המהפך: לשבור את הגמונית הליכוד-נתניהו

ה-17 במאי הוא יום של מהפכים: ב-77' היו אלה בגין ודוד לוי, ב-99' אהוד ברק עם גשר ומימד. היום אמנם לא צפויים מהפכים, אבל את ניצני המהפך שישבור את הגמונית הליכוד-נתניהו אפשר למצוא כבר כעת בפריפריות של המפלגות

אבי דבוש | 17/5/2016 16:04
מי שה-17 במאי לא מצלצל לו מוכר, כנראה לא גדל במשפחה פוליטית. לפחות לא במשפחה ימנית... הייתי בן שנה במהפך 1977, אבל היה ברור לי יום שעמדתי על דעתי שמדובר באחד הימים המשמחים בחיי משפחתי הפוליטית, שהעריצה את בגין ודוד לוי. מהפך 1977 שבר הגמוניה בת למעלה מארבעים שנים (עוד מימי טרום המדינה) של מפא"י. גם היום, כאשר ביתי הפוליטי נמצא באגף אחר של הפוליטיקה הישראלית, אני מתעקש לראות אותו באופן חיובי. ממשלת נתניהו הרביעית, המייצרת רצף שלא היה כמותו מאז ימי בן גוריון, מוכיחה לנו, שוב, שהגמוניה ודמוקרטיה לא יכולות לחיות בשלום באותו החדר.

עוד דעות ב-nrg:
זה לא ויכוח על מוסר לחימה, זה אותו מאבק שבטי
יש אמיצים בקהל? חרם צרכנים על קייטנות הקיץ
  
כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

בצד הזכות של ממשלות בגין, שעורר פחד עמוק בקרב העסקנות השמאלנית ("להחליף את העם"), אפשר למצוא את ההכלה של כחצי מאזרחי ישראל. ברגע אחד הם הפכו רלוונטיים למשחק הפוליטי. לא עוד כגלגל חמישי להגמוניה, אלא כבעלי מעמד משלהם. ההמשך הוכיח, אגב, שליוצאי ארצות ערב יש תקרות זכוכית גם בליכוד. לזה חשוב להוסיף את הסכם השלום עם מצרים, האויב הגדול של ישראל בעשוריה הראשונים. בצד החובה ניתן לרשום את הפתיחה האגרסיבית והלא שקולה לשוק החופשי, שבירת העבודה המאורגנת (שהייתה מסורסת ועסקנית במודל המפא"יניקי, אבל בעלת כוח למשתתפיה) ומאוחר יותר, מלחמת לבנון.
 
צילום: סער יעקב, לע''מ
מהפך #1. מנחם בגין צילום: סער יעקב, לע''מ

22 שנים בדיוק אחרי, ב-17 במאי 1999, התרחש מהפך נוסף. אהוד ברק ו"ישראל אחת" הביסו את נתניהו וברית הימין שלו. לא מדובר בסתם ניצחון, לטעמי. מדובר ברגע מכונן מפוספס. הברית של מפלגות העבודה, גשר ומימד, סימנה את הדבר הבא, שדילג מעל המתחים הקבועים. ברית בין נציג ההגמוניה הישנה, ביטחוניסט סטייל מפא"י, עם הסמל המזרחי-פועלי האולטימטיבי, דוד לוי. עם השלמה של האגף המתון בציונות הדתית. לא בכדי זו הייתה הפעם היחידה שהצלחתי לשכנע את אבי להצביע למה שאיננו מפד"ל או ליכוד. ההתנצלות של ברק על חטאי מפא"י כלפי מזרחים, שנזכרת לאחור בלעג, התבססה על התשתית הזו והייתה מלאכת מחשבת, בכל הנוגע לקמפיין.

הממשלה עצמה כבר היה עניין אחר לגמרי. כמה חבל שהברית הזו ניתנה בידי מי שלא היה מסוגל לתחזק אותה ולעבוד אתה בחכמה. צד הזכות של היציאה מלבנון נשטף בחובה של כישלון המשאים ומתנים עם סוריה והרשות הפלסטינית וה"אין פרטנר", שהוביל במידה רבה לאינתיפאדה השנייה והקשה כל כך. ובעיקר, התפרקות של הברית הזו ומתחים בלתי פוסקים עם האגף החרדי של הממשלה.
 
צילום מסך
מהפך #2. אהוד ברק צילום מסך

מה ניתן ללמוד משני המהפכים הללו בנוגע למהפך העתידי, שישבור את הגמונית הליכוד-נתניהו? לא הרבה בנוגע למערך הדרוש. חיבור מזרחי משמעותי הכרחי, אבל כל מהפך עתידי עמוק יידרש לברית עם כוחות נוספים, ערבים, חרדים ודוברי רוסית. כל מהפך עתידי יתבסס על סיפור חדש ומלהיב על ישראל. סיפור שמשלב שמרנות, בעידן של פחדים וחוסר יציבות (מדומיינת ברובה) עם חדשנות וחתירה לשינוי.

ניתוח פשוט מראה שקשה להאמין שמתוך המפלגות הקיימות תיוצר דינמיקה כזו. היא תצטרך להתבסס, ככל הנראה, על תנועות המתחילות להתהוות בפריפריות של המפלגות ושל המרכז הכלכלי-חברתי בישראל. תנועות המביאות לביטוי כוח עממי-אזרחי מגוון ורב שבטי. המהפך הבא נבנה מתחת לאף שלנו, גם אם איננו חשים בזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

אבי דבוש

ממייסדי מועצת הנגב וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות

לכל הטורים של אבי דבוש

המומלצים

פייסבוק