ישראבלוף: אי אפשר להאמין למילה של ליברמן
שר הביטחון הנכנס דיבר השבוע על שתי מדינות, אבל לא מזמן טען שמהלך מדיני הוא פרס לטרור. הסבב הפוליטי האחרון דרדר את אמינות נבחרי הציבור לשפל חדש
שעות ארוכות ישב אביגדור ליברמן ביום שני בכנסת ושמע את חברי הבית, בעיקר משמאל, שופכים עליו קיתונות של עברה וזעם. הדוברים כרכו את ההצהרות הקיצוניות עם העבר הבעייתי של שר הביטחון הנכנס, שבילה קרוב לעשרים שנה בחדרי החקירות ותחת מעקב של המשטרה. ח"כ מיקי רוזנטל, עיתונאי ותחקירן בעברו, לקח את המינוי קשה במיוחד. הוא כינה את ליברמן "פירומן, מושחת, בעל קשרים מפוקפקים שמילא את הכיסים שלו ושל בני משפחתו במיליונים רבים שזרמו אליו". נתניהו, שלפני חודש טען כי ליברמן הוא קשקשן מדופלם שמתעקש להשיא לו עצות, מינה אותו עכשיו לשר ביטחון שיחרוץ גורלות, הזכיר רוזנטל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- צו מעצר: די להתעלל בנשות המילואימניקים
- אפשר לשנות את תרבות השנאה של יום ירושלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אכן, נפלאות דרכי המשפט והפוליטיקה. אני זוכר את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין פוכר באצבעותיו כדי להדגים "איך הליברמן הזה ברח לי מבין הידיים". וינשטיין נראה אז כמי שהחמיץ את משימת חייו. זה היה זמן קצר לפני שהחליט לסגור את תיק חברות הקש הכבד והמעיק של ליברמן ולהעמיד אותו לדין על זוטי דברים, בהם פרשת השגריר זאב בן־אריה, שהיה ברור שיצא ממנה ללא פגע. האשמה במרמה והפרת אמונים בתיק הזה לא הוכחה, ובנובמבר 2013 זוכה ליברמן פה אחד בידי הרכב בראשות השופטת חגית מאק־קלמנוביץ. מבית המשפט הוא הלך להתפלל בכותל, לשם הוא חזר גם השבוע.
ליברמן שמע את הדברים שהוטחו בו מעל הדוכן במליאה, ותופף על השולחן בקצב אחיד. הוא ידע שאין מי שימנע ממנו את המינוי הנכסף, וחיכה בסבלנות לטקס ההשבעה שאחריו הצטרף לשולחן הממשלה. ביציאה מהמליאה כבר נצמדו אליו מאבטחי השב"כ החדשים.
קבוצה של בני משפחה וידידים קרובים הגיעה לחגוג את המינוי, וליברמן כיוון אותם לחדר הסיעה. חברים טובים באמת של ליברמן נעדרו. בהם פאינה קירשנבאום, סטס מיסז'ניקוב, דוד גודובסקי ואחרים, החשודים בשוחד ובמרמה במסגרת מה שמכונה 'פרשת ישראל ביתנו'. חבר טוב נוסף של ליברמן, המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, נעדר גם הוא, אף שהוא נמצא בארץ ונצפה ביום שלישי בבוקר סועד במלון 'המלך דוד' עם עו"ד דב ויסגלס. האם שלאף הגיע כדי ללוות את ליברמן ביום חגו ונפגש איתו במקום אחר? בלשכת שר הביטחון לא מגיבים.
ליברמן המשיך לעבר מסיבת העיתונאים שנקבעה מראש עם ראש הממשלה. כאן, מטרים ספורים מאולם הסיעה שבו נשא את ההצהרות המתלהמות ביותר שלו, הפך ליברמן לשוחר שלום עכשיו. הוא דיבר בלי למצמץ על הכרה בפתרון שתי המדינות, והודיע כי נאומו של נשיא מצרים א־סיסי היה חשוב מאוד. הוא שיבח גם את היוזמה הערבית שיש בה אלמנטים חיוביים שמאפשרים דיאלוג. במילים אחרות, הכול מוכן למשא ומתן על פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. צריך רק לצאת לדרך.
נחזור לרגע לוועידת 'ישראל ביתנו' שהתקיימה בבנייני האומה רק בסוף פברואר האחרון. "כל ניסיון כרגע ללכת למהלך מדיני זה פרס לטרור", הצהיר שם ליברמן. "הפלסטינים יאמרו שהצליחו להחזיר את ישראל באמצעות האלימות לשולחן המשא ומתן, וגם להשיג שורה של מחוות. זה מתאים לביבי את בוגי", לגלג. באותה נשימה התחייב ליברמן כי "לעולם לא תשמעו מאיתנו את המשפט 'מה שרואים מכאן לא רואים משם". ממש כך.
אם ליברמן היה אדם ישר ולא ישראבלוף, כפי שהוא מכנה את נתניהו, הוא היה צריך לומר השבוע לאנשיו כך: "אני מצטער, אבל אתם לא צריכים לקחת אותי ברצינות. מילה שלי זו לא מילה כפי שאני מוכיח לכם בימים אלה, ואני קצת מתפלא על כך שאתם בכלל מאמינים לי".
הסיפור הזה מעורר שאלות כבדות בעניין המחויבות של הפוליטיקאי ואיש הציבור לבוחריו ולציבור בכלל. מול עינינו מתנהל מסע הונאה מטריד ומתעתע. כולם עובדים על כולם ועל העולם, הכול לפי צורכי היום והשעה. בשבוע שעבר ראינו את הרצוג שהסתבך קשות בתוך מעגל השקרים סביב המשא ומתן שניהל עם נתניהו ויריב לוין. הרצוג איבד את האמינות ואת המנהיגות. כל אמירה אופוזיציונית שלו נחשבת היום פתטית במיוחד. נתניהו, אגב, עדיין לא איבד את התקווה לצרף אותו לממשלה, ובאמצע המשבר עם נפתלי בנט התפרץ בזעם ואמר: "בואו נעיף אותם וניתן את תיק המשפטים לציפי לבני".
ליברמן חטף את תיק הביטחון בגלל השלומיאליות של הרצוג. השר אלקין, יחד עם חבורת מתנחלים פעילי ליכוד, שכנעו את ליברמן לחרוג ממנהגו ולהאמין לנתניהו. החבורה הזו לא רצתה את הרצוג לא מכיוון שהיא לא רוצה שלום. הם גם לא רוצים תהליך שלום. כך הודח יעלון ממשרד הביטחון, ליברמן נכנס פנימה, וביום שלישי כבר הודיע בקריה כי שלמות העם חשובה לו משלמות הארץ. בני בגין הזועם, שטען שמינויו של ליברמן הזוי, כינה עכשיו את החבורה שמינתה אותו "הימין הטיפש".
אבל בגין יכול להירגע. איש לא הולך לקבל את היוזמה הסעודית. מדינה פלסטינית לא תקום היום ולא אף פעם, כי מנהיגי הימין לא רוצים ולא יכולים להקים אותה, ומנהיגי השמאל לא יכולים. נתניהו צריך פשוט לעבור את הנשיא אובמה בשלום, ולכן בונה מצג שווא של ישראל שפויה שהולכת להסדר מדיני. זה לא חדש. אריה אלדד כותב בספרו 'דברים שרואים מכאן' כי נתניהו מעריך שהערבים לא יסכימו לשום פשרה. לכן אפשר ללכת בזהירות למשא ומתן מדיני כי ממילא לא יצא ממנו כלום, ובינתיים להרוויח זמן פוליטי יקר.
וליברמן? מי שעבד על אנשי מפלגתו ותומכיו, הולך עכשיו לסובב את האמריקנים ולהבטיח שלום אזורי גם במחיר שלמות הארץ. אין לו בעיה. ליברמן התגבר על משטרה שלמה שרדפה אחריו, חמק מאחיזתו של היועץ המשפטי, הקים חברות קש חובקות עולם והפך למיליונר, בנה קשרים מועילים עם אוליגרכים בארץ ובעולם ועם ראשי השלטון ברוסיה, הועמד לדין ויצא זכאי. קשה לחשוד באיש כזה שהוא לא ערמומי מספיק. אפשר רק לתמוה איך מפקידים בידיו את משרד הביטחון, ולקוות שהוא לא יוכל לעשות בו שימוש לרעה.
מילה אחרונה על נפתלי בנט, כוכב המשבר של תחילת השבוע. בנט ראה את ליברמן מקבל את תיק הביטחון ועשה שרירים. למזלו הוא עלה על נושא קונצנזואלי, גם אם שולי למדי בעבודת הקבינט, והפך אותו לשאלה ביטחונית חשובה. זה מה שבנט חיפש תמיד, מאז הקים את מפלגת הישראלים. עניין שיחבר אותו עם כולם, מעבר לציבור הדתי־לאומי.
בנט הסכים לעדכון של מישהו מהמועצה לביטחון לאומי. הכול כבר היה מסוכם ביום שישי שעבר. נתניהו התעצבן ולא רצה לשמוע. החבר'ה הטובים באקווריום אמרו לו "אל תיכנע להם", כלומר לבנט ולשקד שנואי נפשו. ביום ראשון ביקשה שקד מהשר ליצמן לגשת לנתניהו עם המתווה שהוסכם. נתניהו סירב שוב. הוא חיפש את המחנה הציוני. בערב הוא נרגע. בלשכת נתניהו חיפשו את בנט להודיע לו, אבל הוא כבר ישן. טלפנו לאשתו ולא נענו. בסוף תפסו את המאבטח המנמנם והעבירו לו את הבשורה. המשבר תם. "עשינו סיבוב באוויר במשך שבוע ונחתנו באותו מקום", סיכם בנט למחרת את הפרשה שחשבנו שבגללה נלך לבחירות.
אקו"ם