יש דרך להסיר את חרב הפינוי מעל עמונה
כדי שעמונה לא תפונה, יהיה צורך בנחישות רבה של הדרג הפוליטי למצוא פתרון משפטי שיצלח את משוכת בג"ץ. אלה האפשרויות העומדות על הפרק
גורלו של היישוב עמונה הוזכר כבר כאחת הסיבות שאולי גרמו לנתניהו להעדיף את ליברמן במשרד הביטחון על פני יעלון. פינוי עמונה הוא פצע מדמם ורגיש בזיכרון הקולקטיבי של המחנה הלאומי, וטיפול רשלני בפרשה עלול להביא לפירוק הממשלה או למצער למשבר קואליציוני חריף. לא מדובר בעוד גבעה נידחת, אלא ביישוב פורח שעשרות משפחות חיות בו תחת גפנן ותאנתן במשך למעלה משני עשורים. כל מנהיג ימין רציונלי יעדיף לסיים את הפרשה בהסדר, והשבירה שמאלה של יעלון בתקופה האחרונה שידרה שלא בטוח שיהיה על מי לסמוך.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- התגובה לגל הטרור - מופת של חוסר אונים
- נטול פוזות: אלי ויזל, האיש שחי בין העולמות
- אשליית המענה הביטחוני: מה באנת יקרה אם ניסוג לקווי 67'?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כך או כך, סוגיית עמונה סבוכה בעיקר משום שהיא מתנהלת בזירה המשפטית. התמרון הפוליטי נפתח מעמדת נחיתות אסטרטגית מובהקת. פסק הדין החלוט של בג"ץ, המורה על הריסת היישוב עד דצמבר הקרוב, מעמיד את מקבלי ההחלטות עם הגב אל הקיר וללא עומק טקטי. השחקנים המרכזיים במשחק מלבד ראש הממשלה הם שר הביטחון אביגדור ליברמן, שרת המשפטים איילת שקד והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. סביר להניח שהמוטיבציה של היועמ"ש למצוא פתרון יצירתי תהיה מושפעת מרמת הנחרצות של הדרג הפוליטי. אם נתניהו, שקד, ליברמן ובנט לא ישבו על הגדר ויהיו נחרצים בדרישתם למצוא פתרון הולם, המוכנות של מנדלבליט להגמיש מעט את השרירים הנוקשים של המערכת תגדל.
אך כאמור, גם החלטה פוליטית נחרצת תידרש להיתרגם לחקיקה ראשית בכנסת או ליישום יצירתי של חוק קיים. אמנם רק בשבוע שעבר ראינו (בבג"ץ המחצבות, כפי שדיווחתי ב'מקור ראשון') כמה רחוק יכולים ללכת שופטי בג"ץ כשמדובר בזכויות של פלסטינים, אולם כאן מדובר בזכויות של מתנחלים, והן מזמן לא באופנה. לכן, כדי לצלוח את המשוכה הגבוהה של בג"ץ יש חשיבות רבה לטכניקה המשפטית שתיבחר.
הפגישה המכרעת של מקבלי ההחלטות אמורה להיערך בסוף השבוע הקרוב, כשכרגע מונחות על השולחן ארבע הצעות גלויות ועוד אחת חסויה. נדבר על הגלויות: הראשונה מבוססת על טיפול שורש, השנייה על סתימה מקומית, השלישית על משככי כאבים לדחיית הבעיה, והרביעית על השלמה עם סופניות המחלה וסידורים ללוויה.
המאמץ המרכזי של משרד המשפטים ממוקד כרגע בהצעה הראשונה, שמדברת על החכרת השטח לתושבים על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש. הממונה המדובר הוא מוסד שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים בהתאם לתקנה 55 באמנת האג הרביעית. כשמו כן הוא, תפקידו לנהל ולהחזיק כל רכוש שהיה שייך לממשלת ירדן או רכוש נטוש. לאחר המלחמה הפך הממונה לבעלים המלא של הנכסים, והוא רשאי לפעול בהם כבשלו עד להשגת הסכם שלום שבמסגרתו הם עשויים לחזור לבעליהם המקוריים או להישאר בידי המדינה (בהתאם להסכמות שיושגו). אין הוא מוסמך לפגוע ברכוש זה או לוותר על זכויותיו בו, אך החוק מאפשר לו להחזיק בנכסים ולנהלם ואף להפיק מהם פירות. עם זאת, מחובתו לשמור על קרן הנכסים ולנהלם באופן מקצועי כדי לשמור על ערכם עבור הבעלים. הוא אינו רוכש בעלות בנכסים, ועל כן הוא מנוע מלרוקן את הזכויות בהם מתוכן או להעביר את הבעלות עליהם לאחר.
ככלל, מדינת ישראל נמנעת מלהשתמש בסמכויות הממונה לצורכי התיישבות. החשש ממהלכים שייתפסו כספק־ספיקא של סיפוח או גילוי ריבונות שיתק את הפקידות המשפטית בישראל. סדרה של הנחיות מצננות, שהחלו עוד מימי היועמ"ש מאיר שמגר, הפכו את הממונה ל'שכיב מרע' שכמעט אינו מתפקד. לא מעט גורמים במשרד המשפטים וביועמ"ש איו"ש חוששים מאוד מהמשמעות התקדימית של החייאת המוסד הוותיק, ולכן ההצעה בנוגע לעמונה היא להשתמש בסמכויות הממונה באופן נקודתי בלבד.
למהלך יש היגיון רב: רובן המוחלט של קרקעות עמונה מוגדרות נכסי נפקדים, כלומר קרקעות ללא בעלים שאפשר לזהות. יתרה מכך, השמות הרשומים על רוב החלקות לא היו מוכרים גם לאחר מלחמת ששת הימים.
ייתכן שאת חלקם רשמו הירדנים ברישומים פיקטיביים לצרכי מס, או שנרשמו לפני שנות דור על שם אנשים שמעולם לא עשו בהם כל שימוש ולא נהגו בשטח כמנהג בעלים. לכן, דה־פקטו מדובר בשטחים נטושים שצריכים להירשם כאדמות מדינה. היתרון המשפטי של השימוש בסמכויות הממונה הוא שגם אם יתגלה אי פעם שרישום הקרקעות לא היה פיקטיבי והבעלים יעלו מן האוב - הם ייהנו מן המהלך, שכן דמי החכירה יישמרו עבורם בקרן ממשלתית כתשואה כספית מהנכסים.
ההצעה השנייה היא חוק החנינה של חברי הכנסת שולי מועלם ובצלאל סמוטריץ'. השם 'חוק החנינה' נבחר כי בדומה למוסד החנינה, גם כאן מדובר במוסד חוץ־משפטי שלא בא לסתור את פסק הדין של בג"ץ, אלא להפקיע באופן נקודתי את ההחלה והיישום שלו בשל הנסיבות הייחודיות של המקרה. "היישוב עמונה הוקם ב־1995 בעידודה ובברכתה של ממשלת ישראל", נכתב בדברי ההסבר להצעה, "תמיכת המדינה באה לידי ביטוי בהקמת תשתיות מים, חשמל, כבישים ומוסדות ציבור. על רקע המצגים הללו התיישבו במקום כחמישים משפחות עם מאתיים ילדים, אשר בנו את חייהם במקום, השתרשו בו וביססו עליו את עתידם".
החוק מציע למעשה להכריז על שטח עמונה כאדמות מדינה ובכך לאפשר את הסדרת היישוב, תוך קביעה של פיצוי מוגדל במקרה שאי פעם בעתיד יגיע אדם שיצליח להוכיח זיקה קניינית לקרקע. זהו פתרון נקודתי, שהצדקתו היא הטרגדיה הגדולה הכרוכה בפינויו של יישוב שלם. וכאן הבן שואל: מה הקשר בין חנינה - מוסד משפטי ששייך לדין הפלילי - לשאלת בעלות על קרקע שהיא במישור האזרחי? כיצד חנינה יכולה להפקיע זיקה קניינית? מציעי החוק טוענים שמכיוון שהטיפול בעברות תכנון ובנייה נמצא בתחום הפלילי, אפשר להשעות אותן במקרים ייחודיים, תוך התחייבות לפיצוי הולם לבעלים שכרגע אינם קיימים, אם אי־פעם יקומו לתחייה.
ההצעה השלישית היא הצעתו של ח"כ מיקי זוהר, המעניקה ארכה של שבע שנים עד למימושם של צווי הריסה, בהינתן התנאים המצטברים הבאים: העותר להריסת המבנים איננו הבעלים אלא עמותה ציבורית, המדינה הייתה מעורבת במעשה ההתיישבות וסיפקה תשתיות לחיים השוטפים במקום, והתושבים חיים במקום מעל עשר שנים. זוהר שאב השראה מצווי פינוי שניתנו ליישובים בדואים, שבהם מתחה המדינה את לוחות הזמנים עד הקצה.
טענתו הבסיסית היא שפינוי יישוב שלם הוא עניין שדורש היערכות מורכבת מאוד, הכוללת היבטים של סעד, רווחה, תשתיות, תעסוקה ועוד. את התוצאה של פינוי חפוז תחת סיסמאות בסגנון 'יש פתרון לכל מתיישב' ראינו בגוש קטיף. לכן, גם אם מתקבלת החלטה על פינוי, הרשויות צריכות לקבל זמן מספיק כדי להיערך באופן שלא יפגע בתושבים באופן בלתי מידתי. שתי הצעות החוק תלויות כמובן בתמיכתו של ראש הממשלה.
את ההצעה הרביעית מקדם בכל הכוח זאב חבר (זמביש), יחד עם גורמים במשרד הביטחון. הנחת העבודה שם היא שאין סיכוי להציל את עמונה מבג"ץ, ולכן הרצון הוא להקים יישוב חדש באזור הגבעות שממזרח לשבות־רחל, כאשר את עלויות הפיתוח שלו תספוג המדינה. רוב תושבי עמונה אינם מוכנים לשתף פעולה עם המהלך. ההערכה שקיבלתי מגורמים פוליטיים בכירים היא שהצעה מספר ארבע סותרת את שלוש ההצעות הקודמות. זה אומר שאם היא תתקדם, הסיכוי לפריצת דרך משפטית או חקיקתית שתוביל להסדרה יקטן באופן משמעותי.
אקו"ם