העתירה נגד דרעי: האקטיביזם השיפוטי חצה עוד קו אדום
השאלה האם לעליון יש סמכות לקבוע סטנדרטים של סבירות ושל מידתיות לרשויות השלטון האחרות היא שאלה חשובה שלא מתנהל לגביה דיון ציבורי מספק. דעת המיעוט של השופט הנדל צריכה להטריד גם את תומכי האקטיביזם השיפוטי, ובטח את המתנגדים לו
העתירה נגד מינויו של אריה דרעי לשר פנים, נדחתה ברוב דעות. למרות זאת, דעת המיעוט, של השופט ניל הנדל, צריכה להדיר שינה מעיניו של מי שהדמוקרטיה והפרדת הרשויות יקרה בעיניו.השופט הנדל, למרות פסיקת בית המשפט העליון לפני כחמישה חודשים שקבעה שמינויו של דרעי לשר הכלכלה סביר, קובע שאין דינו של מינוי לשר כלכלה, כמינוי לשר פנים, ומה שהיה סביר אז, איננו סביר עכשיו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למה הח"כיות משמאל מיהרו לגנות את נדאף?
- הלחץ של נתניהו עבד - הרצוג הגביר את תחנוניו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לטעמי, כבר בשלב זה שבו שופט בבית המשפט העליון סבור שיש ביכולתו לקבוע שמינוי שר איננו סביר, בניגוד לעמדת הממשלה, נחצו כמה קווים אדומים של אקטיביזם שיפוטי ונרמסה הפרדת הרשויות, אבל זוהי רק ההתחלה.
אריה דרעי. ''כל שיש לנו היא קביעה שרירותית שבמקרה זה נחצה איזשהו קו בלתי נראה''.
צילום: אנצ'ו ג'וש, ג'יני
צריך לזכור, שמינוי של אריה דרעי לשר כלכלה, התקבל על ידי הכנסת באופן כללי, באישור גורף של עסקת חבילה, של כל שרי הממשלה ועל פי ההסכמים הקואליציוניים. לעומת זאת, מינויו של אריה דרעי לשר פנים, נדון לגופו בכנסת, ואושר על ידי המליאה באופן פרטני, באופן הכולל התייחסות לעברו הפלילי.
כך שאם בעתירה הקודמת עוד היה ניתן להגיד שהמינוי של אריה דרעי היה בעייתי, אבל לא הייתה לכנסת הזדמנות אמתית לדון בו לגופו, במקרה הנוכחי השופט הנדל כבר מוכן להגיד לכנסת ישראל כולה, לאחר שדנה בנושא לגופו, שהחלטותיה הן בלתי סבירות באופן קיצוני, ויש לבטלן.
אבל את הדובדבן האמתי שמר לנו השופט הנדל לסוף. השופט הנדל מסיק שמינוי אריה דרעי לשר פנים, למרות עמידתו בתנאי הכשירות שנקבעו בחוק, ולמרות שמינויו לשר כלכלה היה סביר גם לשיטתו של בית המשפט האקטיביסטי שלנו, איננו סביר באופן קיצוני.
הנדל. ''רק אני יכול להחליט, על פי סטנדרטים שידועים רק לי, האם דרעי התנהג מספיק יפה בזמן שחלף''.
צילום: דודי ועקנין
השופט הנדל קובע שהכנסת הנבחרת והממשלה הנבחרת, פועלות באופן שאיננו סביר באופן קיצוני. הייתי מצפה שניתן יהיה להסיק מכך שנחצה איזשהו קו אדום ברור, ושהכנסת והממשלה יוכלו להדריך את עצמן בהתאם, בפעמים הבאות.
ואז באה הפיסקה הבאה: "הדלת סגורה אך אינה בהכרח נעולה. השאלה האם כחלוף תקופה – והכוונה לתקופה ארוכה ומשמעותית מאוד – בה יכהן דרעי בתפקיד ציבורי אחר ועל פי התנהגותו, יוכל לשוב ולכהן כשר הפנים בעתיד – נותרה פתוחה".
מהי תקופה ארוכה ומשמעותית מאוד? מהי אותה התנהגות שתזכה את אריה דרעי בתעודת הכשר עליה יהיה חתום השופט ניל הנדל? פסק הדין לא נותן לכך תשובה.
השופט הנדל במילים אחרות אומר: "עזבו אותי מהפרדת רשויות!" ממשלת ישראל היקרה, כנסת ישראל הנכבדה, אין לכם יכולת להחליט כלום. בפעם הבאה שתרצו למנות את אריה דרעי, או כל אדם אחר, תצטרכו לבוא לשאול אותי. רק אני יכול להחליט, על פי סטנדרטים שידועים רק לי, האם דרעי התנהג מספיק יפה בזמן שחלף.
אמירתו של השופט הנדל לא קובעת כל סטנדרט, גם לשיטתו. כל שיש לנו היא קביעה שרירותית שבמקרה זה נחצה איזשהו קו בלתי נראה, שאיננו ניתן להנמקה כלשהי בלשון החוק ואפילו לא בפסיקת בית המשפט העליון.
השאלה האם לבית המשפט העליון יש סמכות לקבוע סטנדרטים של סבירות ושל מידתיות לרשויות השלטון האחרות היא שאלה חשובה שלא מתנהל לגביה דיון ציבורי מספיק. דעת המיעוט של השופט הנדל צריכה להטריד גם את תומכי האקטיביזם השיפוטי, ועל אחת כמה וכמה את המתנגדים לו.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם