גנרלים ומתנגדי נתניהו, תירגעו. אין בחירות באופק
למרות מה שנראה כמו מתקפה מתואמת וקטלנית של רמטכ"לים לשעבר על ראש הממשלה, לקואליציה אין מה לדאוג: יש לה מרווח נשימה פוליטי של 66 מנדטים עד סוף 2019 - כמעט נצח במושגים ישראליים
הדרמה הפוליטית האמיתית בישראל לא התרחשה בכנס הרצליה בסוף השבוע האחרון, אלא לפני שלושה שבועות, ב-31 במאי. באותו יום נכנס אביגדור ליברמן למשרד הביטחון בטקס רשמי בקריה, והקואליציה הורחבה לגודלה כיום, 66 מנדטים. המהלך הזה העניק לראש הממשלה בנימין נתניהו אורך נשימה פוליטי עד סוף 2019 - כמעט נצח במושגי זמן ישראליים.עוד כותרות ב-nrg:
- אישום: חנק למוות את אמו כי סירבה שימשיך לגור אצלה
- "המתנחלים בנו בריכות על הדם של ילדים שנרצחו"
- "המפלגה הדמוקרטית שבויה בידי איפא"ק"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
צא ולמד איפה יהיו ומה יעשו אהוד ברק, משה (בוגי) יעלון, גבי אשכנזי ובני גנץ יחד עם כל מי שמבקש להפיל את נתניהו ולרשת אותו.
לא יעמוד בראש מפלגה. אהוד ברק בכנס הרצליה
צילום: אבישג שאר ישוב
האירועים בסוף השבוע יצרו רעש גדול בזכות המסה של הנואמים וזהותם: יעלון נשא את הנאום הרציני הראשון שלו מאז שהודח ממשרד הביטחון, תקף את נתניהו והודיע כי יתמודד על הנהגת המדינה; ברק יצר תהודה בעיקר בגלל המסרים הבוטים, הסגנון החד, התקיפוּת וגם המראה החדש, שעורר עניין ציבורי מחודש באיש שעזב אותנו לפני שנתיים וחצי; הידיעות על הפעילות החברתית של גבי אשכנזי ובני גנץ עוררו את התחושה שיש כאן התארגנות של רמטכ"לים לשעבר לקראת בחירות. אבל אנחנו רחוקים מזה, בדיוק כפי שהבחירות רחוקות ונמצאות מעבר לאופק.
לוח הזמנים הזה צריך להכניס את כולנו לפרופורציות. דיבורים הם דבר טוב ויפה, אבל עוד חזון למועד. מי שמדבר וכותב על מתקפת הגנרלים נגד נתניהו, שכח שהם תקפו זה את זה לא פחות - ברק יצא נגד אשכנזי, יעלון תקף את ברק ולהפך. מעבר למשקעים האישיים בין הדוברים העיקריים בכנס הרצליה, יש גם פער אידיאולוגי גדול ביניהם: יעלון מתנגד לרעיון שתי המדינות, חושב שהסדר עם הפלסטינים לא יושג כאן גם עוד מאתיים שנה ולא רוצה לראות בסביבה שום מזכיר מדינה אמריקאי שוחר שלום. ברק לא מפסיק לדבר על תהליך מדיני, על הזמן שאוזל ואשר פועל לרעתנו.
החיבור בין כל אלה לא ברור, ואף יש לציין כי במהלך השנים הקרובות צפויות מפלגות ותנועות רבות להתארגן תחת הרעיון של הפלת נתניהו. אני אישית לא רואה את ברק חוזר להנהיג מפלגה. בפעם האחרונה שהוא הוביל את מפלגת העבודה ב-2009, היא זכתה ב-13 מנדטים. ברק פרש ממנה ב-2011, הקים את מפלגת העצמאות ויכול היה לרוץ איתה גם בבחירות 2013 - אבל בחר לפרוש מהחיים הפוליטיים קודם לכן, וכנראה ידע מה כוחו בציבור.
כולם מתאחדים נגדו. נתניהו בזירת הפיגוע במתחם שרונה
צילום: אמיר מאירי
ויעלון? נדמה לי שהטעות הפוליטית הגדולה ביותר שלו נעשתה עוד בימיו בליכוד. יעלון לא השכיל לבנות לעצמו מחנה תומכים גדול לאורך השנים, אלא משום שמר מה על דימוי כמינוי מקצועי חצי חיצוני. אילו היה ליעלון כוח בליכוד, נתניהו לא היה מעז להדיח אותו ממשרד הביטחון - כפי שהוא לא יעז, למשל, להזיז ממקומו את ישראל כץ. אילו היה ליעלון כוח בליכוד, הוא היה יכול להתמודד מול נתניהו בתוך המפלגה. עכשיו יעלון בחוץ, וכל יום נשמע על חיבור אחר וצירוף חדש, כאמור, בסגנון שיזכיר את מעבר שחקני הכדורגל מקבוצה לקבוצה בימי הקיץ.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהדברים שאומרים אותם אנשים עתירי ניסיון שהובילו את המדינה הזו ורואים לאן היא הולכת. ראש הממשלה נתניהו לא היה צריך להילחץ מהדברים רגע לפני שהוא יוצא לפגרת הקיץ, אבל עובדה שמיהר להגיב, ואולי בכך חשף כמה נקודות תורפה. תמיד הוא היה רגיש במיוחד לכל מה שאומר ועושה אהוד ברק. אם ברק דיבר על ניצני פשיזם, נדמה לי שאנחנו רואים כאן דווקא ניצנים של אנרגיות חדשות להחלפת ראש הממשלה, שלא ברור לאן יתפתחו ואם יהיו אלה ניצני הגאולה של מתנגדי נתניהו באשר הם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם