בשם הצניעות: לאבות אסור לראות ילדות רוקדות?
כשהיינו קטנים, בית הספר עצמו הזמין אותנו, הגברים, להצגת הסיום של הבנות. אבות מחאו כפיים בהתלהבות לצד מיטב הרבנים. מאז לאט־לאט, בשיטת הסלמי, אנחנו הולכים ומתרחקים מהבנות שלנו
הפעם האחרונה שהשתתפתי באירוע שלה הייתה מסיבת סיום גן חובה. איזה כיף היה, אפילו השתתפתי באחד הריקודים. מודה, אני אוהב אירועים של הילדים. אני נהנה לראות אותם מתרגשים ולמרות זאת מבצעים את הוראות הגננת או המורה ברמת דיוק סבירה.
לכן כל כך התאכזבתי כשגיליתי שלא אוכל להשתתף בהופעת סוף שנה של חוג התעמלות הקרקע שלה. היא הייתה אז בכיתה א' או ב' ובפתק שהביאה נכתב שההופעה מיועדת לאמהות בלבד. כשהתעניינתי מדוע נפקד מקומי, ענו שיש גם בנות גדולות, בכיתה ג', וזה לא מתאים שהאבות יצפו בהן עושות פלייה בחצאית טוטו ובגד גוף ורוד. בסדר, הבלגתי, יש מחיר לחיים בקהילה קטנה ואני מוכן לשלם אותו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רוצים סקס? בטלו את חוק המקוואות
-כחלון צריך להתעשת, מי ידאג לקופה הציבורית?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בכיתה ו' בחרה הילדה את סבתה כדמות משמעותית לערב בנות מצווה. לא עזר שהסבתא הייתה אמא שלי, גם לא עזר שהבנות רקדו על הבמה עם חצאיות ומכנסיים מתחת. לא הוזמנתי. לקראת הצגת הסיום של כיתה ח' כבר ידעתי מראש את התשובה.
''יש עוד כמה ערכים בעולם כמו משפחה''.
צילום: שאטרסטוק
פעם, כשהיינו קטנים, בית הספר עצמו הזמין אותנו, הבנים, להצגת הסיום של הבנות. אבות מחאו כפיים בהתלהבות לצד מיטב רבני הגולן שישבו אז בשורה הראשונה וצפו בבנותיהם משחקות ב"מעלה קרחות" האלגורי לאפרים סידון.
מאז לאט־לאט, בשיטת הסלמי, אנחנו הולכים ומתרחקים מהבנות שלנו, אלו הביולוגיות כמובן. ריקודים הפכו לניעות קלות, שירים לזמזומים ומחול למופע צללים מאחורי סדין מואר. זה הגיע מהמחנכות ורכזות השכבה וחלחל למטה אל הבנות, עד לטיעון המנצח ששמעתי השבוע לקראת הצגת שישית באולפנית: "הבנות רוצות לרקוד ולהיות חופשיות על הבמה והן לא מוכנות לעשות את זה כשיש גברים באולם".
מורים ומורות, אנשי חינוך ורבנים. אני לא מקל ראש בצניעות ולא רוצה שתעשו משהו שנוגד את ההלכה, אבל יש עוד כמה ערכים בעולם. למשפחה ערך עליון בעיניי, לקשר בין אב לבתו יש משמעות עמוקה שתשרוד עוד שנים רבות אחרי שהיא תגמור עם התיכון. ממתי אתם עושים מה שהתלמידים רוצים? ואם הם יגידו לכם לקפוץ מהגג? איפה האמירה של המערכת? איפה החינוך לסובלנות ולפתיחות? אני מבין את האתגר, אבל בשביל זה אתם שם.
ואתן בנות יקרות, אני פונה ישירות אליכן כי מהמחנכים שלכן התייאשתי: לפני שאתן חותכות אותנו, עצרו רגע לחשוב. אמנם אנחנו גברים ויש לכן הרבה סיבות טובות לחשוש מאיתנו, אבל אנחנו גם אבא ואח וסבא שלכן ולמרות הזיפים והנכות הרגשית הקלה שלעתים אנחנו משדרים, עמוק בפנים אנחנו אוהבים אתכן ורוצים להיות חלק מהחיים שלכן.
אני לא מבקש להשתתף בכל ערב בנות, אבל פעם־פעמיים בשנה מותר גם לנו לראות אתכן שמחות על הבמה. אז קומו בנות יקרות, אמרו את אשר על לבכן, עשו זאת גם אם הדברים אינם חלק מהזרם המרכזי וגם אם הם חולקים על המורים וההנהלה. השינוי, כשיבוא, יבוא מכן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם