בנט, שים לב: ימין אידיאולוגי חשוב יותר מליכוד ב'
הניסיון להפוך את הבית היהודי למפלגת שלטון הוא כישלון ידוע מראש. אם מטרתו של בנט היא להשפיע על מדינת ישראל, עליו לדאוג לכך שתהיה מפלגת ימין אידיאולוגית חזקה בפוליטיקה הישראלית
הסיסמה שעמה רצה מרצ בבחירות 1992 הייתה "יומרץ רבין". האמירה שגולמה בה הייתה פשוטה: יצחק רבין נחשב לאחד מאנשי האגף הנצי של העבודה, ומרצ לא ביקשה לעלות לשלטון או לקרוא תיגר על רבין, אלא למשוך אותו כמה שיותר שמאלה - וזה עבד. רבין אימץ את הגישה של מרצ וחתם על הסכמי אוסלו. נכון, היו שם גם שמעון פרס ויוסי ביילין, אבל בית היוצר היה ברור. המצע של מרצ בוצע על ידי ממשלת רבין.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הסיפור השלם של העם: ועדת ביטון תיזכר לדורות
- גם אתם דפדפתם את תמונת המזרן של הלל?
- כשההרתעה תפוג: מלחמת לבנון השלישית תראה אחרת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההשפעה של מרצ על המערכת הפוליטית נמשכת עד היום. מבט מפוכח על המפה הפוליטית בישראל מראה שכולה זזה שמאלה. אוהבים לומר שהציבור הפך ימני, אבל אם עוזבים את חלוקת המנדטים ומסתכלים על השיח והרעיונות, מגלים שזה לא נכון. במפלגות הימין דיברו בעבר רק על ארץ ישראל השלמה, וכיום מדברים על פתרונות ביניים כמו סיפוח שטחי C.
בנט בישיבת הסיעה. ''אין מקום לשתי מפלגות שלטון ימניות בפוליטיקה הישראלית''.
צילום: מירי צחי
בליכוד, שחיפש פתרונות ביניים, נמצאים לא מעט תומכים לאפשרות להקים שתי מדינות לשני עמים, כולל מצד יושב ראש המפלגה בנימין נתניהו – בימים אי זוגיים, לפחות. המרכז והשמאל המתון של פעם היו חלוקים בנושא שתי המדינות, וכיום הנושא נמצא שם בקונצנזוס. כעת בשמאל הקיצוני עוברים לשלב הבא: דילול הזהות היהודית של מדינת ישראל עד לשלילתה.
מנגד, תהליך אחר בציבור הישראלי למוד הכישלונות מפיגועי אוסלו והנסיגה מגוש קטיף הוא היעלמות האמונה בדו-שיח עם הצד הפלסטיני. ברמה התיאורטית יש הסכמה רחבה למדי לאפשרות של קיום שתי המדינות זו לצד זו, אלא שבמישור המעשי מבין רוב הציבור שזה לא בר יישום. בנוסח אחר – האידיאולוגיה של מרצ עדיין שולטת בשיח, אבל ראיית המציאות המפוכחת מימין חזקה יותר בשורה התחתונה, לפחות כרגע.
אנשים נוטים לזלזל בכוחה של מרצ, אלא שהפוליטיקה, בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא לא רק חקיקה או תקציב. בטווח הקצר זה אכן כלי ההשפעה המרכזי של הפוליטיקאים, אבל חברי הכנסת הם יותר מזה: הם נציגי העם גם בזירה התקשורתית והציבורית. הם אוחזים במיקרופון, ונהנים מיכולת ביטוי והשפעה גם במובן הרעיוני. קיומה של מפלגה אידיאולוגית מבטא גם את רצונו של ציבור לא קטן שהאידיאולוגיה חשובה לו יותר מאשר השלטון.
כוחן של המפלגות האידיאולוגיות לא שמור רק לשמאל. ההשפעה של התחזקות מפלגת הימין האידיאולוגי, הבית היהודי, מורגשת גם היא. כך לדוגמה, בממשלה הקודמת, ובוודאי בזו שלפניה, אפשר היה לראות שרים בכירים מהליכוד קופצים לדום בעקבות כתבות ב'הארץ'. כיום המציאות שונה: אחרי שנפתלי בנט ואיילת שקד אמרו בלי להתבלבל שביקורת משמאל רק מחזקת אותם, פתאום גם שרים בכירים אחרים בליכוד נזכרו שלא נבחרו כדי ליישם את הקו של משפחת שוקן.
יצחק רבין. ''הסכם אוסלו רשום על שמו של רבין, וכבר היום ספק כמה זוכרים שהוא הושפע על ידי מרצ''.
צילום: EPA
ביטוי נוסף לשינוי הוא תחילתו של שיח חלופי בסוגיה המדינית. תוכנית ההרגעה של בנט הייתה סנונית ראשונה של פוליטיקאי שמנסה להציב חלופה לפתרון שתי המדינות. כיום כבר ניתן לשמוע גם חברי כנסת מהליכוד, ואפילו ממפלגות המרכז, שמנהלים דיון סביב האפשרות של סיפוח חלקים כאלה ואחרים שמעבר לקו הירוק כמו גוש עציון ומעלה-אדומים. נכון, זה לא חזון ארץ ישראל השלמה, אבל יש פה התחלה של שיח אחר, שבזמן שהמצב המדיני מוקפא יכול למשוך את המפה הרעיונית חזרה ימינה.
אלא שלאחרונה נחתה מכה קשה על מפלגת האידיאולוגיה של הימין. מתפקדי הבית היהודי קיבלו דוא"ל שכותרתו "מקימים את מפלגת השלטון הבאה של ישראל" - סיסמה שהיא ההפך הגמור של אסטרטגיית "יומרץ רבין". במקום להבין שהימין צריך מפלגת שלטון אחת ולצדה מפלגת אידיאולוגיה חזקה כדי למשוך את הממשלה ימינה, בנט ואנשיו בבית היהודי בעצם הודיעו פומבית שהם רוצים ללכת ראש בראש מול הליכוד ונתניהו. אם תרצו – הם רוצים להקים ליכוד ב'.
יש מי שמדבר על סופן של המפלגות האידיאולוגיות ועל המעבר לפוליטיקה דו-מפלגתית - ימין מול שמאל. קשה לראות כיצד יצא לפועל צעד כזה, בוודאי בהתחשב בכך שהמפלגות החרדיות והערביות לא ייטמעו במפלגות גדולות. אבל גם אם זה יקרה, נקבל את אותה גברת בשינוי אדרת: במקום שהליכוד והבית היהודי יתמודדו מול העבודה ומרצ, נקבל קבוצות פנים-מפלגתיות, שדולות שיקומו בתוך מפלגות השלטון ויבטאו את המתח שקיים גם כיום.
כך או אחרת, אין מקום לשתי מפלגות שלטון ימניות בפוליטיקה הישראלית. מי שרוצה להיות חלק ממפלגת שלטון ימנית מקומו בליכוד, מה גם שהניסיון להפוך את הבית היהודי למפלגת שלטון הוא כישלון ידוע מראש.
כשבנט עמד להצטרף לבית היהודי היו מי שהזהירו שהוא בא "לעשות אקזיט", להעלות את שווי המניות של המפלגה ולברוח. דיברו אז על החשש מ"ליכוד ב'". גם אם לא הייתה זו הכוונה מלכתחילה, הכותרת שאנשיו בחרו למפקד החדש מאכזבת את מי שחשב שקם מנהיג לימין האידיאולוגי.
בעבר הוכיח בנט שהוא פוליטיקאי שיודע לעצור, לחשוב ולהקשיב, ואם צריך גם לומר שטעה. אם המטרה שלו היא להיכנס לספרי ההיסטוריה, הוא בהחלט צריך לכוון אל ההנהגה. אם לחזור לדוגמה מהפתיחה - הסכם אוסלו רשום על שמו של רבין, וכבר היום ספק כמה זוכרים שהוא הושפע על ידי מרצ.
אבל אם מטרתו של יושב ראש הבית היהודי היא להשפיע על עם ישראל ומדינת ישראל, לא פחות חשוב - ואולי אפילו יותר - עליו לדאוג לכך שתהיה מפלגת ימין אידיאולוגית חזקה, יציבה ומשמעותית בפוליטיקה הישראלית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם