משטרה למופת: ערבים מתפרעים, יהודים נענשים
משטרת ישראל חלתה במחלה ממאירה: מחלת ה"פתרון הקל". כך, במקום להעניש את התוקפים שהתפרעו בהר הבית, המותקפים נענשו. בואו נחשוב רגע, אם אישה הייתה מותקפת במאה שערים, מישהו היה מעז לומר לה שהיא "מתגרה" בסביבה ובה האשם?
משטרת ישראל אוהבת ככל הנראה לעשות לעצמה חיים קלים. הרי כל חניך מתחיל בבית הספר לשוטרים יודע להסביר שתפקידו של השוטר הוא להגן על המותקף ולעצור את התוקף. אין יותר בסיסי מזה. אלא שמתברר שאצל משטרת ישראל ההיגיון הפשוט הזה אינו משחק תפקיד משמעותי. ההוכחה הכי טובה לכך היא ההחלטה לסגור את הר הבית לביקורי יהודים. בהחלטה הזו חושפת משטרת ישראל פעם נוספת את המחלה הקשה ממנה היא סובלת כבר הרבה שנים.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אי אמון בקורבין והבעיות הגדולות באמת של הלייבור
- תושבי שכונת הארגזים הם חלוצים, לא פושעים
- הסכם הפיוס: נתניהו מחכה למשפט ההיסטוריה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למחלה הזו קוראים מחלת "הפתרון הקל". משטרת ישראל, כמעט על בסיס קבוע, תעדיף את הפתרון הקל והמהיר על פני הפתרון הנכון והראוי. בימים האחרונים ראינו יהודים עולים לביקורים בהר הבית, בלי שהם מתגרים באיש, מקללים או מבצעים איזושהי פרובוקציה. בתגובה הם זכו למטח של אבנים וחפצים שנזרקו עליהם ועל השוטרים. בכל מקום מתוקן אחר, ברור לכולם מיהו התוקף ומיהו המותקף. מי ביקש לבקר במקום הכי קדוש לעם שלו, ומי הפך את המקום שכביכול אמור להיות קדוש גם בשבילו, לזירת קרב אלימה ושותתת דם.
לאחר העימות עם כוחות המשטרה בהר הבית. ''מי שבורח מאכיפה, סופו שלהבות הפשיעה ילחכו את בגדיו''.
צילום: AFP
בעולם נורמלי היתה המשטרה נכנסת למקום, עוצרת את המתפרעים ומכניסה אותם לכלא לכמה שנים. ובעיקר, מאפשרת לאזרחים המותקפים להמשיך בשגרת הביקור שלהם. אלא שכאן, כידוע, הכללים הם אחרים לחלוטין. השיטה הייחודית שפותחה אצלנו מציעה גישה מעט שונה. לפיה, ביומיים הראשונים עושים קולות של שמירה בלתי מתפשרת על החוק, במהלכם מאפשרים למתפרעים להתבצר בתוך המסגדים ולא מעזים להיכנס אליהם פנימה. אחרי יומיים מאתרים במשטרה את הטריק המושלם – במקום לפגוע בתוקף, למה שלא נעיף את המותקף?
וכך הודיעה המשטרה על הפסקת ביקורי היהודים במקום, עד יעבור זעם או עד יעבור הרמאדן, לפי המוקדם מביניהם. התוקף בא על שכרו וזכה לגיבוי דווקא ממי שאמור לבעוט אותו לכל הרוחות, בעוד שהמותקף, המבקר היהודי, הופקר והושלך בצידי הדרך. ככה החליטו לייצר כאן תרבות של אכיפת חוק. אם זה הולך בקלות אז סבבה. אם זה לא הכי מסתדר, פשוט נעלים את הבעיה, במקום לפתור אותה. ואחרי זה עוד מגלגלים עיניים השמיימה ושואלים איך קורה שהפשיעה במגזר הערבי עולה בהרבה על זו שבמגזר היהודי? פשוט מאוד. מי שבורח מאכיפה, סופו שלהבות הפשיעה ילחכו את בגדיו.
ואחרון אחרון חביב, אותם אלו שאינם מסוגלים להתאפק ושואלים מה יש ליהודים לעשות במקום כמו הר הבית. "אם הם לא רוצים שיתקפו אותם, שלא יתגרו בערבים ולא יעלו להר", טוענים גורמים מגורמים שונים מהשמאל. שזה פחות או יותר דומה למקרה שבו אישה מותקפת ברחוב על ידי פורעים חרדים, והמשטרה, במקום להעיף את התוקפים לכלא, באה בטענות לאישה על זה שהסתובבה בלבוש לא צנוע. בעוד שאת הטענה הזו איש לא היה מעז להעלות כאן, ובצדק, זה עדיין לא מונע מאנשים מסוימים להאשים את היהודים על זה שהם מותקפים על ידי הערבים. עולם הפוך שכזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם