ראשי » חדשות » דעות

אי אמון בקורבין והבעיות הגדולות באמת של הלייבור

לפועלים הלבנים נמאס מדיבורים על פריחה כלכלית כאשר הם אינם רואים ביטחון כלכלי להם ולילדיהם. הם הצביעו עבור שינוי הסטטוס-קוו, כל שינוי, ואם אפשר לתקוע יתד בעיניהם של האליטה הלונדונית הכלכלית ושל הפוליטיקאים אז מה רע?

יו"ר מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, מהסממנים השמאליים והקיצוניים במפלגת השמאל, תחת מתקפה. פוליטיקאים בכירים בלייבור ובממשלת הצללים מריחים דם, הם מזהים שכל המערכת הפוליטית עוברת טלטלה וישנה סבירות לבחירות כלליות בשנה הבאה, והם יעשו הכול על מנת להחליף את קורבין שנתפס כדמות מפלגת וכמי שאינו מסוגל להנהיג ולנצח בבחירות הכלליות.

הסכינים הארוכות נשלפו, שר החוץ בממשלת הצללים, פוטר באישון לילה בין שבת לראשון באשמת הובלת פוטש, שאת אותותיו הראשונים ראינו בפרשיות האנטישמיות במפלגה שצצו כולן, חדשות כישנות, בתזמון הרמוני ערב הבחירות לראשות עיריית לונדון.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חבל, הסיפור של אברה מנגיסטו לא מספיק סקסי
- לארדואן לא מגיע אפילו לא דולר אחד, אבל זו פשרה
- רוצים שוויון? אל תתנו לאבות עוד כלי נשק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
מאז, יותר מעשרים שרים נוספים בממשלת הצללים התפטרו ועוד עשרות רבות של חברי פרלמנט הסירו את תמיכתם ויצביעו היום אי-אמון בהנהגתו של קורבין. להצבעת האי-אמון החשאית אין שיניים, היא לא מחייבת את קורבין אלא מקווה ללחוץ עליו להתפטר. לא חברי הפרלמנט בוחרים את ראש המפלגה, אלא מרכז המפלגה, ושם קורבין זוכה לתמיכה גדולה מגורמים רבים וסיכויו להישאר יושב ראש מפלגת הלייבור גבוהים אם יחשוק בכך.

קורבין מואשם שלא עשה מספיק על מנת לשכנע את מצביעי הלייבור המסורתיים, אותו מעמד הפועלים והצווארון הכחול, להצביע בעד הישארות באיחוד האירופי. ייתכן באמת שקורבין לא עשה מספיק לקראת משאל העם, אך ייתכן גם שאינו רצה לעשות מספיק, אלא העדיף לזעזע את המערכת הפוליטית ולקוות לקיומן של בחירות כלליות עוד בשנה הבאה. מבחינתו עדיף לזעזע את בריטניה, את אירופה ואת העולם, מאשר להמתין ארבע שנים עד לבחירות הכלליות הבאות, נצח במונחים פוליטיים.

אולם בפני הלייבור ניצבות שתי בעיות עיקריות בדרך לראשות הממשלה, הקטנה שבהן היא סקוטלנד הליברלית שבלעדיה סיכויי הלייבור לזכות בבחירות הכלליות קלושים. בימי טוני בלייר (הסקוטי בעצמו), סקוטלנד העניקה את מירב מושביה ללייבור, אך בבחירות האחרונות העניקה את מירב מושביה מ-59 המוקצים לה למפלגת הלאומית הסקוטית. דבר אשר צפוי לחזור על עצמו במיוחד עקב רצונם של הסקוטים להישאר באיחוד האירופי, והאפשרות למשאל עם נוסף להפרדות מהממלכה המאוחדת.
  

הבעיה השנייה חמורה עוד יותר, מאחר ונדמה שלאחר משאל העם, הלייבור איבדו את תמיכת מעמד הצווארון הכחול, הבסיס הפוליטי והמסורתי של המפלגה. נדמה שהלייבור האדומה נצבעה בגווני ירוק. כיום היא פרוגרסיבית, רב-תרבותית ביותר, הומניסטית, מחבקת את השונה ומוכנה לפתוח את שערי בריטניה למהגרים ולפליטים קשיי יום, אשר צאצאיהם מהדורות הקודמים מאיישים מספר רב של מושבים הן בפרלמנט והן במועצות המקומיות.

> עזיבת האיחוד: ניצחון על מטיפים כמו אובמה וקמרון

אין בכך שום דבר רע, אך את הבריטי הלבן הממוצע, העצמאי, זה שעובד במפעלים ובמספנות, זה פשוט לא מעניין. מהשמרנים אשר שברו את ארגוני העובדים עוד בתקופת ת'אצר, הם סולדים עוד יותר.

בריטניה תמיד הייתה רב תרבותית, תמיד היגרו אליה בני חבר העמים הבריטי. ככה זה שבקורות החיים שלך היית פעם אימפריה החולשת על רבע מהעולם. מעמד הביניים לא הצביע בעד עזיבת אירופה בגלל גל המהגרים, וזה לא בגלל החיבה הרבה למהגרים, אלא הוא הצביע אי-אמון בפוליטיקה הבריטית שבה הוא אינו מרגיש עוד מיוצג.
 
נמאס לפועלים מדיבורים על פריחה כלכלית כאשר מצבם האישי וקו-השחקים בעיירותיהם לא השתנה בעשרים השנים האחרונות, ועוד יותר כאשר הם אינם רואים ביטחון כלכלי להם ולילדיהם. חלקם אף מוכנים לרצוח חברת פרלמנט. הפועלים הלבנים הצביעו עבור שינוי הסטטוס-קוו, כל שינוי, ואם אפשר בכך לתקוע יתד בעיניהם של האליטה הלונדונית הכלכלית ושל הפוליטיקאים אז מה רע.
  
הסכנה לעתיד בריטניה גדולה עוד יותר, יש כאן וואקום פוליטי של פלג אוכלוסייה גדול מאוד שאינו מרגיש מיוצג על ידי אף אחת משני המפלגות העיקריות, פלג המורכב ממעמד הפועלים הלבן, הבריטי והטהור. בפוליטיקה, וואקום לא מחזיק זמן רב, ומישהו יכנס לתוכו ויאחד את מיליוני הפועלים שהלייבור שכח עם סיסמאות פופוליסטיות וקסנופוביות, סיסמאות על אהבת המולדת וחזרתה של בריטניה לימיה הגדולים.

סיסמאות כאלו כבר החלו לצוץ מעל פני השטח, וההיסטוריה כבר לימדה אותנו על הבעייתיות שבאיחוד מעמד הפועלים על ערכים לאומניים. אם זה יהיה נייג'ל פראג' השערורייתי, מנהיג 'מפלגת העצמאות הבריטית' שהיה ממובילי קמפיין היציאה, זה לא משנה, החברה הבריטית קרועה, הפופוליזם חי ובועט באירופה, ומעכשיו הוא גם מרים ראש באנגליה.

נמאס לפועלים מדיבורים על פריחה כלכלית כאשר מצבם האישי וקו-השחקים בעיירותיהם לא השתנה, ועוד יותר כאשר הם אינם רואים ביטחון כלכלי להם ולילדיהם. חלקם אף מוכנים לרצוח חברת פרלמנט. הפועלים הלבנים הצביעו עבור שינוי הסטטוס-קוו, כל שינוי, ואם אפשר לתקוע יתד בעיניהם של האליטה הלונדונית הכלכלית ושל הפוליטיקאים - אז מה רע?

הכותב הינו בוגר תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה העברית ומתגורר בלונדון לקראת לימוד תואר שני בקינגס קולג'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח