ראשי » חדשות » דעות

מבחן המוסר היהודי: יש מחיר לריבונות יהודית

בשונה מארצות הגולה, במדינת ישראל נושאים היהודים בנטל ומבצעים מעשים קשים, שהם נאלצים להצדיק במסגרת מוסר אבותיהם

אולי בלי להתכוון, נאומו של אלוף יאיר גולן חשף עצב רגיש בזהותנו הלאומית, זה הכרוך במאמץ המתמיד למימוש ריבונות במדינת היהודים. מנקודת מבטם של יהודי הגולה - בעיקר של יהדות ארה"ב הליברלית - נמתחת ביקורת על המחיר המוסרי שאנו נאלצים לשלם במאבק זה, עד כדי כך שעולה השאלה עד כמה נכון וראוי להמשיך את מפעל הריבונות היהודית בארץ ישראל. אכן, בין קיומם של יהודי הגולה בארצות המערב בזהות קהילתית לבין קיומנו במדינת ישראל בזהות ריבונית קיים פער משמעותי, שלקראת יום העצמאות ראוי לתת עליו את דעתנו.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- המכנה המשותף עדיין קיים
- לפתוח את הדלת: השבוע הכי ישראלי בעיר מתחרדת
- יצחק ומלאכי: החיים נחלקו ללפני ואחרי. פעמיים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המאמץ לכינון ריבונות התהווה מאז ימי קדם בשילוב מאוזן בין ריבונות בממדיה הפוזיטיביים לבין ריבונות בממדיה הנגטיביים. ריבונות זו באה לידי ביטוי בממדים הפוזיטיביים בתמיכה שמעניקה המדינה המודרנית לאזרח - בהענקת ביטחון, בכינון יציבות, בבניית בתי חולים ובתי ספר, בסעד בסיסי ובתשלומי ביטוח לאומי. בממדיה הנגטיביים ריבונות מתבטאת בהשלטת חוק כפייתית, במנגנון שיפוט וענישה ובהפעלת כוח לצורכי פנים ולצורכי ביטחון.
   
בראש השנה אנו מזכירים ביום הראשון את הולדת יצחק, וביום השני את העקדה. שני סיפורים אלה מבטאים את ריבונות הא-ל, המתגלה מצד אחד ביכולתו הבלעדית לברוא ולהעניק חיים במעשה ההולדה, ומצד שני ביכולתו השרירותית ליטול חיים בגזרת העקדה. לבסוף, בקריאה "אל תשלח ידך אל הנער" נולד יצחק בשנית.

עם כל ההבדל בין הא-ל לאדם, גם הריבון בשר ודם ביקש לממש ריבונותו על פי דגם זה. את יכולתו ליטול חיים נהג לבטא במפגן ההוצאה להורג בכיכר העיר, ואת יכולתו להעניק חיים הפגין באורח דרמטי, כאשר ברגע האחרון חנן ברצונו הטוב את הנידון למוות. בשתי פעולות אלו באו לידי ביטוי שני ממדי הריבונות, הפוזיטיבי והנגטיבי, ובתבונתו נדרש הריבון - מלך בשר ודם - לאיזונים הנכונים בין שניהם.

בעת החדשה, כך הסביר הפילוסוף מישל פוקו, בשל הדגשת היתר של ערך זכויות האדם הלכה והוגבלה אפשרותו של הריבון לממש את ריבונותו בממדיה הנגטיביים. לנוכח נכותו, ביקש מאז הריבון הנאור להעצים את דימוי ריבונותו בעיקר במרחב הפוזיטיבי, בהתמקדות בתמורה שהוא מעניק לאזרח.

לא לדיון תיאולוגי כוונה כאן ההשוואה לריבונות הא-ל, אלא להפך - נועדה היא דווקא להבנת מגבלותיו של שליט בשר ודם, כהיקש בהיגיון של קל וחומר: אם הא-ל הכול-יכול אינו משתקף בכל מעשיו אך ורק כא-לוהי חסד, על אחת כמה וכמה שזהו מצבו של שליט בשר ודם.

כך למשל, בסוגיית המסתננים האפריקנים יש פער תהומי בין המבט הכולל על הסוגיה דרך המיקוד במצוקתו של הפליט הבודד, שאכן קשה לי כאדם להתעלם ממנה ולסלקו מעל פניי באכזריות, לבין ראיית הסוגיה מנקודת מבטו הכוללת של הריבון, המחויב להגן על מדינת ישראל מפני הצפת מסתננים. כאן מתגלה הניתוק של השקפת העולם הניאו-ליברלית מקרקע המציאות: האמונה שאם רק נחשוב ונפעל חיובי כך גם המגמה המתהווה תהיה חיובית, לא תמיד מתממשת. במקום הזה נדרש הריבון גם למשילות מהסוג הנגטיבי.
   
קל ליהודי ליברלי במנהטן או בפריז, ממרומי היכלי השן האוניברסיטאיים, לבקר את מדינת ישראל על כך שנקלעה למציאות שבה היא נדרשת גם לצעדי משילות נגטיביים. זו נקודת מבטם כדיירי קבע ב"בבתי המלון" שבהם בחרו להתגורר, והיא חוסכת מהם את השותפות באחריות לניהול כל ענייני תחזוקת המלון. במודע או שלא במודע, בחרו אותם מבקרים לרחוץ בניקיון כפיהם, ומישהו אחר הנושא בעול השלטון הריבוני עושה למענם את העבודה השחורה כמו "גוי של שבת".

לילה אחד, כמפקד המכללה לביטחון לאומי, ביליתי עם חניכיי הישראלים כאורחי משטרת ניו-יורק, העוצרת מדי לילה כאלף איש. שם, גם כאשר מתעוררת ביקורת כלפי פעולת המשטרה על שזו רומסת זכויות אדם, היא אינה כרוכה בתסכול יהודי. במדינת היהודים, לעומת זאת, מכורח אחריותם הריבונית נושאים היהודים עצמם באחריות ואף שותפים למעשים קשים. בשונה מארצות הגולה, כאן בארץ ישראל נדרשים היהודים להצדיק מעשים קשים במבחן מוסריותם היהודית.

זו תמצית הפיצול שהתחולל מאז ראשית הציונות, ובמשנה תוקף מאז הקמת מדינת ישראל, בין יהדות הגולה, הממשיכה להתקיים בזהות קהילתית תוך הפקדת מטלות הריבונות בידי האחרים, לבין יהודי ארץ ישראל שבחרו בזהות יהודית ריבונית.

בהיבט זה, ישעיהו ליבוביץ כביכול צדק: אם מרכיבי הזהות היהודית הקהילתית הם אמת המידה לנאמנותנו למורשת אבותינו, כפי שזו התפתחה באלפיים שנות גלות, הרי שבהחלט ייתכן שנמצא מתחים עמוקים בין המצפן המוסרי היהודי שהבאנו מבית אבא בגולה לבין האתגר הריבוני.

מנגד, אם בחרנו בחיי ריבונות במולדת התנ"ך, ראוי לנו לברר ולגבש מחדש במבט רענן קווים לדמותה המוסרית של ריבונותנו היהודית המתחדשת. לדוד בן-גוריון הייתה בסוגיה זו עמדה ברורה. לשם כך כה נזקק 'הזקן' לשיבה אקטואלית אל מוסר הנביאים, הנפרס במורכבותו הדיאלקטית הרחק מעבר לבשורת "לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח