב.
בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 של אורלי וגיא, למשל, בחרו להעלות לשידור את השחקן משה איבגי כדי להשמיע את הצער וההלם שלו על פטירתה של אלקבץ. הבחירה באיבגי כמי שיעלה לשידור תמוהה לאור העובדה שלאחרונה העידו כמה נשים שהשחקן הזה הטריד אותן מינית. אחת מהן כבר הגישה נגדו תלונה במשטרה. הדיו עוד לא יבשה מעל סיפורי ההטרדות, וכבר זכה איבגי להספיד את היוצרת המוכשרת, תוך קבלת לגיטימציה בלב הפריים-טיים התקשורתי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ליכודניקים, אראל מרגלית חושב שאם עדר פרימיטיבים
- להט"בים דתיים צאו מהארון - מוכנים לקבל אותנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מזלו של איבגי שפר עליו כי הוא שייך ל"צד הנכון" של המפה, ולכן הוא מקבל לגיטימציה. מי שהיו בצד הלא נכון השבוע הם האמנים שביקשו להופיע בעצרת התמיכה בחייל אלאור אזריה.
כך למשל, בפוסט שהעלה השר וחבר הכנסת לשעבר יוסף פריצקי הוא כתב: "העצרת - אז מי יהיה שם? אייל גולן (שם המשפחה המקורי: ביטון, ממרמורק שברחובות), דוד ד׳אור (נולד כדוד נחייסי למשפחה יוצאת לוב מבת-ים), וכמובן 'הצל' (יואב אליאסי) ושותפו לבמה 'סבלימינל' (יעקב שמעוני ממוצא טוניסאי). טוב שלא מפרסמים את שמו של החייל החשוד בהריגה. הוא בטח ממוצא פולני ולא רצו להעליב", סיים השר לשעבר. בריאיון ב'רדיו ללא הפסקה' הוסיף פריצקי: יש התגייסות של השבט הצפון-אפריקני למען בן עדתם, כנגד מוחלט של לאומיות, ציוניות וישראליות, נקודה".
וכך, מי שפעל בכנסת מטעם שינוי ויותר מאוחר מטעם צל"ש – ציונות, ליברליות ושוויון, ירק מתוכו את כל הגזענות שלו בפוסט אחד חשוך שלא מבקר את האמנים בשל דעתם, אלא לועג להם בשל מוצאם. יוסף פריצקי ביטא אמנם את עצמו, אבל קולו ביטא הלך רוח די מקובל.
ככה זה בארצנו הקטנטונת. או שאתה ערס, או שאתה אמן מחאה. הכול תלוי בצד שאתה משתייך אליו. חוה אלברשטיין שרה על חד גדיא ושאלה עוד קושיה: "עד מתי יימשך מעגל האימה? רודף הוא נרדף, מכה הוא מוכה". אחר כך הוסיפה: "הייתי פעם כבש וגדי שלו, היום אני נמר וזאב טורף".
גם נורית גלרון לא רצתה שנספר לה על ילדה שאיבדה את עינה, כי זה עשה לה רע על הנשמה, ויובל בנאי יכול היה לשיר על האבן מרמאללה שסוטה ממסלולה. כך אף אחינועם ניני פורשת מאמ"י כאות מחאה על הענקת פרס מפעל חיים לאריאל זילבר, רמי הויברגר מוחה ולא מופיע ביהודה ושומרון ואיתי טיראן יכול שלא לשרת בצבא, אבל לככב בסדרה בריטית בשם 'ההבטחה' ולגלם בה חייל ישראלי ש"התפכח" וכעת מסייע לצד הפלסטיני – סדרה, שכתיאורו של איש שגרירות ישראל בלונדון, "מציגה את הישראלים כתאבי דם".
כי ככה זה: כשאתה שייך לצד הנכון יש לך חירות אמנותית רחבה, מותר לך לבקר את הצבא ואת הלחימה ולהחרים אמנים אחרים שאינך מסכים עם דעתם. אתה יכול גם להגיע להפגנות ענק בכיכר מלכי ישראל או כיכר רבין, ולדרוש שצה"ל יצא מלבנון או מרצועת עזה. כשאתה בצד הלא נכון, מיד הולכים לחפש את אילן היוחסין שלך, לברר באיזה ארץ סבתא שלך נולדה, לשייך אותך לשבט ולסמן אותך בשלט לצד המילים "ערס". לפי תפיסה זו, אלו שרצו להופיע בעצרת למען אלאור הם בכלל לא אמנים, הדעה שלהם אינה לגיטימית ואין דבר בינם ובין מחאה אינטיליגנטית.
דוד ד'אור ואייל גולן בחרו מסיבותיהם שלהם לא להופיע בעצרת. יש סבירות גבוהה שהביקורת שהם ספגו השפיעה עליהם בהחלטה הזו. לא תמכתי בעצרת, אבל אני מצדדת בחירות וחושבת שלכל אמן יש זכות להביע את דעתו, גם אם היא אינה פופולרית. סתימת הפיות הזו תשמש בסוף חרב פיפיות, ותפגע גם באלו שמקבלים כיום את הזכות למחות בשם האמנות.
בינתיים, מי שלא רוצה לספוג מתקפות מוזמן להתחמם בחיק הנעים והמגונן של השמאל. משה איבגי ואחינועם ניני יכולים רק לשמוח שיוסף פריצקי לא יצא לערוך היכרות עם אבות-אבותיהם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם