ראשי » חדשות » בארץ

"עם השם אלכסנדרה אי אפשר להגיע לשום מקום"

לד"ר אלינה ברדץ'-יאלוב, שייעצה לבנימין נתניהו בענייני מגזר הרוסי, נמאס לשמוע את הפקפוקים בנוגע לזיקת העולים לעם ישראל, ומבקרת את הח"כים מהקהילה שלא נאבקים למענה. ראיון

קצת יותר מ-25 שנה לאחר תחילתו של גל העלייה ממדינות בריה"מ לשעבר, מתקבל הרושם שכמעט אין עובדה אחת בקשר אליו שאיננה שנויה במחלוקת. קבוצות אידיאולוגיות שונות של דוברי רוסית מנהלות קרבות רשת מרים סביב כל עניין אפשרי: מספר העולים, מספר היורדים, האם ה'רוסים' בישראל הם קהילה מגובשת או אסופה מקרית של אנשים הדוברים את אותה שפה, וכך הלאה.

עוד כותרות ב-nrg:
- בכיר נוצרי: "האב נדאף מסכן את ביטחון המדינה"
- בין חברים: פוענח רצח הנער בן ה-17 בעפולה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

רוב השיח הנוקב הזה מתנהל הרחק מהעין הציבורית, וכמעט אינו מגיע לאוזניים 'ישראליות'. אחת הדמויות הבולטות בשיח הזה היא ד"ר אלינה בַּרְדָץ'-יאלוב. ב-34 שנותיה כבר הספיקה לסיים דוקטורט באסטרטגיה באוניברסיטת לידס, לשמש יועצת לראש הממשלה בנימין נתניהו לענייני הרחוב הרוסי, וגם לערוך סדרת מחקרים על מצבם של דוברי הרוסית בישראל במסגרת 'המכון לחקר ישראל הרוסית' שהוקם בשנה שעברה.

החוויות שעיצבו את השקפותיה התרחשו בגיל מוקדם בהרבה. "כשהייתי ילדה בת תשע", היא משחזרת, "ניגש אליי מישהו באמצע הרחוב במוסקבה שבה גרתי, ואמר לי בטון מאשים: 'הו, זאת נראית יהודייה, את בטוח יהודייה'. רצתי הביתה ואמרתי לאימא שלי: 'אני באמת יהודייה'? כשהיא השיבה לי שאכן כך, הפכתי להיות היהודייה הכי גאה שיש.

אבל אחרי שמשפחתי עלתה לישראל ב-1995, גיליתי לפתע שאני בעצם 'רוסייה', וזה היה מאוד לא נעים. הייתי כל כך גאה ביהודיות שלי, ופתאום דווקא בישראל לוקחים את זה והופכים אותי למשהו אחר. לקח לי זמן להתגבר על זה".

בשנה האחרונה השתתפה ד"ר ברדץ'-יאלוב בצוות פעילים שפרסם ברשת מסמך נוקב ומתריס תחת השם 'תורת ישראל הרוסית', הבוחן בעין ביקורתית את מצבם של דוברי הרוסית בישראל ומצביע על דרכי פעולה אפשריות לשינוי המצב. "במסמך הזה ניסחנו כמה עקרונות לפעולה של דוברי הרוסית", היא מפרטת.

"כיצד לסייע לדור ההורים שלנו שהולכים לקרוס כלכלית ויישארו בלי פנסיות אחרי הפרישה לגמלאות, וגם להיאבק בתופעות של גזענות שקשורות לדור שלנו, דור ה-1.5 שלא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית ונשאר תקוע בלי להתקדם לשום מקום".
 
'ישראלי' שיקרא את זה עשוי להגיב במילים ''הם שוב בוכים".
"ואפשר גם להגיד אחרת: כתבנו את מסמך העקרונות הזה כדי שלא נבכה, כדי שבאמת נפעל ונצליח לעזור לדוברי הרוסית לקדם את עצמם".

בין היתר נאמר במסמך: "כניסה מרצון לגטו תרבותי לא תביא לנו בשורות גדולות. עלינו לפרוץ את הסכר ולהשתלב בכל התחומים החשובים - בפוליטיקה, בפקידות הציבורית, במערכת המשפטית, בצבא וכו'. אולם חסרים לנו מודעות עצמית וארגון. רק בעזרתם נוכל לפתור את הבעיות המרכזיות של יוצאי ברה"מ לשעבר".

את עיקר האש ספגו מחברי המסמך בעקבות המשפט הבא: "'הקוד הגנטי' של יהודי בריה"מ לשעבר מיוחד במינו ושונה מזה של שאר הישראלים". מבקרי המסמך ברחוב הרוסי - בהם חברי קבוצת 'דור 1.5', הכינוי הסוציולוגי למי שעלו לישראל כילדים - טענו כי למילים הללו יש ניחוח פשיסטי וגזעני, והשליכו מהם על המסמך כולו.

"את המסמך כתבו כמה אנשים", מסבירה ברדץ'-יאלוב, "כשראיתי את הביטוי הזה, לא צץ לי שום דבר. ברוסית הביטוי 'קוד גנטי' הוא שגור ונורמלי לחלוטין. הכוונה הייתה לומר, וכנראה נכשלנו בניסוח, שיש משהו באופי של יהודים דוברי הרוסית שדוחף אותם להתקדם. יהודים ברוסיה היו צריכים להילחם על מה שהרוסי קיבל כמובן מאליו".

יש טענה ש'המכון לחקר ישראל הרוסית' הוא זרוע מבצעת של אביגדור ליברמן.
"כדי להיות זרוע מבצעת צריך לקבל משהו בתמורה, ואין דבר כזה. מייסד המכון, אלכסנדר גולדנשטיין, עבד עם ליברמן בבחירות 2015 וזה לא סוד. מעבר לכך אין שום קשר בין המכון לליברמן. אנחנו על-מפלגתיים ונפגשנו עם נציגי כל המפלגות. כשהם עשו דברים שאהבנו כתבנו בעדם, כשלא אהבנו כתבנו נגדם".

(יצוין כי גולדנשטיין שימש בעבר עורך אתר החדשות ברוסית 'איזרוס'. חשבונות הבנק הקשורים לאתר הוקפאו במסגרת חקירת פרשת השחיתות האחרונה ב'ישראל ביתנו', וגולדנשטיין עצמו נעצר לשלושה ימים).
 

מאיפה הכסף לפעילות המכון?
"מתורמים במרחב הפוסט-סובייטי. אלכסנדר גולדנשטיין שכנע תורמים שאין צורך לייבא לפה כוכבים מבריה"מ לשעבר, שילמדו את הרחוב הרוסי הישראלי מה צריך לעשות כדי לקדם את עצמנו (הכוונה ליועצים שונים מטעם אוליגרכים התורמים לקהילה הרוסית בישראל, א"נ). הוא הסביר להם שאפשר להצמיח כאן מנהיגות שתדע לקדם את האינטרסים של דוברי הרוסית, ושכנע אותם לתרום לצורך כך".

המכון מהווה בסיס לפלטפורמה פוליטית?
"לא. זה מכון שהוא עמותה, ופועל ללא כל כוונה פוליטית".

שני נושאים בוערים ומעשיים מאין כמותם מעסיקים את הפעילים ברחוב הרוסי וגם את המכון של ד"ר ברדץ'-יאלוב וחבריה: סוגיית הפנסיות לעולים שהגיעו לישראל בגיל ארבעים פלוס, ותקרת הזכוכית של בני דור 1.5 שלא מצליחים להגיע לעמדות מפתח ורואים את בני גילם, ילידי הארץ המקושרים יותר, עוקפים אותם בסולם הדרגות.

בשעה שנושא הפנסיות הגיע בחודשים האחרונים לסדר היום של התקשורת העברית ושל מקבלי ההחלטות, סוגיית תקרת הזכוכית ממשיכה לבעבע וגורמת לרבים מבני דור ה-1.5 לארוז את המזוודות, לעזוב את הארץ ולנסות לממש את עצמם במקום אחר. על פי נתונים שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין 11 ל-13 אחוזים מעולי שנות התשעים עזבו את ישראל, רובם בני 29 עד 49.
 

"אחרי רבע מאה בישראל, לעליית שנות התשעים אין שום נציג ברשימת האלופים או תתי-האלופים בצבא ובקצונה הבכירה במשטרה, ואין שום שופט במערכת המשפט. גם מספרם של העולים בעמדות הניהול הבכירות נמוך ביותר".

"חוויתי בעצמי את תקרת הזכוכית כשהתמודדתי לתפקיד מסוים במגזר הציבורי", מספרת ד"ר ברדץ'-יאלוב. "יחד איתי התמודדו לתפקיד בכיר מסוים קבוצה מוכשרת של אנשים, אבל אז הודיעו לי מוועדת האיתור שלא יהיו מבחנים לתפקיד, ויהיה ריאיון בעל פה בלבד. כבר חשוד.

"כשהגעתי לריאיון, חבורה מכובדת של עשרה אנשים שאלה אותי שאלות ברמה של ילדה בת 12, ומי שאמורה להיות המנהלת הישירה בתפקיד המדובר ישבה מולי בחוסר עניין ושיחקה בטלפון שלה. כלומר, כל האנשים האלו התכנסו כדי למלא תפקיד בהצגה שהסוף שלה כתוב מראש. כשככה מסדרים ג'ובים לחבר, לדוד או לבן-דוד, לשום דובר רוסית אין סיכוי להתקבל לתפקיד בכיר".

לדברי ברדץ'-יאלוב, ממחקרים שערכה עולה כי המקרה הפרטי שלה אינו יחיד: "דיברתי עם בחורה שהייתה קצינה בצבא והשקיעה בו עשר שנים מחייה. היא פרשה לאחר שהבינה שלאף אחד אין כוונה לקדם אותה לשום מקום. העבירו אותה באותו תפקיד לרוחב בכל בסיס אפשרי, ולא משנה כמה טובה היא הייתה.

"נתנו לה להבין שעם שיער בלונדיני ושם כמו 'אלכסנדרה' לא ייתנו לה להתקדם לשום מקום. אז היא הלכה לעבוד בחברה קטנה בתפקיד דומה לזה שעשתה בצבא. בחור אחר אמר לי שהחליט לפרוש כי הבין שהתווית של 'רוסי' היא אחד הדברים המרכזיים שעומדים בינו ובין קידום במערכת הצבאית.

זה קורה לא רק בצבא אלא גם במוסדות אחרים, וזה סיפורם של ישראלים דוברי רוסית רבים. רוצים להתקדם אבל נתקלים בתקרה עבה שאי אפשר לשבור אותה מלמטה, יש צורך בסיוע מלמעלה".

אז הפתרון הוא אפליה מתקנת?
"דווקא לא, להפך. דוברי רוסית לא אוהבים להיראות חלשים, ואם נדבר על אפליה מתקנת נחטוף ביקורת מתוך הבית. כדי לתת לדוברי רוסית סיכוי ממשי צריך לבטל את כל האפליות המתקנות שקיימות לכל המגזרים, כדי שתהיה תחרות שוויונית, בלי שכל מיני חבר'ה יסדרו ג'ובים לחברים או לקרובי משפחה".

זו לא עמדה נאיבית? הרי זה לא יקרה.
"יכול להיות שזו נאיביות, אבל אני מאמינה שאפשר יהיה להגיע למצב שבו אנשים יתביישו להשתתף בכל מיני טקסי מראית עין במכרזים. אם פעם או פעמיים ועדת קבלה תחטוף סנקציות על מופעים של מראית עין, אולי בפעם השלישית אנשים יתחילו לבחון באופן שונה את התפקיד שלהם. מי יודע".

סוגיה נוספת העומדת על הפרק בהקשר של הישראלים דוברי הרוסית היא תחושת הזרות והעדר השייכות. אם ישראל האשכנזית הוותיקה מכונה 'מלח הארץ' ועולי ארצות ערב הם 'ישראל השנייה', יוצאי חבר העמים נתפסים עד עצם היום הזה כנטע זר בעיני רבים מהמגזרים האחרים - ספק יהודים ספק לא יהודים, מי שתרבותם ושפתם אינה שייכת לכאן, עד כדי איום דמוגרפי וסכנת התבוללות בארץ הקודש.

ד"ר ברדץ'-יאלוב מבקרת גם את העובדה שברבים מהכתבים האקדמיים חדלה העלייה הרוסית להיות מכונה 'עלייה' והפכה ל'הגירה', שינוי שמוציא אותה מהכלים.

"אני שונאת את המילה 'הגירה'", היא מכריזה. "מנסים להסביר לי שזה פשוט תרגום ישיר של המילה immigration. אין שטות גדולה מזו. באנגלית יש מילה שמתארת שיבה של בני עמים לאדמתם ההיסטורית - 'repatriation'. באופן זה מתארים למשל את שיבת הגרמנים שנשארו בשטח בריה"מ אחרי מלחמת העולם השנייה, ועם קריסתה חזרו לגרמניה. זה גם המקרה של שיבת יהודים למולדתם ההיסטורית".
 

מה לדעתך עומד מאחורי זה?
"אלו שמתעקשים לקרוא לעולים מרוסיה 'מהגרים' רוצים לשנות את אופי השיח. 'הגירה' היא מונח גנרי המתאר מעבר של אדם ממקום למקום, כמו אזרח רוסי שהיגר לאמריקה או לקנדה משיקולים כאלה ואחרים. עלייה היא מעבר פיזי לארץ האבות של העם היהודי. בישראל הביטוי 'מהגרים' מתייחס למהגרי עבודה, כאלה שהגיעו למשל מסודן ומאריתריאה. מי רוצה להשוות את העולים דוברי הרוסית לאריתריאים או לסודנים? חד-משמעית השמאל.

"זה תהליך פוליטי, ויש אולי כאלה שיש להם אינטרס להוציא אותנו מהנרטיב הציוני. אני משתייכת לחלק הימני של המפה הפוליטית, ועוד לא שמעתי איש מרכז-ימין שמאמץ רטוריקה כזו. למה עושים את זה? צריך לשאול אותם".

גם אנשים שהגיעו בגל העלייה של שנות התשעים עושים שימוש במילה 'הגירה'.
"גם הם רובם ככולם אנשי שמאל".
 
אולי זו נקמה על כך שרוב ה'רוסים' מצביעים למפלגות ימין?
"עובדתית, רוב עולי בריה"מ אכן נוטים ימינה בהצבעתם. כל המחקרים מראים שלשמאל יש בין 1.5 ל-2.5 מנדטים מציבור דוברי הרוסית. השימוש במילה 'מהגרים' בהקשר הרוסי הוא פוליטי. אולי מנסים להגיד שאין לנו בעצם זכות להיות כאן בארץ האבות, שאנחנו נטע זר".

גם לטענה שלחלק גדול מהעולים אין כל זיקה ליהדות, יש לברדץ'-יאלוב תשובה חד-משמעית. "האנשים שעלו לישראל עשו זאת כי הם רצו להיות פה", היא משוכנעת. "כל הסיפורים על כך שלא נותרה להם ברירה אחרי ששערי מדינות אחרות נסגרו בפניהם, לדעתי לא נכונים. אני זוכרת באופן אישי שאחרי נפילת בריה"מ בסוף 1991 היו אפשרויות רבות. מי שרצה להגיע לארה"ב עשה זאת, וכך גם לקנדה, לגרמניה, לאוסטרליה או לכל מקום אחר. האנשים שעלו לישראל הם אלו שרצו בכך".

מה עם הטענה שלרוב העולים אין כל קשר לעם ישראל?
"אוי, אני כל כך אוהבת במירכאות את המילים הללו: 'מרבית', 'הרוב המוחלט' וכו'. לעצם העניין: גם בטענה הזו אין שמץ של אמת. מושגים יהודיים רבים אכן השתבשו בבריה"מ, אבל אנשים לא איבדו את הזיקה אליה. שם אף אחד לא שאל אם אתה יהודי לפי האימא או לפי האבא, על פי ההלכה או לא על פי ההלכה. איך אומר פרופסור שאני מאוד מעריכה? בבריה"מ 'היית יהודי לפי תחושה'.

"אנשים הסתכלו עליך ברחוב, ואם היה בך שמץ של יהדות הפכת להיות 'יהודי' בעיני הסביבה. זה גרם לרבים מאלו שתויגו כיהודים להתעניין ביהדות, לקרוא ספרי קודש ולפתח עניין בנושא, גם אם לא היו יהודים לפי ההלכה. הכרתי אנשים שהיו יהודים מצד האבא, וידעו על יהדות הרבה יותר ממני. נכון שיש גם לא יהודים שהגיעו בגל העלייה הזה, אבל הם הגיעו לכאן מתוקף חוק השבות שקובע שמותר לצאצאי יהודים לעלות.

"אז אם רוצים לזרוק את כל האנשים האלו לים, שיתכבדו ויעשו את זה. לדעתי הם ממש לא ראויים ליחס כזה, ומי שמוציא אותם מחוץ לגדר עושה טעות קשה".

כאמור, ברדץ'-יאלוב עשתה שנה בלשכת נתניהו, בין 2011 ל-2012, כיועצת למגזר הרוסי. "נאלצתי לעזוב כי לא עמדתי בקצב", היא אומרת. "עם ראש ממשלה צריך לעבוד 24/7, ולא הצלחתי לעמוד בזה".
 

 
הצלחת לקדם נושאים שאת מאמינה בהם?
"זו הייתה שנה מאוד מעניינת בשבילי, אבל התשובה היא לא. היו הרבה דברים שרציתי לקדם, אבל לא הצלחתי. כנראה הגעתי לתפקיד הזה כשהייתי צעירה וחדשה מדי. הייתי אשת אקדמיה, ובסביבה פוליטית דינמית אתה צריך לדעת לדרוש ולהיאבק כדי לקדם דברים.

"יכול להיות שאם הייתי שם היום זה היה יותר טוב, כי יש לי הרבה יותר ניסיון. בנוסף, השיטה הביורוקרטית לא מאפשרת לקדם דברים רבים. למשל, גורם א' נתן אישור למהלך מסוים ולגורם ב' אין שום מושג מזה, וכך הרבה דברים נופלים בין הכיסאות וכלום לא מתקדם".

לבנימין נתניהו יש אוזן קשבת למגזר הרוסי?
"שאלה מאוד קשה. אין לי תשובה".

גם אחרי שנה אינטנסיבית בלשכה?
"כן. לפעמים היה נדמה לי שהוא מאוד מתעניין ושואף לקדם דברים, אבל אז תקופה עברה וראיתי ששום דבר לא מתקדם ואני לא יודעת להגיד אם זה בגלל שהוא שכח, בגלל שיש דברים דחופים יותר או כי זה לא מעניין אותו.

"למשל, בהקשר של הפנסיות לעולים הייתי מאוד רוצה לשמוע אותו אומר 'אני אביא לאישור רק תקציב שיכלול פתרון תקציבי לסוגיית הפנסיות, ואמצא את הכסף הדרוש לכך'. אם לא אשמע את זה ממנו, אני באמת אתבאס".
 
היית רוצה לכהן כחברת כנסת או כשרת קליטה?
"כרגע זה ממש לא על הפרק. אני רוצה לקדם נושאים שקשורים לציבור דוברי הרוסית, ומרגישה שאני יכולה לעשות את זה מהמקום שאני נמצאת בו כרגע".

ברדץ'-יאלוב מותחת ביקורת על הח"כים והשרים המשתייכים לציבור דוברי הרוסית, שלדעתה לא עושים די למען בוחריהם. במסמך שחיברה עם חבריה נאמר כי "עולי שנות השבעים והשמונים, שייצגו אותנו בכנסת, לא הצליחו לפתור את בעיותינו בגלל אפרוריותם הכללית, יחד עם פסיביות, קיבעון מחשבתי וחוסר הבנתם את הבעיות הייחודיות של עולי שנות התשעים.

"המצליחים מקרב העלייה שלנו - אלו שהגיעו לכאן בתור ילדים, גדלו והתחנכו בישראל, שירתו בצה"ל, קיבלו תארים אקדמיים וכיום הם בוגרים ובטוחים בעצמם - הם אלו שצריכים לייצג את האינטרסים שלנו ולהגן על העולים החלשים".

היא קושרת בין הביקורת הזו למצב הפוליטי הנוכחי. "בסיטואציה שבה יש קואליציה של 61 חברי כנסת - יולי אדלשטיין, טלי פלוסקוב ובנימין נתניהו שווים לחלוטין בכוחם ואפשר לקדם דברים. אם ח"כ נגוסה הצליח לכופף את הממשלה ולהעלות את בני הפלשמורה לישראל, אני רוצה לראות ח"כים דוברי רוסית קמים ומנצלים את כוחם למען הקהילה שלהם. משום מה זה לא קורה".

את רואה את הנושא הרוסי נוכח פה עוד זמן רב, או שיגיע זמן שבו הוא יפסיק להיות רלוונטי?
"אולי בעוד חמישים שנה הוא ייעלם או ילבש צורות אחרות, אבל אני לא יכולה לראות רחוק כל כך. בתקופה הקרובה 'הרוסים' לא הולכים להיעלם לשום מקום. גם כי העלייה נמשכת, ובשנים האחרונות מאז פרוץ המשבר באוקראינה עולים לפה 13 אלף איש בכל שנה, וגם בגלל תהליך סוציולוגי שעוברים בני הדור השני, אלה שנולדים פה, לא מדברים רוסית ולא מוכנים שיזהו אותם כרוסים.

"בשלב מסוים - אצל חלק מהאנשים בגיל 14 ו-15 ואצל אחרים בתקופת הצבא - הם עוברים תהליך שגורם להם לפתח תודעה 'רוסית' ולהתעניין בזהות ובשורשים שלהם, וחלקם אף מתחילים ללמוד את השפה. כך שמי שמייחל לקִצה של ה'רוסיות' בישראל, צפויה לו אכזבה קשה".

יהיה פה יום אחד רמטכ"ל רוסי?
"אני ממש לא יודעת מה יהיה בעוד שלושים שנה, אבל בתקופה הקרובה אין סיכוי. 'הרוסים' לא מגיעים לדרגות האלו ואני לא צופה שזה יקרה בקרוב, אז רמטכ"ל רוסי? שכח מזה. שר ביטחון? זה כבר סיפור אחר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg