הדחת הרב הדנה: עוד חוליה בשרשרת האפליה
ההחלטה לסיים את כהונתו של הרב הדנה כרבה הראשי של קהילת יוצאי אתיופיה, יכולה לעכב את שילובה בישראל למשך שנים רבות
לא מעט ישראלים שואלים את עצמם בשבועות האחרונים כיצד פרשיית אלאור עזריה התנפחה לממדים תקשורתיים ופוליטיים בסדר גודל שעוד לא ראינו פה, יחסית לאירוע נקודתי במהלך פעילות מבצעית. התשובה היא שאמנם מדובר באירוע נקודתי, אבל יש להסתכל עליו כחלק ממכלול רחב הרבה יותר.
באופן דומה חייבים להתייחס לפרשת הדחתו של רבה הראשי של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, הרב יוסף הדנה. ניתן לראות זאת כמהלך טבעי של סיום כהונת הרב בן ה-67, שבתום שנים רבות בתפקידו פורש לגמלאות. אלא שהרב הדנה הוא לא "עוד רב", וההחלטה הזו היא חלק ממכלול רחב הרבה יותר של אפליה כלפי קהילת יוצאי אתיופיה והיחס אליהם בכלל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רוצים באמת להכיר חרדיות? תפסיקו לפחד
- מושלמת! מדהים! אנחנו הורסים את הילדים שלנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפגנת האתיופים בתל אביב.''ייתכן שההחלטה להדיח את הרב הדנה יכולה להיות אחד הגורמים שיביאו שוב לחידוש המחאה''.
צילום: אמיר מאירי
ראשית, חשוב להבין תחילה מיהו הרב הדנה מבחינת קהילה זו: מדובר בפורץ דרך בסדר גודל ובשיעור קומה נדיר, שמכיר את קהילת יוצאי אתיופיה על בוריה. הוא היה הראשון שגישר בין הרבנות לקהילה גם בימים שבהם מספר העולים היה זעום. למרות שהיה מצוי לעיתים קרובות בעימות מובנה, הוא ידע למצוא את שביל הזהב בהתנהלותו כנציג הרבנות הראשית מחד גיסא, והקהילה האתיופית מאידך גיסא. הרב הדנה היה בין הגורמים הבולטים שסייע בשילוב בני הקהילה בחברה הישראלית.
שנית, אופי הקהילה הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. מדובר אולי בקהילה שיש לה האופי המסורתי-דתי החזק ביותר בחברה הישראלית. למרות שרבים מהעולים כבר אינם מגדירים את עצמם דתיים, הדת היהודית היא חלק בלתי נפרד מהמסורת שלהם.
עולי אתיופיה, שבמשך שנים רבות חלמו להגיע לירושלים, רואים ברבנות הראשית לישראל חלק מ"המוסד הקדוש" שנקרא מדינת ישראל. למרות כל הקשיים שחווה הקהילה ביחס הרבנות, בניה לא נסעו לקפריסין או נרשמו כ"ידועים בציבור", אלא המשיכו לנסות שוב ושוב להתקבל לחברה הישראלית בדלת הראשית.
שלישית - וזו הנקודה המשמעותית והמרכזית מכולם - אסור להתייחס להדחה כעוד החלטה שגויה של פקיד ממשלתי. חייבים לנסות להבין איך בקהילת יוצאי אתיופיה רואים את הדברים. מבחינתה זו חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של החלטות ואירועים גזעניים ומפלים של החברה הישראלית כלפיה.
פרשת תרומות הדם, שעדיין לא הגיעה לסיומה, האלימות המשטרתית, שכחת השבוי אברה מנגיסטו בעזה, הסלקציה בכניסה למועדונים, ההערות הגזעניות ברחובות, "גטאות המגורים" בשכונות - כל אלה הם רק חלק מאותה מסכת "חבלי הקליטה" של העדה.
בימים אלה מלאה שנה למחאה הגדולה של יוצאי אתיופיה. התחושות בקרב הקהילה היא שדבר לא השתנה בשטח, ושתהליכי הקליטה עוד יימשכו שנים רבות. למרות שהתקבלו החלטות בדבר תוספות וחלוקת תקציבים, "פקידי הביורוקרטיה" לא מאפשרים להן להגיע לידי מימוש בפועל. בהחלט ייתכן שההחלטה להדיח את הרב הדנה יכולה להיות אחד הגורמים שיביאו שוב לחידוש המחאה.
קהילת יוצאי אתיופיה רוצה זה שנים להתקבל כשווה בין שווים בחברה הישראלית, ומנסה לעשות כן. ההחלטה הזו, יחד עם לא מעט אירועים בתקופה האחרונה, מרחיקה את היום המיוחל הזה, ומחזירה אותנו עוד שנים אחורה. הגיע הזמן להתחיל לתקן.
פסיל לגסה הוא מנהל הערוץ הישראלי-אתיופי Ietv
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם