ניסוי וטביעה: עד כמה שווים חיי אדם בארץ?
שביתת המצילים, התזמון המאוחר של פתיחת עונת הרחצה, החופים המוכרזים כ"שמורות" למרות שאיש לא שומר עלינו בהן, לצד מקרי הטביעה המרובים – כל אלה מראים שאין כאן ערך לחיי אדם
בחול המועד פסח ניסינו לשחזר את יציאת מצרים, ונטשנו את הבית לטובת 24 שעות של קמפינג. לקחנו איתנו מזרונים, אוהלים, שקי שינה, צִלִייה, פנס גדול, גזייה, בשר, מנגל ומצות, והחלטנו לנסוע לחוף דור-הבונים. חוף זה הוא שמורה של רשות הטבע והגנים, והמחיר ללינה בחניון שם עולה 74 שקלים. המוני עם בית ישראל פקדו את החוף, שהיה עמוס עד אפס מקום, כפי שדווח גם ברדיו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כשתל-אביבי גזען מנסה למכור לירושלמים את חלוקת העיר
- ת"א יותר פלורליסטית מירושלים? הצחקתם אותי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
להפתעתנו גילינו שה"שמורה" היא רצועת החוף בלבד, בלי הים – כלומר, בחוף אין מציל או סוכת הצלה, ולכן במערכת הכריזה מודיעים בכל כמה דקות שהחוף אינו מוכרז לרחצה ושאין בו שירותי הצלה. המשמעות היא שאם כבר נכנסתם לשמורה ושילמתם על כך, עליכם להימנע מהכניסה לים או להבין שאם תיקלעו במים למערבולת או למצוקה – לא יהיה מי שיציל אתכם.
חוף ים בתל אביב יפו. ''במסגרת השביתה עובדים המצילים עד השעה 14:00 בלבד''.
צילום: איי.אף.פי
אני לא יכולה לדעת זאת בוודאות, אך ניתן להניח שדור-הבונים אינו החוף היחיד בארץ שבו המצב הוא כזה. המציאות הזו מעוררת שאלה: עד כמה שווים חיי אדם כאן בארץ?
מאורעות השבועות האחרונים מלמדים אותנו שאכן יש פה זילות של חיי אדם. "עונת הרחצה" הרשמית נפתחה רק בא' באייר, 9 במאי, אחרי חול המועד, ובכל החופים המוכרזים לא עבד מציל בחול המועד פסח - וזאת למרות שאלפי בני אדם גודשים אותם במהלך ימי החג. כך יוצא שאולי עדיף היה להגיע בחול המועד לחוף דור-הבונים ולשמוע ללא הפסקה במערכת הכריזה ש"זהו חוף לא מוכרז וללא מציל", מאשר להגיע לאחד מעשרות החופים ה"מוכרזים", שעונת הרחצה טרם נפתחה בהם. שם לא היינו שומעים התרעות בכריזה על כך ש"אין מציל", בגלל שסוכות ההצלה ריקות ואין בהן מי שידבר במערכת הכריזה.
אחרי הפתיחה הרשמית של עונת הרחצה, המצילים פתחו בשביתה עקב תנאי ההעסקה שלהם, משום שלטענתם לא הצליחו להגיע להסדר שכר משביע רצון. במסגרת השביתה עובדים המצילים עד השעה 14:00 בלבד.
מאז 9 במאי טבעו בחופי הארץ לא מעט אנשים. המקרים הללו הסתיימו לעתים בקורבנות בנפש, ולעתים בפציעות קשות. כך למשל, גבר כבן שישים ואישה כבת חמישים, תיירים גרמנים, טבעו למוות בחוף סירונית בנתניה. אישה כבת שלושים וילדה בת 12 חולצו מהמים בבת-ים לאחר שטבעו: מותה של האישה נקבע במקום, הילדה נפטרה בבית החולים מאוחר יותר. נערה בת עשרים טבעה בחוף אכדיה בהרצליה ונמשתה מהמים במצב אנוש, ויחד איתה נמשו עוד שלוש נערות. יש מקרים רבים נוספים של טביעה בזמן האחרון, ועוד ועוד.
האם משרד הפנים, האחראי על המצילים, יכול להפעיל שיקול דעת ולפתוח את עונת הרחצה מוקדם יותר מאשר א' באייר? זאת אומרת, האם אין זה אפשרי לחשוב שבפסח יש הרבה מאוד מטיילים ומתרחצים בים, ושצריך לספק להם שירותי הצלה?
האם ארגון המצילים ומי שאחראי על השכר שלהם יכולים לנהל דיונים על תנאי ההעסקה של המצילים בחצי השנה שבה אין "עונת רחצה" – כלומר, בין אוקטובר למאי - במקום לקיים שביתות מסכנות חיים בחודשי הקיץ החמים, שרלוונטיים לעבודת המצילים? האם ניתן לדרוש מרשות הטבע והגנים שכניסה לשמורות החוף תהיה מלווה בשירותי הצלה, כדי שלא נצטרך להביט מהחוף לים בערגה, מתוך הבנה שכניסה למים פירושה סכנת חיים?
שביתת המצילים, התזמון המאוחר של פתיחת עונת הרחצה, החופים המוכרזים כ"שמורות" למרות שאיש לא שומר עלינו בהן, לצד מקרי הטביעה המרובים – כל אלה מראים שאין כאן ערך לשמירה על חיי אדם. כל אחד והמזל שלו. זו שיטה של ניסוי וטביעה.
חברה שלי מהפייסבוק פרסמה השבוע הנחיות להתמודדות עם זרם הסחף – זרם ימי חזק ומסוכן הסמוך לחוף, שאחראי למקרי הטביעה הרבים ואשר אינו תלוי במיומנות השחייה של המתרחץ. ובינתיים, מי שלא רוצה לסמוך על המזל או להתחיל ללמוד על הים וזעפו, מומלץ שידיר את רגליו מהחופים שאין בהם מציל או שאינם מוכרזים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם