ביי ביי בוגי: לא נתגעגע לאיש שסירס את צה"ל
מחדלי מלחמת לבנון השנייה וצוק איתן, אינתיפאדת הבודדים ומדיניות "ההכלה" של צה"ל בהובלתו, תקיפתו את החייל היורה אלאור אזריה, וגיבויו הגורף ליאיר גולן. כל אלו מעידים: בוגי יעלון איננו אבדה גדולה כשר הביטחון
אז אנחנו נפרדים מבוגי יעלון כשר בטחון. הראשים המדברים בתקשורת ובאופוזיציה, מרכינים ראש על המצביא הדגול שאותו הם מעריצים. אבל אם נסקור כמה מתחנות דרכו של יעלון, עולה תמונה של איש ששמו בדרך כלל קשור לכישלונות, מחדלים וטעויות. הנה כמה:לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לא ייאמן: עבודות שירות על אונס, כלא על גניבה
- נאום א-סיסי: לא היסטורי ולא פורץ שום דרך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מלחמת לבנון השנייה – רק שנה לפניה, יעלון פרש מתפקידו כרמטכ"ל והותיר אחריו צבא, שלפחות לפי דו"ח הבדיקה של ועדת וינוגרד, סבל מכשלים חמורים כמעט בכל התחומים: החל מערכי צה"ל, חשיבה האסטרטגית וכלה במוכנות אופרטיבית ולוגיסטית. יעלון הצליח לחמוק ממסקנות אישיות או מתשומת לב ציבורית יתירה, כי היה "מתחת לרדאר" באותה תקופה – אבל אין ספק שיש לו מניות לא מעטות במחדל הגדול ההוא.
מאווי מרמרה – לא רבים זוכרים זאת, אבל מי ששימש כקברניט בעת המבצע הנואל של השתלטות חיל הים על המשט לעזה, היה יעלון, ששימש אז כממלא מקומו של נתניהו ששהה בחו"ל. נזכיר את הפשיטה על ספינה מלאה במחבלים כשהחיילים מצויידים ברובי פיינטבול, והאישור לפתוח באש חיה רק כמעט שעה אחרי שהחלה ההשתלטות וחיילים הותקפו ונפצעו.
"אינתיפדת הבודדים" - בניגוד למה שרבים חושבים האינתיפאדה הזו פרצה כבר ב-2013. פעילות פעילות חבלנית עממית ביו"ש וירי ספוראדי מעזה. יעלון הוביל את אסטרטגיית ה"הכלה" של אירועים אלו, שהותירה את חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב לעמוד ולספוג אבנים, בקבוקי צבע ותבערה, זיקוקים וניסיונות דקירה.
האסטרטגיה הזו כשלה טוטאלית – והאינתיפדה הזו למעשה ממשיכה עד היום, עם שיאים בחטיפת שלושת הנערים, רצח אבו חדיר, ומבצע צוק איתן, שתכף אתייחס אליו בנפרד.
בתקופת יעלון צה"ל הפך לצבא מסורס, שמתקשה להרוס בתים, שמתעקש להחזיר גופות של מחבלים, שמגיב על ירי מעזה בתקיפה כדי לצאת ידי חובה של מטרות תשתית לא מאוישות וחסרות חשיבות, שממהר לברוח מאחריות לשלום אזרחי ישראל ולהטילה על כוחות הביטחון הפלסטיניים, צבא שמתעסק יותר מדי בבחישה פוליטית ודחיפה למהלכים מדיניים. אנחנו מדברים על צבא שאשכרה קידם הפצה של בשר פלסטיני מזוייף בישראל בניגוד לחוק כצעד של לחימה בטרור. זו מורשת יעלון. ובמבחן המציאות היא כישלון טוטאלי.
במקביל להפיכתו של צה"ל ל"צבא ההכלה לישראל" בוגי יעלון דווקא בחר להיאבק כארי מדי עונת תקציב במשרד האוצר, ועצר בגופו רפורמות וקיצוצים חשובים. יעלון שימר את המוסד החזירי של "פנסיית גישור" – התחליף של הפנסיה התקציבית ההיסטורית שבוטלה אחרי מאמצים רבים.
מדובר בשערורייה שבמסגרתה אנו מממנים פנסיה תקציבית לכל גמלאיי צה"ל עד הגיעם לגיל 67, לפיה הם זכאים לקבל את הגמלה הצוברת שלהם, זו שהחליפה את הפנסיה התקציבית המושחתת. במסגרת לחימה עיקשת זו, בעיקר בתקופת לפיד - יעלון לא בחל באיומים תקיפים על הציבור – איומים ב"עצירת אימונים וטיסות" והודעות שהצבא לא יעמוד במשימותיו. כבר אז ראש הממשלה היה צריך לפטרו.
ואז כאילו מהשמיים, כדי להציל את צה"ל מקיצוצים נוראים הגיע מבצע צוק איתן. כאן מדובר בכשלון הצבאי המהדהד ביותר של מדינת ישראל אי פעם. כל הצבא הסדיר שלנו + 75,000 חיילי מילואים מדשדשים במשך חודשיים מול חמאס.
מטרה מעורפלת ו"מכילה", התעסקות פתולוגית בשלומו הטוב של האויב, רדיפה פתטית אחרי הפסקות אש מדומיינות, זלזול בחייהם של חיילי צה"ל. והגרוע מכל – צה"ל לא הצליח להפסיק ירי רציף של חודשיים על ערי ישראל (הוא הפסיק רק כי התחילו להגמר לחמאס הטילים) והפסיד לחמאס: נפתחו המעברים, נפסקו הסיכולים הממוקדים, הועברו המשכורות למחבלים.
החשמל וחומרי הבניין ממשיכים לזרום, המנהרות ממשיכות להיחפר, וצה"ל מורתע מפעולה משמעותית נגדן כפי שראינו רק לפני מספר שבועות. דו"ח המבקר טרם התפרסם אבל הוא עושה קולות חמורים. אני מניח שהרבה מהביקורת תהיה כלפי יעלון.
מאז צוק איתן הירי מעזה נמשך מדי פעם. מדי פעם צה"ל תוקף איזו סככה ריקה או ערימת חצץ. אנחנו אמורים "להכיל". הרי יש לנו כיפת ברזל, אז לגיטימי שינסו לרצוח אותנו. בינתיים אנחנו מעבירים חשמל, חומרי בניין לשיקום המנהרות, טיפול רפואי לבכירי חמאס ומשפחותיהם. האינתיפדה גם הסלימה והחריפה – ולמולה לא הציב יעלון שום יוזמה, שום תחבולה, שום חתירה לנצחון, שום דבר.
אבל את החטא הקדמון שלו - יעלון עשה בפרשת החייל אלאור אזריה. בשום פנים ואופן אסור היה לו לצאת בצורה כל כך חריפה נגד חייל סדיר. גם אם עובדתית הוא צודק. זה משדר לציבור מסר נורא, של ניתוק, של שר שהוא יו"ר ועד הגנרלים ולא שר הביטחון של אזרחי ישראל וילדיהם, שמגוייסים לשירות חובה בצבא ועלולים לטעות. ההתקפה של יעלון על אזריה, ככלב מוכה כלבת, שר בטחון נגד חייל חובה פשוט – הייתה טעות.
וההתקפה הזו לא היתה רק ציבורית – אלא גם בתוך המערכת – האקטיביזם-יתר של התביעה הצבאית, ההדלפות מהחקירה – כולם דברים שמגיעים מלמעלה – שידרו לציבור מסר של שר בטחון מנותק, ציני וטהרן.
פרשת יאיר גולן החמירה את הסיטואציה הזו. הערעור של האקסיומה שבה קציני צבא אמורים לשמור את הדעות הפוליטיות שלהם לעצמם התערערה בצורה מוחלטת והובילה לשיח שהוא סכנה אמתית לדמוקרטיה ולהפרדת הרשויות בישראל.
לזכותו של יעלון ייאמר שהוא מאז ומתמיד לא חשש לדבר: הוא התנגד להתנתקות כרמטכ"ל וזה עלה לו באי הארכת כהונתו, הוא התנגד לעסקת שליט מתוך הממשלה, הוא התנגד לוויתורים מדיניים לפלסטינים וללחץ האמריקאי - מה שלא הפריע לו להיות גדול מקפיאי הבניה ביו"ש יחד עם נתניהו. אלא שברגע שהוא עודד את האמירות המיותרות של סגן הרמטכ"ל ואף חתר תחת הניסיון של נתניהו להרגיע את הרוחות ולסיים את הפרשה – הרי שהוא סימן בעצמו את דרכו החוצה, ולדעתי טוב שכך.
בוגי יעלון איננו אבידה גדולה כשר בטחון. ההתרפקות של חלק מהאליטות על דמותו וההתפלצות שלהם למול מינויו של אביגדור ליברמן, דומה להתפלצות של האליטות מתחום התרבות למול המינוי של מירי רגב או להתפלצות של שופטי בג"צ לדורותיהם למול המינוי של איילת שקד.
יש אליטות הגמוניות שבטוחות שהשר הממונה על תחומן הוא נציגן בממשלה, יו"ר הוועד שאמור לשמר ולהגדיל את כוחן. אותן אליטות מתקשות להתמודד עם שרים שלא מגיעים מתוך המערכת ולא מבטלים עצמם מולה. האליטות מתקשות להתמודד עם שרים שמייצגים לא את האינטרסים שלהן, ולא מהווים סוכני השפעה ושימור כוח שלהן.
הם תופסים את יעלון כמייצג את "ערכי צה"ל" אלא שהם שוכחים שערך היסוד "טוהר הנשק" בערכי צה"ל הוא רק מספר 6 ברשימה. קודמים לו (מבחינה מתמטית ומבחינת החשיבות) ערכים אחרים, ובראש ובראשונה הערך העליון של צה"ל: דבקות במשימה וחתירה לניצחון. אולי אנחנו צריכים שר בטחון שיחזיר את הבכורה לערך הזה. ואם לא יצליח לתת לנו צה"ל שמנצח – הרי שצבא שרק מעוניין לאבטח ולשמר יכול להסתדר גם עם תקציב נמוך בהרבה מהדרישות שיש לו כיום.
אקו"ם