מה היה אילו? השאלות שאני מנסה לא לשאול
אני משתדל לא לשאול אבל השאלות מתדפקות לי על המוח. מתקתקות בקצב של מכונת ירייה: מה היה קורה אם הוא היה גולנצ'יק ולא צנחן? מה היה קורה אם היה השלישי בטור? בסוף אני מתרסק אל הוודאות המוחלטת של המציאות, עם הגעגוע שתמיד נשאר
אני משתדל לא לשאול מה היה קורה אם אבא שלי היה מתעכב לרגע, חוזר לחדר ללטף אותי או ניגש לנשק שוב את אמא. מה אם הוא היה ממשיך לישון עוד חמש דקות באותו הבוקר? או סתם שותה עוד קצת קפה כדי לגמור את העיתון משבת, מבזבז שתי דקות בעצלתיים של תחילת היום. מה אם בכלל הוא היה בוחר ללמוד ספרות אנגלית במקום ללכת להיות חבלן?לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מטר ממנו: איגור אף פעם לא ייצא לי מהראש
- 'את יודעת איפה אבא שלי? הוא בשמיים, בגן עדן'
- לגעת בחיילים מתים: החצר האחורית של המלחמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני גם לא שואל איך זה שדווקא את אילן המתוק הזה, שיש לנו אותו שם משפחה, דווקא אותו העבירו במקומי למגמת מסוקי קרב אחרי שהעיפו אותי מהקורס. למה דווקא הוא היה צריך ליפול עם המסוק שלו אל תוך הים? ואם הוא היה חולה באותו יום? ואם החברה שלו, היתה מתקשרת ערב קודם ואומרת שיש לה הרגשה רעה ושלא יצא לטוס למחרת?
''מה היה קורה אם אבא שלי היה חוזר לחדר ללטף אותי או ניגש לנשק שוב את אמא?''.
ואם במקום להיפצע במלחמה, חגי היה נשאר עוד יום בבית כדי לגמור את הרגילה שלו כמו כל בנאדם נורמלי? אם הוא לא היה נכנס פנימה עם החיילים שלו? אם לפני שהסתער היה עוצר לשבריר שניה כדי לסדר טוב יותר את הקסדה? אם הוא היה בוחר לצאת מימין במקום משמאל?
אילן גור. ''אני גם לא שואל למה דווקא הוא היה צריך ליפול עם המסוק שלו אל תוך הים?''.
אני משתדל לא לשאול, אבל השאלות מתדפקות לי על המוח. מתקתקות בקצב של מכונת ירייה. מה היה קורה אם הוא היה גולנצ'יק במקום צנחן? מה היה קורה אם הוא היה הולך שלישי בטור? מה היה קורה אם רגע לפני הוא היה מתיישב לשתות קצת מים? מה היה קורה אם הוא היה עולה על מסוק אחר? מה היה קורה אם הוא לא היה יוצא לקורס קצינים? מה היה קורה לו היסס לפני שיצא?
גור עם חגי בן ארי. ''מה היה לו לפני שהסתער היה עוצר לשבריר שניה כדי לסדר טוב יותר את הקסדה?''.
כן, הפיתוי גדול ומרחב האפשרויות מתוק ורחב כל כך. אבא ואני בונים ארמון בחול, מבשלים ארוחת ערב לאמא, רבים מי עדיף אוחנה או מלמיליאן. ואילן שפוגש אותי במקרה בכניסה לקריה אחרי 20 שנה. אני סתם אזרח והוא בין תפקידים. הוא מזמין אותי לאכול משהו באבן גבירול ואנחנו צוחקים על השעות שהיינו עושים יחד בדרך מהבסיס הביתה לצפון הרחוק. וביום שישי אחר הצהריים, חגי עוד מסמס לי לבוא אליו לחצר לתורכי קטן וסיגריה של לפני שבת, מתלונן על החיילים של היום ודואג שלא אשכח לכסח אצלו את הדשא בשבוע הבא.
בקלות רבה אני מוצא את עצמי בלופ ממכר של מחשבות בהירות שמעיפות אותי גבוה מידי, קרוב מידי אל השמש. וכשהן נמסות, אני מתרסק אל הוודאות המוחלטת של המציאות, עם הגעגוע שתמיד נשאר ועם תקווה שכשהדגל יעלה והאורות ידלקו, אולי אולי אמצא גם נחמה.
--
מפקח יעקב גור נהרג ב-27.11.1977 בתאונת אימונים של מחלקת החבלה במשטרה.
סגן אילן גור נפל בתאונה אוירית ב-15.3.1998 כשהמסוק שלו איבד את חלקו האחורי וצלל לים.
רס"ן חגי בן ארי נפצע קשה במבצע צוק איתן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם