תושבי שכונת הארגזים הם חלוצים, לא פולשים
חוסר הצדק שמתחולל אל מול עינינו הוא הרבה יותר מהסיפור הפרטי של המשפחות שפונו משכונת הארגזים בדרום תל אביב, הוא סיפור על השאלה הבסיסית של הציונות: האם ההורים שלנו, שהקימו את המדינה ובנו אותה הם ״פולשים״ או ״חלוצים״? לי התשובה ברורה
הבוקר (ג') התעוררו תושבי שכונת הארגזים שבדרום תל אביב לקול דפיקות הדלת של שוטרי מג״ב הדורשים מהם לפנות את ביתם. הבית שבו הם חיו את חייהם במשך 50 ו-60 שנה, שבו הם גידלו ילדים ונכדים.אם אני רק מנסה לדמיין מצב שבו מישהו, עם מדים כאלה או אחרים, נכנס אלי הביתה ודורש ממני להתפנות עם אשתי ובנותיי. אני כבר מבין את הזעם הנוראי של אחד המפונים, אדון ציון נעימי, עומד בקושי עם הקביים שלו, מול שוטרי מג״ב צעירים שאני בטוח שגם הם לא מבינים את הסיטואציה שאליה הם נקלעו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אי אמון בקורבין והבעיות הגדולות באמת של הלייבור
- הסכם הפיוס: נתניהו מחכה למשפט ההיסטוריה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסיפור הזה חוזר ב-13 שכונות שונות ברחבי המדינה. רק לאחרונה שמענו גרסאות שונות שלו בגבעת עמל שבצפון תל אביב וליפתא שבכניסה לירושלים, והבוקר שוב, בשכונת הארגזים.
שכונת הארגזים בתל אביב. '''את הפולנים נצטרך לשכן בשיכון מתקבל על הדעת' נקבע בישיבת הסוכנות היהודית''.
צילום: יסמין, מתוך ויקיפדיה.
כדי להבין את הרקע אנחנו צריכים לחזור לתקופת הקמת המדינה. באותה תקופה נחרצו הגורלות בנושא שיכון העולים החדשים, שישפיעו לדורי דורות על המציאות החברתית של כולנו. ראוי להזכיר את הגישה ששלטה אצל מקבלי ההחלטות דאז בנושא הדיור, ונחשפה בשנים האחרונות - ״את הפולנים נצטרך לשכן בשיכון מתקבל על הדעת״ נקבע בישיבת הסוכנות היהודית.
וגורלם הבלתי מתקבל על הדעת של אנשי שכונת הארגזים, שנקבע כבר אז והבוקר נחרץ כמעט סופית - הוא הגדרתם כ״פולשים״ בביתם שלהם. לאחר ששוכנו בשטח שבדרום תל אביב, במשך שנים רבות סירבה המדינה להסדיר את זכויותיהם על הקרקע בתירוצים שונים ומשונים. וכך הם חיו עשרות שנים ללא תשתיות בסיסיות ועם חרב פינוי תמידית המונחת על צווארם.
וראו זה פלא, כאשר הגיעו שנות הפריחה של הנדל״ן ואיתן הזדמנות כלכלית מטורפת בדיוק על אותן קרקעות, חיש מהר המדינה והעיריות מכרו את הקרקעות עם זכויות בניה מפליגות ליזמים, ועכשיו דורשים מאותם יהודים וצאצאיהם להיעלם מהשטח.
וכל זה קורה כאשר באותו זמן, לאזרחי המדינה שהוגדרו כ״מלח הארץ״ ובניה הטובים של האליטה, נוצר מנגנון אחר לגמרי. עבור תושבי הקיבוצים למשל המציאו את המושג ״בן ממשיך״, אפשרו בנייה של עוד ועוד בתים והרחבות על אדמות ציבוריות, מחקו חובות, ומה לא.
אני בטוח שבשלב זה הקורא הסביר ישפשף את עיניו. האמנם, במדינת ישראל ככה יתייחסו ליהודים? ומילא בשנות הקמת המדינה, אבל היום, בשנת 2016? הסיפור הזה הוא לא יאומן. ואני שואל: היכן נפתלי בנט ו״הבית היהודי״ שלפני מספר שנים זעקו ״יהודי לא מגרש יהודי״? היכן ש״ס, שהתיימרה להיות נציגת השקופים? היכן כחלון, שרק לפני חודש העניק למושבים זכות לבנות בית שלישי בכל נחלה? היכן הליכוד על שריה וחבריה, שברובם מגיעים בדיוק מאותן שכונות?
הנושא הזה לא יפתח את מהדורות החדשות, לא יוציא הפגנות המוניות כמו במחאת 2011, ולא יהיה הדגל של הפוליטיקאים, שלמעט כמה צדיקים בסדום שבחרו לעסוק בנושא - ובהם חברי הכנסת דודי אמסלם ודב חנין, נשמעת שתיקה צורמת מכיוונם.
חוסר הצדק שמתחולל כאן אל מול עינינו הוא הרבה יותר מהסיפור הפרטי של המשפחות משכונת הארגזים בדרום תל אביב, הוא סיפור על השאלה הבסיסית של הציונות: האם ההורים שלנו, שהקימו את המדינה ובנו אותה הם ״פולשים״ או ״חלוצים״. התשובה היא ברורה: לא פולשים - חלוצים!
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם