ליכודניקים, מרגלית חושב שאתם עדר פרימיטיבים
הפוליטיקאי בעל 220 מיליון השקלים בבנק החליט שכדי לכבוש את הציבור הישראלי הוא צריך להיות ערס ולהתחיל לקלל ולצעוק מול המצלמה. שוב השמאל נופל במלכודת ההתנשאות: העם לא מחפש מנהיג צווחן, הוא מחפש אדם שהוא מאמין בדרכו
השמאל הישראלי במצוקה. למרות שהוא ממש מנסה, הוא לא מצליח להביא תוצאות ומוכה פעם אחר פעם במערכות הבחירות, גם כשהוא בטוח שהכדור כבר בידיים שלו. והוא רוצה להבין מה הבעיה ומה הוא לא עושה בסדר, אבל שוב נופל במלכודת הבעייתית ביותר - התנשאות על העם.בשמאל בטוחים שהם יודעים מה הבעיה. כמעט כל שמאלני איתו תדברו יסביר לכם שאנשי הפריפריה, המעוז שהביא לליכוד את הניצחון, מצביעים תמיד לימין למרות שהימין דופק אותם בגלל ענייני רגש. המילים הגבוהות שלהם יתארו לכם בהתנשאות מאוד נמוכה את תושב שדרות או קריית שמונה שלא מסוגל לשים בקלפי פתק שאינו "מחל".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- פולט בלי מסננת: כשהרצוג החליט להיות טראמפ
- הגיע הזמן שהימין יפגין נגד הממשלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רוצים דוגמא? בבקשה. הסופר אתגר קרת התראיין לאחרונה לעיתון גלובס ובין שלל דבריו סיפר את הסיפור הבא. "דיברתי עם נהג מונית שאמר לי שהוא מצביע לביבי, שאלתי אותו למה לא להצביע לכחלון, הוא ענה שביבי מביא ביטחון, אמרתי לו אבל כרגע אין ביטחון, אז הוא אמר 'עזוב, בוא נקצר את השיחה. אם ביבי נכנס אליי הביתה באמצע הלילה מהחלון ואונס את הבת שלי, אני עדיין מצביע לביבי'".
סיפור נורא. אבל קרת לא סתם בחר לספר לנו את הסיפור הזה. בואו ננתח לרגע את מה שאומר בעצם קרת. זה מסר עמוק על איך הוא רואה את החברה הישראלית. נהג המונית, שהוא כמובן דמות קלסית לליכודניק הממוצע, מצביע לביבי לא בגלל סיבות רציונליות אלא מסיבות רגשיות פרימיטיביות שאין איך להתמודד עמן. הרי לא ייתכן שאדם שקול יבחר באדם שאנס את בתו. אבל הנהג מונית, הלא הוא הליכודניק הממוצע, הוא לא אדם שקול. הוא מונע על ידי דחף בלתי סביר ובלתי נשלט שמחייב אותו להצביע ביבי ללא כל היגיון.
וזו על רגל אחת תמצית הבעיה של השמאל. הוא משוכנע שהסיבה לכישלונו לא נעוצה בו ובדרכיו אלא בעם. לצערו את העם אי אפשר להחליף. אבל זה לא מפריע למנהיגיו להמשיך ולזלזל בעם, לעלוב בהם, ואז לצפות באורח פלא שביום הבוחר הם יחליטו לבחור בהם.
המנהיג השמאלן התורן שנופל בפח הזה הוא מי שמתיימר להנהיג את מפלגת העבודה, חבר הכנסת אראל מרגלית. איש העסקים המיליונר, שעל אף היותו ח"כ זוטר, מחזיק שורה של יועצי תקשורת ולאחרונה שכר את הקמפיינר משה קלוגהפט, שחרר לאחרונה סרטון בוטה בו הוא תוקף בחריפות את הימין.
כמה בוטה הסרטון? בואו רק נאמר שהוא משתמש שם במילים "תחת", "חרא", "משתינים עליכם" ו-"קיבינימט", וכל זאת באיזה נאום מתפרץ ומבט זועם אל המצלמה. הדגש שלו הוא - שהם (הימין) יודעים לעשות דבר אחד טוב מאיתנו (השמאל) - לצרוח. "אז עכשיו נראה להם", אומר מרגלית, "שגם לצעוק אנחנו יודעים יותר טוב". ומקנח, כמתבקש, בצעקה: "תחזירו לנו את המדינה קיבינימט".
מרגלית חושב שבוחרי הימין מחפשים מנהיג צווחן:
אך כמו במקרה אתגר קרת חשוב לנתח מה המסר מאחורי הסרטון של ח"כ מרגלית. המצביעים לימין ובעיקר אותם מיליון ישראלים ששמו בקלפי "מחל" לא עשו זאת בגלל עובדות או בגלל מחשבה רציונלית. אליבא דמרגלית הם עשו את זה כי הם התרשמו מהצעקות של מנהיגי הימין, מההתנהגות הבוטה שלהם, מהדברים של נתניהו על הערבים הנוהרים לקלפיות. כי גם מרגלית למרות הכל רואה באנשי הפריפריה עדר. אנשים שלא חושבים בהיגיון ונמשכים אחרי מי שמתנהג באלימות, בבוטות ובחוצפה ישראלית.
אז הפוליטיקאי בעל 220 מיליון השקלים בבנק מחליט שכדי לכבוש את הציבור הישראלי הוא צריך להיות ערס ולהתחיל לקלל ולגדף ולצעוק מול המצלמה, וליפול ישר אל המלכודת שהשמאל נופל בה פעם אחר פעם. העם לא מחפש מנהיג צווחן. הוא מחפש אדם שהוא מאמין בדרכו.
מרגלית מתמקד במעטפת בעוד הבעיה של השמאל היא בתוכן. תושבי הפריפריה שמצביעים שנים לימין בכלל ולליכוד בפרט פועלים מתוך היגיון צרוף. הם מבינים שדרכו של השמאל, דרך ההתרפסות והכניעה לשכנינו הערבים, היא דרך לא נכונה. הם למודי ניסיון מהעבר והם לא שוכחים את הטרור שהביאו לנו המהלכים המדיניים שיזם השמאל.
אולי הם אפילו חושבים שיש לטפל אחרת בגל הטרור הנוכחי אבל לא מאמינים שדרך השמאל יימצא הפתרון. גם לגבי מצבם הכלכלי אין לראות באנשי הפריפריה בורים. הם יודעים בדיוק מי הזניח אותם במשך עשרות שנות שלטון מפא"י והם לא שוכחים. הם גם רואים, למרות מה שמופיע בתקשורת, את ההתקדמות הגדולה שעשתה ועושה הפריפריה בזמן שלטון הליכוד שחיבר אותה באמצעות תשתיות לכל חלקי הארץ.
אבל מרגלית בטוח שאם הוא רק יצעק קצת יותר חזק הם ינהרו אחריו, כי לשיטתו זה מה שהם מחפשים - צווחן. אז מה אם תוך כדי הוא גם עולב בהם ומכליל אותם יחד עם ארגוני להב"ה ולה פמיליה ועם שורפי משפחת דוואבשה. מבחינתו הם כולם כאלה למרות שגם הוא יודע שהימין הקיצוני מונה מספר אנשים מצומצם שלא עובר את אחוז החסימה.
בקטע מגוחך הוא מראה את גרבוז על המסך ואומר "קראנו להם מנשקי מזוזות במקום לנשק אותם" ולא מבין שהוא ממשיך בדיוק כמו גרבוז לזלזל בהם כשהוא חושב שהנשיקות שלו ישכנעו את בני הפריפריה לזנוח את עקרונותיהם ולבחור בו.
בניגוד למה שחושב ח"כ מרגלית גם בשמאל יש צווחנים ומקללים שחשבו שככה הם יביאו מצביעים. ציפי לבני קראה לנתניהו זבל בתכנית סאטירית ערב הבחירות ובכל זאת נחשבה לנטל על כתפיי הרצוג. מנגד, דווקא נתניהו הוא זה שלא נגרר, ולא מתלהם. הוא יודע לגעת בנקודות רגישות אבל לא מזלזל באנשים אליהם הוא פונה.
כשהוא אומר "הערבים נוהרים לקלפיות" הוא בעצם אומר לאיש המחנה הלאומי ואפילו לאנשי מרכז, "זה לא הזמן לבזבז קולות על הרפתקאות מסוכנות כשאולי המפתחות להרכבת הממשלה הבאה יהיו בידי המפלגה הערבית". ואיש הימין מבין את המסר. כי זה לא צווחה אדון מרגלית. זה מסר שיש בו אמת ויש מאחוריו חשש אמיתי.
אפשר לתת דוגמא נוספת לימין שחושב בהיגיון. בימים האחרונים לפני הבחירות פתח נתניהו בבליץ תקשורתי. ההערכה היא כי המהלך הביא למעבר של מספר מנדטים מהבית היהודי לליכוד. אך האם אלה אנשים שנגררו אחר צווחות וזעקות שבר? לא. כי נתניהו לא זעק ולא צווח. הוא פנה אל ההיגיון שלהם ובניתוח פוליטי קר ומחושב הסביר להם שרק הצבעה עבורו תבטיח את המשך שלטונו. מדובר בהסבר הגיוני ששכנע ודאי עשרות אלפים וגרם לרבים אחרים להתלבט.
ומי דווקא כן צווחו? הקמפיינרים של השמאל ובראשם אנשי תנועת V15 שהובילו את קמפיין "רק לא נתניהו". כי מה יש מאחורי הסיסמא הזו אם לא צווחה. היא בעצם אומרת לאנשים תצביעו להרצוג או לבנט, תצביעו ללפיד או לליברמן, רק אל תצביעו לנתניהו. האם יש כאן איזו רציונליזציה או שזה בעצם ניסיון הפחדה מדמותו של איש אחד?
בשמאל משתגעים. לא מבינים איך הם לא מצליחים להגיע לפריפריה. אולי ביום שהם יפסיקו לזלזל בפריפריה ולהתנשא עליה ויתחילו להבין שגם שם, בדימונה ובירוחם, בטבריה ובעכו, יש אנשים אינטליגנטים, אנשים בעלי ניסיון, אנשים עם ראייה רחבה מצביעים מתוך היגיון ומתוך הבנת המציאות, הם יצליחו לקושש את המנדטים המרוחקים.
אקו"ם