עוניה של הנצחה: אין כסף, הזיכרון הולך לאיבוד
אי העמדת תקציבים להנצחה היום, תהיה בכייה לדורות בעתיד. תוך דור או שניים יצטרכו ארגוני ההנצחה להיסגר מחוסר מקורות מימון, וסיפור השואה ייהפך לעוד פרק בהיסטוריה של העם היהודי
גם השנה, כבכל שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אנו, בני דורות ההמשך, מתייחדים עם בני משפחותינו שנספו בשואה. זוכרים ומספרים את סיפוריהם של הורינו על התלאות שעברו עליהם באותם ימים אפלים, ועל הנס הגדול שקרה להם שהצליחו לעמוד על רגליהם ולהשתקם מיד לאחר התופת ולהפוך לאזרחים חופשיים במדינת ישראל, וליהודים גאים בעולם כולו.
ניצול שואה מדליק משואה ביד ושם
צילום: AP
רבים מאתנו שהתייתמו לאחרונה, וחלקנו שעדיין סועדים את הוריהם הקשישים, חשים היטב בשינוי, כבר אין את מי לשאול אין עם מי לאמת את הדברים. אבל מה ששמענו ממקור ראשון ומה שהוקלט ותועד בעזרתנו בספרים ובסרטים בתקופה שבה עוד הניצולים היו אתנו - נשאר עמנו לנצח.
לכן קיבלנו על עצמנו תפקיד חשוב ורציני - להנציח את זיכרון השואה האישי והמשפחתי, למען לא יימחה בדורות הבאים. כי הרי אנו בני הניצולים, "העדים של העדים", גדלנו בבתיהם, שמענו אותם נאנקים תחת עול הזיכרונות, חשנו את כאבם ושמענו את סיפוריהם מ"שם", וגם למדנו להעריך את השתקמותם הנפלאה ותרומתם למדינה.
עמותת "דורות ההמשך", המאגדת את בני הדור השני והשלישי, עוזרת לנו לבצע את תפקידנו באמצעים שונים.
אבל הנצחה מחייבת משאבים, ולאחרונה אנו נתקלים בציניות רבה בתחום זה. העמותה שלנו, לצד ארגונים אחרים, משחרת על פתחיהם של משרדי הממשלה וארגונים פילנטרופיים אחרים ומחפשת תמיכות כדי לפעול ולעשות למען עתיד המשך הזיכרון. החברה להשבת רכוש וועידת התביעות, שהיו בעבר מקור לתמיכות, כבר אינן נותנות דבר. כיום התמיכות מגיעות רק מהמשרד לשוויון חברתי, ואנו מודים עליהן, אבל הן מצומקות, ובשל ביורוקרטיה וניירת, האישורים מתאחרים והכספים מגיעים אחרי שנה שנתיים ואפילו יותר מכך. ולפעמים, כשהם כבר מגיעים, אין בהם ערך מעשי יותר.
אי העמדת תקציבים להנצחה היום תהיה בכייה לדורות בעתיד, כאשר תוך דור או שניים יצטרכו ארגוני ההנצחה להיסגר מחוסר מקורות מימון, וסיפור השואה ייהפך לעוד פרק בהיסטוריה של העם היהודי.
לכן, לצד הדיבורים והפרסומים על הצורך לתקצב את הסיוע לניצולים עניים, שאסור לנו להזניח אותם, ושעוניים אכן מבייש לא רק אותם אלא את כולנו - בואו נתחיל לדבר גם על "עוניה" של ההנצחה, ולפעול כדי שתתוקצב ברוחב לב, בנדיבות וביד פתוחה ומתוך מודעות ורצון כן לשמר אותה למען הדורות הבאים, שאנו מחויבים כלפיהם וכלפי הורינו.
• הכותבת היא יושבת ראש עמותת "דורות ההמשך"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg