
הסכם הפיוס: שפל חדש במעמד הקבינט הביטחוני
ההסכם עם ישראל הוא עוד שלב במדיניות הזיגזג של ארדואן, שלא באמת פועל נגד המדינה האסלאמית. הפיגוע בנמל התעופה באיסטנבול הוא ניסיון להשפיל אותו על רקע המכות שסופג דאעש
הפיצוץ שהחריד את נמל התעופה אטאטורק באיסטנבולהיה השפלה במקום הכי כואב, אולי אפילו סמלי, עבור המנהיג הטורקי רג׳יפ טאיפ ארדואן. בניגוד לרטוריקה של ארדואן נגד המדינה האסלאמית, אנקרה מעולם לא פעלה לסגור את שער הכניסה של לוחמי דאעש הנקבצים מכל העולם לאזורי הקרבות - דרך שדה התעופה אטאטורק. היא הייתה יכולה לעשות זאת בקלות יחסית. זו דוגמא נוספת למדיניות הזיגזג, אם אפשר לקרוא לה מדיניות, של המנהיג הטורקי.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אסתי נטמנה וכולנו הפכנו לסגנים של אלוהים
- הבגידה של דאעש, בן הטיפוחים של טורקיה
- עונת המלפפונים: כך הפכתי למתנחלת אלימה
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בישראל מקובל לבחון כל התפתחות מזווית הראייה שלנו, אבל בשבוע שבו טורקיה חותמת על הסכם פיוס עם ישראל, וסופגת פיגוע התאבדות נוסף, מעניין להתבונן על המציאות דרך משקפיים טורקיות.

זווית הראייה הטורקית שונה לחלוטין מהצורה שבה הדברים מצטיירים בתקשורת. נתחיל בדאעש. יש פער עצום בין ההתבטאויות של ארדואן נגד ארגון המדינה האסלאמית לבין המעשים שלו. עם כל הדיבורים, טורקיה ממעטת לשלוח את מטוסיה לתקוף מטרות של דאעש בסוריה. גם כאשר המטוסים הטורקיים כבר מצטרפים ליעף תקיפה הם בדרך כלל עורכים הפצצות סרק. לאור כל זאת, לא יהיה מופרך לחשוב שארדואן מתעב את רוסיה ואת הכורדים, שבאמת ממוטטים את מערכי דאעש, יותר מאת אנשי דאעש שהם סונים אסלאמיסטים כמוהו - עם הבדלים לא מאוד גדולים מבחינת האידיאולוגיה האסלאמית.
עם נשיא רוסיה פוטין, ארדואן מסובך קשות בגלל ההפלה הטיפשית של המטוס הרוסי במלחמה בסוריה. אבל הצרה הגדולה שלו היא עם הכורדים. מתחת לאפו קמה מדינה כורדית דה־פקטו ברצועה ארוכה לאורך הגבול המשותף של סוריה וטורקיה. המדינה הכורדית החדשה תשאף להתחבר למחוזות הכורדיים במזרח טורקיה. כבר כיום את מרבית הפיגועים בטורקיה מבצעים כורדים, ולא דאעש.
בתוך הסבך הזה מצא ארדואן יתרונות בינלאומיים ברורים בהסכם הפיוס שנחתם עם ישראל, אבל גם כאן ההצהרות שלו מהשבוע רחוקות מהמציאות. בשורה התחתונה, העימות עם ישראל החל בגלל משט המרמרה שנועד לשבור את המצור הימי מעל רצועת עזה. המצור הרי לא נשבר בעקבות ההסכם ולכן מדובר בעוד זיגזג מבית מדרשו של ארדואן. גם אם הוא עצמו לא יודה בכך, אפילו התקשורת הטורקית המגויסת מבינה זאת.
מבחינת ירושלים, כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, המשמעות העיקרית של הברית היא יצירת ערוץ הידברות בין ישראל לחמאס. ערוץ שהיה חסר מאוד בימים שקדמו ל'צוק איתן' ובמערכה הארוכה עצמה. אגב, ההסכם הישראלי־טורקי של השבוע הוא אצבע בעיניהן של יוון וקפריסין, שהשקיעו בשנים האחרונות לא מעט בבניית ברית אסטרטגית איתנו.

אם ממשיכים לבחון את ההתפתחויות מזוויות שונות, מגיעים למסקנה כי המצב של טורקיה הוא נפלא לעומת מה שעובר בימים אלה על דאעש. המפלה שספג הארגון השבוע בעיר הטורקית פלוג׳ה היא מכה אסטרטגית. הכורדים ורוסיה מצליחים לגרום לדאעש לאבד את כל הנכסים הטריטוריאליים שרכש הודות למדיניות האמריקנית בעיראק, והמגמה היא בלתי הפיכה.
המצב הקשה שאליו נקלע הארגון רק ידרבן את פעיליו להמשיך לבצע פיגועים מחרידים. הפיגוע באיסטנבול כוון כנגד המערב כולו ולאו דווקא נגד טורקיה. היעד נבחר בשל קלות הביצוע במדינה שהשאירה את שעריה פתוחים לאנשי המדינה האסלאמית.
לדברי תא״ל ניצן נוריאל, לשעבר ראש המטה ללוחמה בטרור, המסר של דאעש הוא שגם אם הארגון ייאבד את כל נכסיו הקרקעיים, מלחמת הטרור העולמית תימשך.
איך שלא בוחנים את סוגיית ההסכם עם טורקיה, מדובר בשפל חדש במעמדו של הקבינט המדיני־ביטחוני, שדן בסוגיה רק אחרי שההסכם כבר נחתם והמהלך כבר היה כמעט בלתי הפיך. לא רק בקבינט. גם בצה״ל רק בודדים היו מעורבים בהסכם שהתבשל, אם בכלל.
יש שלוש סיבות עיקריות שהקבינט לא שותף בסודות המגעים עם טורקיה. סיבה אחת היא שמעמדם של שרי הקבינט בעיני ראש הממשלה כיום אינו גבוה. בקבינט אין דמויות ביטחוניות בעלות משקל בעיניו של נתניהו.
לאחר שנים ארוכות בשלטון, ראש הממשלה אינו חש צורך אמיתי להתייעץ עם שריו בסוגיות אסטרטגיות.
יתרה מכך, הדלפות מתוך דיוני הקבינט בימי 'צוק איתן' והמשך הדליפות עד היום, מעקרות מאוד את יכולת התפקוד שלו. בעבר הלא רחוק, שרי הקבינט הקפידו הרבה יותר על חשאיות הדיונים בו.
ונקודה נוספת: יש מגעים רגישים בין מדינות שמוטב שכמה שפחות גורמים יהיו מעורבים בהם עד שהם מבשילים. זה אינו מקרה ראשון, וככל הנראה לא האחרון של שימוש ב״שליחים אישיים״ למגעים מתחת לפני השטח בין מדינות. זכור במיוחד המהלך של יצחק רבין ז״ל שהרחיק את השיחות עם הפלסטינים עד לאוסלו, כדי שאפילו אגף המודיעין לא יגלה אותם.
להסכם עם טורקיה יש גם זווית פלסטינית משום שהוא נעשה במשולש שבין ישראל טורקיה וחמאס, תוך התעלמות מוחלטת מהרשות הפלסטינית של אבו־מאזן, שלוחמת לצד ישראל נגד חמאס ביהודה ושומרון.
סטירת הלחי שקיבל אבו־מאזן כמו גם הנאום המתלהם שנשא נגד ישראל בשבוע שעבר ("רבנים הורו להרעיל בארות של מתנחלים") יכולים לקרב את ההפתעה אולי הכי צפויה ברשות הפלסטינית. היום שבו יודיע יו"ר הרשות שהוא פורש מתפקידו וישאיר אחריו כאוס.
היום שאחרי אבו־מאזן הוא תרחיש ייחוס מדאיג למערכת הביטחון, ויש לקוות שלפחות בנושא הזה נערכים דיונים מעמיקים בקבינט.
השבוע נערך טקס חלוקת פרס ביטחון ישראל בבית הנשיא בירושלים. הטקס הזה פחות מתוקשר אבל הוא תמיד מרכז אליו את אנשי הצללים שפועלים מאחורי הקלעים כדי שנוכל לישון בשקט.
בטקס הזה, הכול מתנהל לפי כללי הפרוטוקול. כולם מגיעים ובידיהם נאומים ממלכתיים כתובים מראש עמוסי קלישאות על חשיבות ההשקעה במחקר ופיתוח ועל כך שמלחמות מנצחים במעבדות, בתעשיות ובאקדמיה ולא רק בשדה הקרב עם סכין בין השיניים.
גם לשר הביטחון הטרי היה נאום מוכן, אבל כאשר אביגדור ליברמן עלה לבמה, בהופעתו הראשונה אי פעם בטקס, הוא פתח באווירה מחויכת ואמר לנוכחים שהם שמעו מספיק נאומים ואין לו עניין להלאות אותם בנאום נוסף. ליברמן ויתר על הדפים הכתובים, אלתר שלושה משפטי תודה והערכה לזוכים וירד מהבמה. שר ביטחון חדש.