הסכם הפיוס: נתניהו מחכה למשפט ההיסטוריה
בעולם של אינטרסים, אויבי אויבך הם ידידך. בניגוד לנהי, היחסים הבינלאומיים שלנו בקו עליה, וישראל ניצבת היום במעמד שמעולם לא חלמנו עליו. ההסכם מרגיז ומעצבן, אבל משפיל? בואו לא נגזים
ארתור שופנהאור היה פילוסוף גרמני עם השקפה די מחורבנת על הקיום האנושי אבל היו לו כמה פגיעות בול. למשל, שאנחנו חייבים להיות צודקים גם על חשבון האמת או במילים שלו ה"שפלות הבסיסית החקוקה בטבע האדם". שופנהאור אמר שאם האמת והרצון להגיע אליה היו באמת הדבר החשוב, אז בכל דיון או ויכוח, המטרה היחידה הייתה גילוי האמת בלי שום קשר לדעתנו המוקדמת. לא היה לנו אכפת אם האמת המוכחת תומכת בדעה שלנו או בדעת היריב.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הסכם הפיוס: סטירת לחי טורקית לאבו מאזן
- חבל, הסיפור של אברה מנגיסטו לא מספיק סקסי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ארדואן בעצרת באיסטנבול. ''ההסכם מרגיז ומעצבן? בטוח. אבל משפיל? בוא לא נגזים''.
צילום: AP
אולם במציאות האנושית, מה שבאמת מעניין את כולנו, זה להיות צודקים. היוהרה הטבעית שלנו, לא מאפשרת לנו להודות שעמדתנו המקורית שגויה בעוד זו של יריבנו צודקת. אצל מרביתנו, קבע שופנהאור, היוהרה המולדת קשורה גם בחוסר הגינות מולד ופטפטנות יתר. בהרבה מקרים, הדיבור מקדים את המחשבה, וגם לאחר שאנשים מבינים שהם טעו ושהם דיברו לפני שהם חשבו, גאוותם אינה מניחה להם להודות בטעות. הם אונסים את המציאות. האמת הופכת לשקר, והשקר לאמת. איכשהו, אחרי מאורעות השבוע, כולל ההתייצבות השבטית משני צדי המתרס הבריטי מבלי שלרוב מביעי הדעה יש מושג קלוש בנושא, מסתבר שהכול פוליטי.
אני לא פותר את עצמי מהאשמה, אם להיות הגון וכנה הרי שיכול להיות שאם בראשות הממשלה היה עומד כעת איש שמאל, הטקסט שהייתם קוראים היה דן ברותחין את ההסכם הרופס עם טורקיה. מצד שני, ממילא טוענים כלפי חסיד שוטה אז אני אנסה ללמוד לקח להבא.
בניגוד כנראה לרבים מעמיתי אני לא בקיא בסודות היחסים הגאו פוליטיים, אני יודע דבר אחד, ישראל ניצבת היום במעמד שמעולם לא חלמנו עליו. בעוד כל סביבתנו מבעבעת כמו שקשוקה, ישראל יציבה ולא רק זאת, אחרי שאמריקה יצאה מהמשוואה והפכה את איראן לשחקן מוביל, כל המדינות הסוניות משחרות לפתחה.
בעולם של אינטרסים, אויבי אויבך הם ידידך. לא צריך להיות מקיאבלי כדי להבין אמיתות פשוטות. בניגוד לנהי, היחסים הבינלאומיים של ישראל בקו עליה, וההתפתחויות באירופה מעודדות. אבל את המשחק הבילטראלי צריך להמשיך, רוסיה שהופכת לגורם חשוב, וכן, גם טורקיה.
נתניהו וקרי בפגישה. ''אין פה רק מזל אלא משחק שח אסטרטגי שנתניהו משחק בו כמה מהלכים קדימה''.
צילום: AFP
ההסכם מרגיז אין ספק וצריך לעשות את המקסימום האפשרי בכדי להחזיר את הנעדרים הביתה, יחד עם זאת, מדינה ריבונית צריכה לעשות מה שנכון עבורה. וגם פרופורציות זה דבר הכרחי. שמעתי לא מעט דוברים שאמרו שההסכם עם טורקיה משפיל. מרגיז ומעצבן? בטוח. אבל משפיל? בוא לא נגזים.
אם ניקח לדוגמה את מבצע קדש. ישראל הצעירה לקחה חלק במזימה צרפתית אנגלית לשחרר את תעלת סואץ, צה"ל הביס את המצרים וכבש את סיני בסערה, בן גוריון עף על עצמו והכריז מעל במת הכנסת על הקמת מלכות ישראל השלישית, לא פחות, אבל אז האמריקאים התערבו והרוסים שלחו מכתב אזהרה עם רמז גרעיני ובן גוריון הסיג את כוחותיו. בן גוריון הגדול.
אז אולי נתניהו הוא אפס חדל אישים כפי שמתארים אותו יריביו, אבל כנראה שהמזל משחק לצדו, ונפוליאון כבר אמר שמזל זו התכונה החשובה ביותר למצביא. או שאולי, וזו אפשרות שמחנה אנטי ביבי לא יאהב - אין פה רק מזל אלא משחק שח אסטרטגי שנתניהו משחק בו כמה מהלכים קדימה. נתניהו אם אני מבין נכון, התייאש מהכרת הטוב של עם ישראל בעולם הזה, הוא מצפה למשפט ההיסטוריה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם