ראשי » חדשות » דעות

פרשת סגן הרמטכ"ל: צה"ל בדרך לאבד את העם

התבטאותו חסרת האחריות של סגן הרמטכ"ל היא אבן נוספת שנופלת בחומה הקרויה "צבא העם". אם צה"ל לא רוצה לאבד את לוחמיו שבאים מקרב המחנה שניצח בבחירות, כדאי שיתעשת, ומהר

אמירתו של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן על תהליכים מעוררי חלחלה שמפחידים אותו בחברה הישראלית, ושמזכירים לו את גרמניה מלפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה, הייתה שילוב קטלני של חוסר אחריות, בורות ויהירות.

עומד לו קצין בכיר, ומטיף פוליטית נגד החברה הישראלית שהוא רואה מבעד לשערי הקריה או בסיס צבאי אחר כבר שנים רבות. האמירה הזו אמנם לא הייתה מכוונת כלפי הציבור הדתי-לאומי, אבל די היה לראות מי הם השרים שיצאו באופן מיידי נגד גולן ומאיזה כיוון הגיעה הביקורת כלפיו כדי להבין שמדובר בפגיעה כמעט ישירה בציבור שמזוהה אולי יותר מכול עם הימין הישראלי.

לעוד טורים בערות הדעות של nrg:
- תם הוויכוח: החרדים ב-2016 הם ציוניים
- לא לשכוח: זה הזמן הטוב ביותר להיות יהודי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
גולן לא לבד. ממחנה מטכ"ל נושבת בתקופה האחרונה אווירה פוליטית שלא מיישרת קו עם תחושותיו של הימין הישראלי – להזכירכם, זה שזכה בבחירות הדמוקרטיות שעדיין מתנהלות כאן, אולי למגינת לבם של כמה שהיו מעדיפים להחליף את העם, ובתוכו הציונות הדתית כגורם מוביל. ראש אמ"ן ציין לפני זמן מה בניתוח שהציג כי "המצב הכלכלי המידרדר בעזה עלול להביא לפיצוץ שיופנה נגד ישראל" – כלומר, הוא האשים את ישראל במקום את השנאה היוקדת הערבית כלפי יהודי באשר הוא. גם אמירות ערכיות של הרמטכ"ל, למשל בנושא ריקון מחסניות על נערה עם מספריים, נתפסו על ידי לא מעט גורמים בימין הישראלי ככאלה שראוי היה שייאמרו על ידי פוליטיקאים ולא על ידי אנשי צבא.

נדמה כי ראשי צה"ל הולכים ותופסים את עצמם כמחנכים, נביאים ומטיפים בשער, במקום לעשות את מה שהם אמורים לעשות - לנצח את האויב הערבי במלחמה הבאה.

התרחבות הפער האידיאולוגי בין ראשי הצבא לחיילים שנושאים את האלונקה בשטח הוא תהליך מסוכן. פרשת עופר וינטר ודאי לא שיפרה את המצב. כשחייל דתי רואה כיצד קצין שהוא סמל ומופת להשתלבות בצה"ל מותקף פוליטית על שילוב פסוקים בפקודת קרב, הוא עלול להתחיל לחשב מסלול מחדש בנוגע לקריירה הצבאית שעליה חשב.

פרשת תא"ל בוכריס, להבדיל אלף-אלפי הבדלות, היא מכה נוספת בהקשר הזה: אם חלילה החשדות נגדו יתבררו כנכונים, הרי שהרב טל יוכל להראות שהתיאוריה שלו בדבר הקלקול שגורמת המדינה וזרועותיה השונות לאנשים דתיים מקבלת חיזוק. אם החשדות יתבררו כעורבא פרח, הרי שכבר כעת מסתובבת תיאוריית קשר  - אמנם היא מופרכת, אבל עדיין מסתובבת - על כך שמישהו לא אהב לראות קצין דתי מגיע לעמדות כל כך בכירות והחליט לעצור אותו, ויהי מה.

בימי הזיכרון והעצמאות כולנו מנסים להתעלות מעל המפריד ולהתחבר למאחד. בגלל קצינים כמו סגן הרמטכ"ל, ולא פחות בגלל מערכת ביטחונית שמתעקשת לגבות אותו אוטומטית, המשימה הזו הופכת לקשה יותר ויותר.
 

הרב שמואל טל הוא כמעט קוריוז בנוף הדתי-לאומי. אחרי העקירה מגוש קטיף הלכו הוא ותלמידיו בישיבת 'תורת החיים' לכיוון החרד"לי העמוק, לפעמים החרדי ממש, תוך שהם מנתקים את עצמם מספינת האם הציונית-הדתית ומרחפים להם לבדם בחלל הציבורי.

השבוע העניק הרב טל ריאיון לעלון 'קרוב אליך', ובו חידד את משנתו לגבי היחס הראוי למדינת ישראל. הקולות שהשמיע אינם חדשים: אין להגיד 'הלל' ביום העצמאות, מדינת ישראל היא 'מלכות אחרת', ישות זרה שלא ראויה להיקרא "מלכות השם" ולמעשה אין היא טובה הרבה יותר מאשר המנדט הבריטי. הריאיון-מאמר ארוך ומפורט, ולא משאיר אבן על אבן מההשקפה שבה אחזו הרב טל ותלמידיו לפני ההתנתקות.

 למרות שהדברים אינם חדשים, כאמור, דברי הרב טל זכו למאמרים רבים ולהתייחסויות אינסוף שצצו כמעט בן יום באתרים המגזריים וברשתות החברתיות: שרשורים של מאות תגובות ושיתופים, שכולם ניסו להתעמת עם השקפתו של מי שעד לפני כעשור היה בשר מבשרה של החברה הסרוגה והפך באחת לאחד ממתנגדיה החריפים, או להסביר את דבריו.

מדוע? כי הרב טל הוא אולי קוריוז, אבל הדברים שהוא אומר לא נופלים על אוזניים ערלות לחלוטין. שימו לב לדבריו על צבא מדינת ישראל. כשהוא נשאל "אם גאולה היא גילוי שכינה או מדי צבא", השיב הרב טל: "גילוי מלכות השם על עמו מתבטא בכך שכל מערכות החיים שבונה עם ישראל בארצו מתקיימות ומתפקדות בהתאם לרצון השם ולמען שמו. ומדי צבא של צבאות בית דוד יהוו חלק מקיום המערכות הללו. הם יפעלו רק על פי ההלכה, בצניעות ועל פי ערכי המוסר של התורה. גם כיום כל מה שמועיל לחיזוק אחיזת ישראל בארצו ושמירתו והגנתו על פי ערכי התורה מסייע במישרין או בעקיפין לקידום תהליך הגאולה. אבל אם הצבא אינו פועל כך, אז המדים שלו מאבדים את קדושתם".

לדברים הנוקבים הללו יש משמעות אחת בלבד, והיא כפירה מוחלטת באמונה הבסיסית של הציונות הדתית כפי שזו באה לידי ביטוי עד היום. כשהרב שאר ישוב הכהן, שהיה בזמנו הרב הראשי של חיל האוויר, התחתן, הוא עמד תחת החופה עם מדי צבא. כשהיו מי שתהו על כך, הכריז הרב צבי יהודה קוק כי "בדבר הקדושה של מדי צה"ל אין כל מקום לפקפוק. אדרבה, חתן דומה למלך, והמדים בגדי מלכות הם".

רובו המוחלט של הציבור הדתי-לאומי ניצב קרוב יותר לקוטב שבו עמד הרב קוק, ורחוק מהדעות שבהן אוחז הרב טל. אבל כדאי לכולנו – ובעיקר לראשי מערכת הביטחון – להביט היטב בתהליכים המתרחשים כאן ולא לעצום עיניים. הציבור הסרוג נושא את חלקו מתחת לאלונקה, ונוטה שלא להתלונן על דברים שלא נראים לו.

אבל כשרוח כזו מבוססת על אמונה, אירועי קיצון שמערערים את אותה אמונה ונגרמים על ידי המדינה יכולים לטלטל את הספינה ולהותיר אותה ללא שייטים. מישהו בציונות הדתית, גם בזו הממלכתית ביותר, יכול פתאום לגלות שבמסגרת ניסיונו לקרב את בוא המשיח החליט מישהו אחר להפוך אותו לחמור - חמור עם כיפה ומדים, אבל חמור.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל שנבל

עיתונאי בכיר ב'מקור ראשון'

לכל הטורים של אריאל שנבל