הייאוש של הרצוג עוד יפלג את מפלגת העבודה
גם אם העבודה תצטרף לממשלה ולקואליציה - עדיין יהיו חברי כנסת שישימו פס ויישארו באופוזיציה. פירוש הדבר הוא פילוג נוסף בעבודה, חמש שנים וחצי אחרי שאהוד ברק פילג אותה בפעם האחרונה והקים את מפלגתו שהתאיידה, עצמאות
יצחק הרצוג מאבד את העשתונות. רשימת הקניות שפרסם אתמול, ומיד מחק, מלמדת שהוא רץ לממשלת אחדות תמורת כלום. מי שדורש למנוע לוויות צבאיות מיותרות או לשמור על בית המשפט העליון כתנאים לכניסה לממשלה יכול באותה מידה לתבוע מבנימין נתניהו שידאג שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב. אין שום הבדל.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למה הח"כיות משמאל מיהרו לגנות את נדאף?
- הלחץ של נתניהו עבד - הרצוג הגביר את תחנוניו
- היוזמה הצרפתית: כניעה, בורות והתחכמות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
להרצוג יש תכנית מדינית. הוא הציג אותה בוועידת מפלגת העבודה לפני חודשיים. זו לא תכנית שמאל מהפכנית כי הרצוג מעולם לא היה איש שמאל. עיקר התכנית היא העברה של שכונות ערביות סביב ירושלים, אבל בתחום המוניציפאלי של העיר, לרשות הפלסטינית.
הפוסט שפורסם ונמחק. ''כמו לתבוע מנתניהו שידאג שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב''.
בשכונות מוכות הטרור הללו לא גר אף יהודי, אבל המדינה משלמת מיליארדים לתושבים שנושאים תעודות זהות כחולות. לאן נעלמה תכנית הדגל הזו במשא ומתן שמנהל הרצוג עם נתניהו? אם התכנית הייתה תנאי לכניסה לממשלה אפשר היה לומר שהרצוג רציני, אבל היא אפילו לא עולה על השולחן.
ראש הממשלה נתניהו, דוחה כמובן את התכנית הזו על הסף. אין שום הבדל בתפיסה המדינית בינו ובין נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי. נתניהו רוצה את בנט בפנים, וכל הדיבורים על החלפה בינו ובין הרצוג ומפלגתו הן שטויות. נתניהו אפילו הבהיר לבנט כמה פעמים כי הוא לא עומד לקחת ממפלגתו את תיק המשפטים.
נתניהו רוצה לגבש סביבו את המחנה הלאומי-דתי-חרדי ולא סומך יותר מדי על מפלגת העבודה. זו הסיבה שהוא היה מעדיף בממשלה את אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, אבל ליברמן, נכון ליום שישי, מתייחס בבוז לכל שמועה על הצטרפות לממשלה.
הרצוג לוחץ את יד נתניהו במליאת הכנסת. ''כל הדיבורים על החלפה בין בנט ובין הרצוג ומפלגתו הן שטויות''.
צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
עם הסחורה הפוליטית המפוקפקת שמחזיק הרצוג, לא מפליא שהוא לא מוצא הרבה קונים במפלגת העבודה, או לפחות בסיעת העבודה. ראשי הסיעה מתנגדים לכניסה לממשלה בתנאים המצחיקים שפורסמו כי הם מבינים שהמפלגה הולכת להתאבד.
ההתנגדות הבוטה והסגנון הקשה שנוקטים כלפי הרצוג חברי כנסת חדשים יחסית כמו אראל מרגלית, מיקי רוזנטל או סתיו שפיר מלמדים עד כמה המנהיג חלש בתוך המפלגה שלו, מה שמסביר את הרצון לקשט את עצמו בעמדות כוח בממשלה. הרי ברור שאיש בעבודה לא היה מעיז להתבטא כך נגד יצחק רבין, שהשיג לעבודה 44 מנדטים בבחירות 1992, או אפילו כלפי אהוד ברק אחרי שניצח את נתניהו בהפרש גבוה בבחירות הישירות ב-1999.
הרצוג ממשיך במאמציו גם ברגעים אלה, כי אין לו ברירה. בין שתי האפשרויות הרעות, להיות בחוץ או בפנים, השנייה טובה יותר מבחינתו. כך הוא יכול לחלק שמונה תפקידי שרים ועוד שלושה תפקידי סגני שרים, וגם את ראשות ועדת החוץ והביטחון ואת סגנות יו"ר הכנסת. כך הוא גם יוכל לדחות את הפריימריס בעבודה, שמהם הוא פוחד כמו מאש בשדה קוצים בחמסין.
בנסיבות הללו, מאד יכול להיות שהרצוג הנואש אכן יביא לוועידת המפלגה הצעה להיכנס לממשלה. יכול להיות שהיא אפילו תעבור שם. שליש מחברי הוועידה הם עושי דבר של מזכיר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שרוצה להיכנס לממשלה מסיבותיו האישות. יש שם גם ראשי ערים ומועצות שמייחלים לתקציבים ממשלתיים שיעזרו להם להתקיים. לא חסר גם רודפי ג'ובים ותאבי שלטון אחרים בוועידה.
השאלה היא מה יהיה המחיר. היום ההתנגדות להרצוג היא מרכיב כוח בעבודה. גם אם העבודה תצטרף לממשלה ולקואליציה - עדיין יהיו חברי כנסת שישימו פס ויישארו באופוזיציה. פירוש הדבר הוא פילוג נוסף בעבודה, חמש שנים וחצי אחרי שאהוד ברק פילג אותה בפעם האחרונה והקים את מפלגתו שהתאיידה, עצמאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם