מה קרה לחברי הכנסת החברתיים?
שינויים משמעותיים נעשים רק במשרדי הממשלה, או שאפשר להשפיע על מדיניות באמצעות שיחות מזנון ומליאה? וגם: מחקר מגלה כי קשישים בפריפריה מרגישים פחות לבד
לפני כעשרה חודשים הוקמה בכנסת השדולה לצדק חלוקתי כדי לפעול לחלוקה צודקת של קרקעות, הכנסות מארנונה ותקציבי תרבות, לקדם תקציב דיפרנציאלי ועוד. שלושת מקימי וראשי השדולה היו ח"כ אורלי לוי־אבקסיס מישראל ביתנו, ח"כ יוסי יונה מהמחנה הציוני וח"כ מיקי זוהר מהליכוד.
אם בוחנים את התמורות בתחום הצדק החלוקתי בשנה הראשונה של הכנסת והממשלה הנוכחית, אפשר לזהות שינוי בעיקר בתחום התרבות תחת שרביטה של השרה רגב. בזכות שינוי באמות המידה לתמיכה במוסדות תרבות, אמור לזרום כבר בשבועות הקרובים הרבה יותר כסף מתקציב התרבות לפריפריה, ליהודה ושומרון, למגזר החרדי ולאוכלוסייה הלא יהודית. גם במשרד החינוך, תחת שרביטו של בנט, נעשו צעדים של צדק חלוקתי - כמו למשל הוספת שבעים רשויות לרשימת הרשויות הנהנות מ'סל התרבות' של המשרד, תוך העדפה של יישובי פריפריה גיאוגרפית וחברתית.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- צו מעצר: די להתעלל בנשות המילואימניקים
- לא "חמודים", יהודי אתיופיה הם בנ מלכים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לעומת זאת, כשבוחנים את פועלה של השדולה הפרלמנטרית לצדק חלוקתי, לפחות בשלב הזה קשה לשים את האצבע על הישגים משמעותיים. נוסחו מספר הצעות חוק להגנה על זכויותיהם של תושבי שכונות גבעת־עמל והארגזים בתל־אביב, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לשינוי המציאות המעוותת בהגדרת 'ערים קולטות עלייה', והתקיים כנס פיוט במסגרת קידום הצדק החלוקתי בתחום התרבות.
מה שמטריד הוא שאירועי הימים האחרונים עלולים לפגוע בכוח הפרלמנטרי של שלושת ראשי השדולה, וכפועל יוצא גם בפעילות השדולה. שלושת חברי הכנסת עלו בימים האחרונים לכותרות בעניינים הקשורים למעמדם האישי בתוך מפלגתם.
ח"כ אורלי לוי־אבקסיס עזבה בטריקת דלת את מפלגתה 'ישראל ביתנו' עם כניסת המפלגה לממשלה, בטענה שהנושאים החברתיים הופקרו בהסכם הקואליציוני שנחתם בין ליברמן לראש הממשלה. ח"כ מיקי זוהר כמעט עזב את הכנסת לפני מספר ימים משיקולים אישיים, ורק שיחה עם ראש הממשלה וחיבוק פומבי ממנו השאירו אותו בינתיים במליאה.
ח"כ יוסי יונה חווה בימים האחרונים התנגדות עזה מתוך מפלגתו כשביקש להעלות הצעת חוק לביטול ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים. ח"כ איתן ברושי, שמייצג ב'מחנה הציוני' את המושבים והקיבוצים, גייס את הלובי החזק של ההתיישבות העובדת כדי להפיל את הצעת החוק של יונה. פעילותו של ברושי מול חברי ועדת השרים לענייני חקיקה הביאה לכך שהוועדה דחתה את הצעתו של יונה השבוע.
אמנם אין קשר בין שלושת האירועים שהעסיקו את ראשי השדולה, אך התוצאה המצטברת היא ירידה בכוחם הפוליטי. ח"כ לוי־אבקסיס הופכת בימים אלו לחברת כנסת ללא מפלגה, מה שצפוי להגביל את פעילותה הפרלמנטרית. ח"כ יונה סימן עצמו כאויב אנשי ההתיישבות העובדת ב'מחנה הציוני', והדבר עלול לפגוע בכל מהלך של צדק חלוקתי שינסה להוביל. ח"כ זוהר אמנם החליט להישאר בכנסת, אבל הפזילה שלו החוצה עלולה להעיד על ירידה במוטיבציה שלו להוביל מהלכים, ודאי כאלו שדורשים אומץ פוליטי.
לכאורה המסקנה המתבקשת היא שעם כל הכבוד לשדולות וליופי שקיים בחיבור בין חברי כנסת ממפלגות שונות, שינויים משמעותיים נעשים בסופו של דבר במשרדי הממשלה. אלא שח"כ יונה רואה את הדברים אחרת. לדבריו, השדולה מעוררת שיח ציבורי ואקלים שדוחף את חברי הכנסת והשרים לחקיקה ולעשייה.
"תחום החקיקה אינו התחום הבלעדי לפעולתה של שדולה", אומר יונה. "אפשר להשפיע על מדיניות של שרים גם באמצעות שיחות מזנון ומליאה. אני משוכנע שהמושג 'צדק חלוקתי' הפך להיות מטבע לשון בקרב הפוליטיקאים לא מעט בזכות האווירה שיוצרת השדולה".
הפערים בשירותי הבריאות בין מרכז לפריפריה עשויים להוביל למחשבה שלקשישים טוב יותר לגור במרכז הארץ. מצב שירותי הבריאות חשוב כמובן לכלל האוכלוסייה, אך כשמדובר בקשישים, איכות השירות הרפואי ומידת זמינותו חשובה עוד יותר. ובכל זאת, השבוע התפרסמו תוצאות מחקר חדש ומפתיע המצביע על יתרון בהזדקנות בפריפריה. על פי המחקר שנערך באוניברסיטת בן־גוריון, קשישים ביישובים כפריים ובערים בפריפריה משולבים יותר מבחינה חברתית־מרחבית בהשוואה לקשישים המתגוררים במטרופולין במרכז הארץ, ותחושת הנגישות אצלם גבוהה יותר.
המחקר בחן את מידת השילוב החברתי של 565 קשישים בארבעה סוגי יישוב במרכז ובפריפריה. בפריפריה נבחנו שישה קיבוצים בצפון הארץ, העיר קצרין והעיר טבריה. במרכז נבחנו זקנים שמתגוררים בשלוש שכונות מאזורים שונים בתל־אביב. החוקרות, פרופ' אסתר יקוביץ, ד"ר נורית אלפסי וד"ר עדי ויטמן־שור, בדקו באיזו מידה מרגישים הקשישים תחושת שייכות למקום מגוריהם, עד כמה חזקים הקשרים החברתיים שהם מקיימים עם התושבים בסביבה, ובאיזו מידה הם נגישים לשירותים שונים שהם נזקקים להם.
מהממצאים עלה שדווקא בפריפריה הקשישים מרגישים יותר תחושת שייכות. במקומות קטנים יותר, כולל יישובים עירוניים בינוניים בפריפריה, קיימת יותר אפשרות להיכרות עם הסביבה האנושית. זאת בניגוד לערים גדולות במרכז הארץ, שבהן ישנה תחלופה גבוהה יותר של אנשים ופחות היכרות אישית. עוד התברר במחקר שיש יתרון חברתי למקומות שבהם יש מספר מצומצם של שירותים לתושב. כשכולם הולכים לאותה מרפאה או לאותו מרכז יום לקשיש, יש יותר היכרות בין התושבים ויותר סיכוי לתחושת שייכות חברתית. בסופו של דבר עולה מהמחקר שהאווירה ביישובים בפריפריה מאפשרת לקשישים ליהנות ממערכת יחסים אינטימית יותר עם שאר התושבים.
הצעת החוקרות היא לנסות ליצור קהילתיות גם בערים הגדולות. "צריך להפוך את השכונות העירוניות לקהילות יותר אינטימיות", אומרת פרופ' יקוביץ. "אם נהפוך, באמצעות פעילות חברתית, כל שכונה למעין יישוב קטן בתוך העיר הגדולה, זה יביא ליותר שילוב חברתי של הזקנים".
למעשה, המחקר מאשש אמת מוכרת: בפריפריה יש יותר סיכוי לחוות קהילתיות. הקהילתיות בפריפריה קיימת לא רק ביישובים קטנים, שכמותם אפשר למצוא גם במרכז הארץ, אלא גם ביישובים עירוניים. היא נובעת ממבנה אורבני קהילתי יותר ומנוכר פחות, מקצב חיים רגוע, ולעתים גם משותפות גורל של תושבי הפריפריה. סוד הריחוק המחבר.
אקו"ם