אני מרגיש כאילו ניצלתי בעצמי מהתופת באורלנדו
גם כאשר הומו מושלך מבניין על-ידי דאעש בסוריה, או כשיש פיגוע אכזרי כל כך בצד השני של העולם, אנחנו מרגישים שזה מכוון נגדנו
התמונות מהטבח אמש באורלנדו, שבו נגדעו חייהם של 50 איש, הכו בתדהמה אנשים רבים ברחבי העולם ועוררו תחושות קשות ופחדים ישנים של בני הקהילה הלהט"בית בישראל. הקהילה שלנו לא מצטרפת למשפחת קורבנות הטרור רק היום. אנו סובלים מטרור משחר קיומנו: אם זה באירועי סוטנוול שבניו יורק בידי המשטרה המקומית, באורלנדו בידי אסלמיסט, בבר נוער בידי אלמוני, או במצעד הגאווה בירושלים בידי קנאי יהודי שטוף שנאה.החוויה היומיומית שלנו כלהט"בים, היא של סכנה. מגיל צעיר לימדו אותנו שאנחנו צריכים להסתתר ולהסתיר, שאנחנו חולים או מבולבלים, ואם כבר הרמנו מעט את הראש, אז שאנחנו מתריסים ועושים דווקא כדי לעצבן. המסר הזה של החברה חדר עמוק עמוק לתוך התודעה והזהות הלהט"בית שלנו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רוצים סקס? יבוטל חוק המקוואות
- טראמפ או קלינטון: מי "ירוויח" מהטבח באורלנדו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
''החוויה המשותפת הזו שלנו - להט''בים, היא מה שעושה אותנו לקהילה''.
צילום: AFP
אבל החוויה המשותפת הזו שלנו, הלהט"בים, היא מה שעושה אותנו לקהילה. גם כאשר הומו מושלח מבניין על-ידי דאעש בסוריה, או כשיש פיגוע אכזרי כל כך בצד השני של העולם, אנחנו מרגישים את זה במקום הכי אישי, כאילו זה כוון נגדנו.
כהומו ירושלמי, גם אני מרגיש כאילו הפיגוע באורלנדו כוון נגדי ושניצלתי עכשיו מהתופת, וכאשר אני רואה תמונות של בני קהילה מקומיים שבוכים על חבריהם שהלכו, אני רואה את חבריי לאחר המצעד גאווה בירושלים, בוכים על חבריהם שנדקרו.
ישנם כאלה שמאמינים שכל קיומנו עלי אדמות הוא התרסה כנגדם, שנועדה לפגוע ברגשותיהם. להם אספר - לחיות חיים גלויים ללא סודות, לצאת לבלות במועדונים, ללכת יד ביד ברחוב ולצעוד במצעדים - כל אלו אינם אקטים של התרסה. אלו פשוט מאד - החיים שלנו. אלו פעולות יומיומיות שמבטאות חופש אישי בסיסי של אדם, וכאשר חופש בסיסי כזה נמצא בסכנה, על כולנו, סטרייטים ולהט"בים כאחד לצאת נגד המתרחש בנחישות.
בירושלים חיים להט"בים, כמו בכל מקום אחר בעולם, ואנו לא מתריסים, אנחנו לא עושים דווקא. אנחנו פשוט חיים. אנחנו רוצים ללמוד ולעבוד כמו כולם, מבלי חשש להתנקלויות ופיטורים, אנחנו מייחלים לאפשרות לשכור דירה עם בן-זוג מבלי לשקר על אופי היחסים שלנו.
האם מישהו יופתע אם אדם נוסף ינסה לפגוע המצעד הגאווה בירושלים גם השנה? כשמטים אוזן לשיח השנאה שפושה בכל חלקה טובה ומכרסם בנו יום יום, גם אצל נושאי התפקיד הבכירים ביותר במדינה - לא נוכל להתפלא. אני באופן אישי לצערי הרב, לא אתפלא.
כולנו רואים ושומעים את הנעשה סביבנו ובתוכנו, ומה אנחנו עושים עם זה? האם עוד פעם נתעורר לאחר מעשה ונכה חטא על זה שלא הוקענו את זה מתוכנו בטרם?
בעבודה שלי בבית הפתוח בירושלים, אני נחשף מידי יום לקשיים היומיומיים שחווים בני הקהילה ולסיפורים מסמרי שיער. הרבה פעמים אין לי פתרונות להציע להם, אלא רק תקווה שיום אחד החברה הישראלית תראה אחרת.
ב21 ליולי, שנה לאחר הרצח של שירה בנקי ז"ל, יצעד מצעד הגאווה ה-15 בירושלים. למרות החששות והפחדים, אנחנו נתאחד עוד פעם כקהילה ונאיר אור על התחושות שכל להט"ב גדל איתו בישראל. נזכור את שירה בנקי שחייה נלקחו ונזכור את כל הלהט"בים שאיבדו את חייהם בגלל שנאה. זו לא תהיה התרסה, זה לא ניסיון לפגוע ברגשות הציבור, אלא מחאה וזעקה מוצדקת על המצב של הקהילה בישראל ב-2016.
תום קנינג הוא סמנכ"ל הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, המרכז הקהילתי של קהילת הלהט"ב בירושלים
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם