ניצחון קטן בדרך לביטול חוק חזקת הגיל הרך
ועדת השרים לענייני חקיקה, אישרה את ביטול חזקת הגיל הרך והעברתה לקריאה טרומית בכנסת. דה ז'ה וו מסוף 2013, גם אז ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה את ביטול החוק בלא שדבר קרה לאחר מכן, אבל התקווה עדיין מפעמת בלב: השינוי קרוב יותר להתרחש
בשבוע שעבר, אחרי עוד פגישה בכנסת, יצאתי ואמרתי לעוד חברה שהייתה איתי שבשנים האחרונות הייתי בכנסת לפחות עשר פעמים. יצאנו החוצה אחרי עוד פגישות עם ח"כים, מלאים בטיעונים, בידע, טעוני חשיבה, ומנסים לשכנע. כי בסופו של דבר, 240 הידיים של הח"כים הן אלו שיכריעו באחד הנושאים החשובים על סדר היום, בגורלם של ילדי הגירושין.פעם זה היה מרגש להגיע לשם, בידוק, מדבקה על הבגד, "באתי לפגישה עם חבר הכנסת ישראל ישראלי", ואירוח בלשכה צפופה שבה שלושה עוזרים פרלמנטריים ושתי עמדות (בכל זאת, מדינת ישראל). היום זו מין שגרה כזו: מארגנים את הלו"ז בעבודה באופן שיתאים, קופצים לכנסת, לרוב ברגל, אומרים שלום לסדרנים, נפגשים וחוזרים הביתה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לא עוד גברים שיגידו לנו איך לטבול
- מקהלת ה"סכנה לדמוקרטיה" - סכנה מוחשית לדמוקרטיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפעמים אלו ועדות הכנסת: מפגש של עשרות אנשים סביב שולחן, ח"כים מתעקשים על זכות דיבור והתפרצות ואז פורשים לוועדה אחרת, ואנחנו, פשוטי העם, אומרים את דברינו, שנשכחים לעד בפרוטוקול. הסדרנים מצייתים לחוקים ומוציאים החוצה את פשוטי העם הכועסים, ורק אחר כך, בשקט, קובלים באוזניי על ההרחקה של אבות מילדיהם, ולמה הח"כיות שם מחשיבות אותם להורים פחות ראויים.
וכל העבודה הזו, כולה בהתנדבות, למען מטרה אחת, ברורה, שעוברת רק דרך הבניין הזה בירושלים: אחריות הורית משותפת לילדי הגירושין.
חזקת הגיל הרך, זועקות הכותרות בכתבות ובטורים. רבים לא מבינים במה מדובר ועל מה. למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? למה להבין בסכסוכי הגירושין. גם אני ב-2008, כסטודנט לאנתרופולוגיה, אב לילדה שזה עתה נולדה, לא התרגשתי יותר מדי כשכתבתי עבודה על השפעת חזקת הגיל הרך על תפיסת האמהות ועל מודל המשפחה אצל דליה דורנר. הכול תיאורטי מדי, יבש, נתון לדיון, רווי אינטרסים.
עד שהתגרשתי אני, לפני ארבע שנים, פגשתי את הנושא אישית וגיליתי עד כמה נוראית, פוגענית ומיותרת היא החזקה המחלישה.
חזקת הגיל הרך מבוססת על שתי הנחות: הראשונה: יש צורך בהיררכיה בין הורים שמתגרשים: הורה מחויב, עיקרי, מוכר ומוגדר, והורה משני, טפל, אחר, זכאי לקשר עם ילדיו. ההורה האחר, נקרא ההורה הזה בחוזר המנכ"ל של משרד החינוך. השנייה: עד גיל שש, ולמעשה – על מי אנחנו עובדים, בדרך כלל גם בשנים קדימה, ההורה העיקרי צריך להיות האם. למה? נשים הן הורים טובים יותר מגברים. או במילים אחרות, גברים צריכים להתרכז בעבודה, להרוויח יותר, ולא לבלבל את המוח עם גידול הילדים.
בשולי הדברים חשוב להזכיר שדיני המזונות בישראל מבוססים על ההלכה היהודית, שגם היא תורמת את תרומתה המזיקה לנושא, לפחות בפרשנות המשפטית שלה: רק הגבר מחויב באחריות על הצרכים ההכרחיים על ילדיו, מראש, גם אם הוא היחיד המגדל אותם. מזעזע למדי, ומשפיע באופן מהותי על יכולתם של אבות גרושים לגדל את ילדיהם באמצעות הענקה ישירה להם.
בשנים האחרונות, למעשה עוד מאז היותי רווק נטול דאגות, מתנהל מאבק ציבורי בנושא. ההנחות האלה הולכות ונעלמות מכל המדינות בעולם, שמבטלות את החזקה הזו (בעולם המערבי נותרה רק ארגנטינה. Vamos, תסריטאי טלנובלות, תכתבו משהו על הנושא). פגישות חוזרות ונשנות עם ח"כים, כתבות חוזרות ונשנות בתקשורת, הרשתות החברתיות מאחדות גברים ונשים מכל הארץ, מכל מגדר ומכל מגזר, והחזקה עודנה שם. היעד שלנו – שותפות ולא בלעדיות, שוויון ולא אפליה, בא לידי ביטוי בהרבה פסיקות של בתי המשפט, אבל המחוקק עדיין מתמהמה ו"לומד את הנושא".
שינוי בהחלט חל: אם ב-2011, בשיחה עם חברה, תהינו יחד איזה חבר כנסת מהמיינסטרים יוכל להניף את הדגל בלי להיתפס כקיצוני-מיזוגן-אנטי-פמיניסט, היום צריך לחפש את המתנגדים, שהם בעיקר בעלי אג'נדה רדיקלית, נטולי הבנה בסיסית בנושא או מחזיקים בתפיסות סקסיסטיות (מינניות) לגבי תפקידיהם של גברים ונשים.
היום הוא יום של ניצחון קטן, של עוד שלב בדרך. ועדת השרים לענייני חקיקה, גוף כלאים בין רשות מבצעת למחוקקת, אישרה את ביטול חזקת הגיל הרך והעברתה לקריאה טרומית בכנסת. דה ז'ה וו מסוף 2013, גם אז ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה את ביטול החוק בלא שדבר קרה לאחר מכן, אבל התקווה עדיין מפעמת בלב: יותר ויותר אנשים מבינים, השינוי קרוב יותר להתרחש, ואולי, סוף סוף – לא אצטרך לקפוץ כל כך הרבה לכנסת.
אקו"ם