צועדים לשינוי שיטת התקצוב בחינוך
איש לא מצפה לאכול את עוגת התקציב המוקדש לחינוך ולהשאיר אותה שלמה, אבל אפשר לחלק אותה בצורה הוגנת יותר בין מרכז לפריפריה, וגם להגדיל לא יזיק
תהל שטובר, תלמידת כיתה י"א בתיכון פלך בירושלים, התייצבה ביום שלישי בשעה שבע בבוקר בכניסה לירוחם. היא בעיצומן של בחינות הבגרות ורק אתמול ניגשה לבגרות בלשון, אבל לפחות יום אחד היא החליטה להקדיש לצעדת השוויון שיצאה השבוע מירוחם לירושלים. "אני לומדת בבית ספר מצוין שמעניק לי אפשרות להגיע הכי רחוק שאפשר", היא אומרת, "אבל מאז שנחשפתי לחוסר השוויון במערכת החינוך בארץ, הנושא הזה לא נותן לי מנוחה".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- יעלון לא יכול לנצח את נתניהו בליכוד
- די לספאם: מתי ח"כ מרגלית יפסיק להטריד אותי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את ההרצאה שעוררה אותה לנושא, היא שמעה לפני כשנתיים מאסף בנר, מנכ"ל תוכנית 'חותם' שמבקשת לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך בישראל. השורה התחתונה של הנתונים שהציג בנר לפני התלמידות הייתה ברורה.
הסיכוי לקבל חינוך איכותי נמוך באופן משמעותי בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. המדינה אמנם משקיעה את אותם סכומים בילד בתל־אביב ובדימונה, אבל רשויות מבוססות שנהנות מנכסים מניבי ארנונה שקיימים ברשותן מוסיפות תקציב משמעותי לחינוך על התקציב של המדינה. רשויות שלא נפלו בחלקן נכסים כאלו מנועות מלעשות זאת, והפער נפתח כבר בגיל הרך.
"אחרי ההרצאה הרגשתי כאב בלב", אומרת שטובר. "כאב לי שאני מקבלת את כל ההזדמנויות להצליח, לעומת תלמידה בגילי, במרחק שעת נסיעה ממני, שמקבלת פחות רק בגלל המקום שבו היא גרה. הרגשתי שיש פה חוסר צדק מטורף שמתעלמים ממנו. התחלתי לדבר על זה, וחיפשתי דרך לשנות את המצב". שטובר, פעילה במועצת התלמידים והנוער וחברה בארגון LEAD לפיתוח מנהיגות, הגיעה עם התסכול שלה לחילי טרופר, שמכהן כראש אגף החינוך בירוחם, והצטרפה למאבק שלו ושל ראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון להחלת תקצוב דיפרנציאלי בחינוך וברווחה.
גם אבי ביתן, ראש אגף החינוך בעיריית אופקים, התייצב ביום שלישי בבוקר לצעדה. הוא לא זקוק להרצאה מטלטלת כדי להיות מודע לחוסר השוויון בתקציבי החינוך. הוא מרגיש זאת יום יום בעבודתו. "כשאתה בוחן כמה מושקע בכל ילד, אתה מבין את חוסר הפרופורציות. אם ילד באופקים מתוקצב ב־2,100 שקלים לשנה, ילד ברעננה מתוקצב ב־9,400, כי לרשות שלו יש הכנסות שמאפשרות לה להשקיע בו הרבה יותר. כשאין לך הכנסות עצמיות, אתה צריך להסתפק בתקציבי המדינה, יכולת ניתוב הכספים שלך מוגבלת מאוד ואתה מוכרח להזדקק למגזר השלישי".
ביתן מרגיש את המחסור בתקציב, הן בתשתיות הפיזיות של החינוך, הן בתשתיות הפדגוגיות. "אני מוגבל בבניית גני ילדים ובתי ספר, מעבדות ומערכות תקשוב. קשה לי לתקצב תוכניות תוספתיות במקצועות ליבה, ועוד לא דיברנו על החינוך הבלתי פורמלי, שם אני מקבל תקציב למנהל יחידת נוער אבל צריך לגייס תרומות להפעלת היחידה".
את צעדת השוויון שיצאה לדרכה השבוע ואמורה להגיע לירושלים בשבוע הבא, יזם אמנם ראש מועצת ירוחם אבל ראשי רשויות רבים הביעו הזדהות עם המהלך. על המכתב שנשלח בנושא לשרי האוצר, הרווחה והחינוך חתמו בין השאר ראשי הערים של בת־ים, עכו, נתיבות, ביתר־עילית, חורה ורהט, וראשי המועצות של הר חברון, מטה בנימין, גוש עציון ועמק המעיינות. התנועה האזרחית שהייתה שותפה בארגון הצעדה ושאנשיה נכחו בה הייתה 'תנועת הפריפריות' (שכותב שורות אלו נמנה על פעיליה). התנועה שהוקמה בנגב לפני כחצי שנה במטרה להביא לצמצום פערים בין מרכז ופריפריה בחרה למקד את מאבקה בתחומי החינוך והבריאות.
יום הצעדה הראשון הסתיים ביישוב הבדואי שגב־שלום, ושם השתתפו הצועדים בארוחת איפטאר, לשבירת צום הרמדאן. למחרת היא יצאה משגב־שלום לבאר־שבע בדרכה לירושלים. ביום הראשון הצטרף לצועדים ח"כ מאיר כהן שהיה במשך עשור ראש עיריית דימונה ומכיר מקרוב את סוגיית חוסר השוויון. ביום השני הגיעו לתמוך בצועדים ח"כ אורלי לוי־אבקסיס וכלת פרס ישראל עדינה בר־שלום.
למחאה יש יעד ברור. ערב הכנת תקציב המדינה קוראים ראשי הרשויות בפריפריה לשינוי שיטת התקצוב בתחומי החינוך והרווחה. 24 מיליארד שקלים מתקציב החינוך מועברים דרך הרשויות המקומיות. חלק מתקציב זה מועבר לכל הרשויות באופן שווה, ללא כל התחשבות במצבן הכלכלי.
חלק מהתקציב ניתן בשיטת המצ'ינג (מימון תואם) שבה הרשויות נדרשות לממן חלק מהסכום הדרוש, כדי לזכות בחלק של התקציב הממשלתי. הבעיה היא שבעוד שרשויות חזקות כלכלית מצליחות לממן את חלקן במצ'ינג ולזכות במימון הממשלתי וגם להוסיף עליו מימון משלהן, מועצות מוחלשות אינן מצליחות לממן את חלקן, מפסידות את המימון הממשלתי ומובן שגם אינן מסוגלות להוסיף על המימון הזה.
לראשי צעדת השוויון יש כמה קריאות לשינוי שיטת התקצוב וחלוקת המשאבים. הקריאה הראשונה היא להגדיל בחצי מיליארד את אחוז התקצוב הדיפרנציאלי, שמביא בחשבון את מצבה הכלכלי של הרשות. למשרד החינוך כבר יש כיום מנגנונים מגוונים להחלת תקצוב דיפרנציאלי אך הם אינם מספקים. רק שישה אחוזים מסך שעות ההוראה בחינוך היסודי ושלושה אחוזים בלבד מסך שעות ההוראה בחינוך בחטיבה העליונה מתוקצבים כיום באופן דיפרנציאלי. הקריאה השנייה היא לצמצם את שיטת המצ'ינג בתחום החינוך ולבטל אותה בתחום הרווחה, בעבור יישובים באשכולות 1־5 (החלשים ביותר). קריאה נוספת היא לסייע בתקצוב החינוך הבלתי פורמלי ברשויות המוחלשות בסכום של רבע מיליארד שקלים, בהתאם למצבה הכלכלי של הרשות.
שרי האוצר והחינוך תומכים ברוב הדרישות של ביטון וחבריו, אבל במדינת ישראל זה לא מספיק. בתקציב המדינה הקודם היה אמור להיכלל מרכיב דיפרנציאלי כדי לצמצם מעט את אי־השוויון, אבל הרשויות החזקות, באמצעות יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, בלמו את המהלך רגע לפני שאושר בממשלה.
בשבוע שעבר כתבתי כאן על המחסור שקיים במכינות קדם־צבאיות לציבור המסורתי. השבוע הזכירו לי שיש כמה מכינות דתיות שהוקמו במיוחד עבור בוגרי תיכונים מהפריפריה החברתית. אמנם מדובר במכינות שמוגדרות לציבור דתי ולא מסורתי, אבל אין ספק שגם הן אינן מכינות אליטיסטיות.
אחת המכינות הוותיקות בתחום הזה היא המכינה הקדם־צבאית שהוקמה על ידי הרב בעז שרמן בקריית־מלאכי לפני 14 שנים, ועברה לאחרונה ליישוב מרכז שפירא. 350 תלמידים כבר עברו במכינה, 43% מהבוגרים שירתו במסלול פיקודי, והקשר עם הבוגרים נמשך גם לאחר שירותם הצבאי. ביום שני הקרוב יתקיים במכינה טקס שבו היא תחליף את שמה למכינת 'עוז שלמה' על שמו של הרב שלמה גורן. הבוגרים הרבים שצפויים להגיע לאירוע הם ההוכחה הטובה ביותר לחשיבותן של מכינות כאלו.
אקו"ם