פריימריז פתוחים: תנועת נגד לדיקטטורה של לפיד
כאשר האקט הדמוקרטי, המכונן מפלגות מתקנות, הוא פתוח וחופשי, כאשר גם ל"אחר" יש אפשרות להשפיע - נפתחות דלתות
המפץ הפוליטי הגדול שלי החל יום אחרי הבחירות האחרונות. אלו היו הבחירות הראשונות שבהן השתתפתי כמועמד, מספר 8 ברשימת מרצ לכנסת. לא היה לי רגע של אכזבה אישית, לאור התוצאות. התחושה החזקה הראשונה לאחר הבחירות הייתה כעס. כעס על השיח שהלך והציף את הרשתות החברתיות ואת התקשורת. השיח של קומץ אלים וקולני, שאמר "הפריפריות הצביעו למי שדופק אותן". כמו התחלק העולם למצביעים הנאורים והרציונליים, יודעי הטוב, ולאילו השבטיים והנבערים מדעת. השיח שקרא "לא לתת".לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אילו אתגרים יעמדו לפתחו של ליברמן כשר הביטחון?
- אמיצה: לוי-אבקסיס מאתגרת את השיח הפוליטי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואני, היכן אני? בבית פוליטי "נכון" ובקהילה וזהות "דפוקות". המסע שהתחלתי אז, נע בין הלב והראש להרבה מאוד מקומות פיזיים. האנשים שלי: בשדרות, אופקים, כיסופים, רהט, ירוחם, נירים, באר שבע, מצפה רמון וחורה בנגב, ואחר כך בדרום תל אביב ובקטמונים, ומשם בטבריה, פלך, כרמיאל, ראש פינה, קרית שמונה ועוד. משפט קטן ששמעתי במפגש בבאר שבע, בשבוע שעבר, יכול להיות אחד הסיכומים הקולעים: "הבעיה שלי" אמרה לי אישה צעירה "שנדמה לי שהמפלגות הפסיקו לראות אנשים".
''תנועה הפוכה למפלגות הדיקטטורה של לפיד, כחלון, ליברמן והחרדיות''.
צילום: דודי ועקנין
והנה הפיצול הבלתי אפשרי. או שתראה אנשים בפעילויות אזרחיות וחברתיות או שתראה כח אלקטורלי, בפעילות המפלגה. שני סיפורים נפרדים. האיש הירוק והאיש הכחול. ואני תמיד רציתי את המשך הסיפור. איך העולם של האיש הירוק נפתח לאפשרויות חדשות לגמרי, בעקבות המפגש עם הכחול. ולהיפך.
אז איך יוצרים שינוי שכזה? מגוון, עמוק ושמח? סלט ישראלי? אחת ההתחלות היא ההבנה שאין כוח בהנהגה שלא נוגעת בלב ובנשמה של השותפים, שלא מחברת תשוקה לתשוקה. שלא מייצרת תנועה. ועל מנת לייצר תנועה יש לייצר שותפות. וזו מתחילה במעשה היומיומי של פתיחת דלתות לעשייה משותפת. לא לטובת "צדק חברתי", אלא לטובת דיור ציבורי לנזקקים, מעון מסובסד לילדי קרית משה, התאגדות עובדים לעובדי מפעל השימורים האזורי, הסדרה מדינית המאפשרת לילדי עוטף עזה וגבול הצפון לשגשג, עמידה משותפת ברחובות רהט כנגד הגזענות, שותפות נשית שוויונית במוסדות הדת והרוח שלנו, ועוד ועוד.
אז איך נפתחות דלתות? שותפות כזו מתאפשרת כאשר האקט הדמוקרטי, המכונן מפלגות מתקנות, הוא אקט פתוח וחופשי. תנועה הפוכה למפלגות הדיקטטורה של לפיד, כחלון, ליברמן והחרדיות.
אז בואו נדבר על בחירות מקדימות פתוחות במפלגות. מהן בחירות מקדימות פתוחות? אילו בחירות מקדימות פנימיות, המאפשרות לכל אזרח בוגר להצביע למועמדי המפלגה, שעם ערכיה הוא מזדהה, גם אם אינו חבר מפלגה. שיטה זו נהגוה כפי בהרבה מדינות בארה"ב, בבריטניה ובמדינות נוספות באירופה.
מי מפחד מבחירות מקדימות פתוחות? אני. פחד מהשתלטות עוינת, הצבעה מעוותת, מפקדי ארגזים. אוי, מפקדי הארגזים... מציבור שהוא לא "אני". מאובדן שליטה. מי מפחד מבחירות מקדימות פתוחות? שוב אני. כיוון שאילו נותנים יתרון לבעלי הבולטות הציבורית, רצוי מהראשים המרצדים במסכי הפלזמה שלנו. ולא למי שעושים ולבעלי הכישורים לתקן את הפוליטיקה החולה שלנו.
האם הפחד ימנע ממני מללכת למקום הנכון? בהחלט לא. הוא יאפשר לי לייצר עבודה משותפת ומעמיקה, עם חברות וחברים לשאיפה, בסתימת כמה שיותר פרצות בתהליך. לתקן וללכת קדימה. כי אין שיטה מושלמת, אבל יש כזו שתומכת, ברגע נתון, בחלומות ההכרחיים ליצירת פוליטיקה תוססת, מעורבת, מושפעת ומשפיעה.
בתחילת השבוע דיברה ציפי לבני על פריימריס פתוחים, לראשונה בישראל, ל"מחנה המרכז-שמאל". גילוי נאות: לפני שבועיים הגשתי הצעה לבחירות מקדימות פתוחות לגמרי במרצ, לראשונה בישראל. הצעה שתעשה את דרכה במסלול של בחינה והכרעה משותפת, תמיד משותפת, במוסדות המפלגה.
אני בטוח שיש ערך לעשיית הדבר הנכון ולהבאתו לבחינה, שיפור ואפילו דחייה של המציאות. יש ערך במיוחד כאשר אנחנו חייבים להיערך לבחירות חשובות ביותר, שתתרחשנה בין שלושה חודשים לשלוש שנים מהיום. הפער ועומק התהום בין אזרחים לנציגיהם מעיד שהגיע הזמן לתקן ולשנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם