נתניהו יכול למנוע את המלחמה הבאה בדרום
ראש הממשלה שוכח את הלקח המר ממלחמת יום הכיפורים: אם בידך למנוע מלחמה, ולהביא להסדרה מדינית, עשה זאת בהקדם. הבסיס לטיפול מוצלח בטראומה הוא מניעת חזרתה. זה בידיים של ביבי
מלחמת יום הכיפורים תיזכר, אולי לעוד דורות רבים קדימה, כנקודת שבר עמוקה בחברה הישראלית. המלחמה טלטלה ושברה את האליטה הישראלית, ששלטה בפוליטיקה, בתקשורת ובתרבות הישראלית. השבר היה 'פשוט' ואוניברסלי: עשרות אלפי חיילים שנזרקו לשדה הקרב, בהפתעה גמורה, איבדו חברים ומפקדים ולרוב גם את בריאותם הנפשית והפיזית. החיילים הללו שבו משדה הקרב עם אמון מוגבל ביותר במי שלא ידעו לשמור עליהם. הם הבינו שגורלם, ראשית לכל, הוא בידיהם ולא בידי הנהגה יודעת כל.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- בנט, שים לב: ימין אידאולוגי חשוב מליכוד ב'
- הסיפור השלם של העם: ועדת ביטון תיזכר לדורות
- כשההרתעה תפוג: מלחמת לבנון השלישית תראה אחרת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קחו את המלחמה הארורה ההיא, כווצו גיאוגרפית, וקבלו, פחות או יותר, את המשמעות האמיתית של מלחמת "צוק איתן" ב- 2014. שנתיים לאחור חיו עשרות אלפי אזרחים באזור מלחמה. חודשיים (אצלנו המלחמה החלה, למעשה, שבועיים לפני הכרזתה הרשמית) של דם, אש ותמרות עשן. אלפים רבים של פליטים ישראלים, מהישובים הסמוכים לגדר, התפנו ואחר כך גם פונו, לישובים אחרים. כמה קהילות, כנירים ונחל עוז, חוו אובדן מזעזע של בני קהילה.
עשן מיתמר בשמי עזה לאחר תקיפה של חיל האוויר
צילום: אי.פי.איי
המלחמה הביאה אותנו לחבור יחד ולהשמיע קול. בשבוע השני למלחמה הוזמנתי על ידי חבר מהגרעין התורני בשדרות, לנאום בתהלוכה ועצרת שדרותית, לטובת כניסה קרקעית לעזה. למרות שעמדתי הייתה הפוכה, נגד כניסה קרקעית חסרת תוחלת, שסופה להביא אותנו לאותה נקודת פתיחה, הגעתי לתמוך ושאבתי השראה רבה מעצם המעשה. החלטה לקחת את גורלנו בידינו ולהשמיע קול פוליטי, בעיצומה של המלחמה.
ההשראה הזו, ואימת המלחמה הקשה, הביאו אותי, לצד חברות וחברים נפלאים, להקים את התנועה לעתיד הנגב המערבי. התנועה שהשמיעה את הקול "ביטחון אמיתי. הסדר מדיני". מן השבר יצאנו לפעולה. תוך כדי המלחמה. באזור ומול בית ראש הממשלה. מן השבר יצאנו להפגנת ענק חודש לאחר תום המלחמה. חודש לאחר שנתניהו הבטיח "חלון הזדמנויות מדיני" והרמטכ"ל דאז, בני גנץ, הפליג בשבח הכלניות והמרחבים הפתוחים הנפלאים (והם אכן נפלאים) באזורנו.
שנתיים הן זמן קצר מדי לפרספקטיבה אמיתית. מן הטראומה התחלנו לצאת לפוסט טראומה. וכל קהילה, משפחה ופרט, מטפלים בעצמם באופן ייחודי ושונה. האזור שלנו עדיין מתקוטט לקבל משאבים בסיסיים שיתמכו בחוסן נפשי ובשגשוג מחודש של הקהילות, אבל ממשיך קדימה.
שר ביטחון שהבטיח לנו סבב אחת לשנתיים הלך, ובא שר ביטחון שהבטיח אולטימטום בן 48 שעות לאיסמעיל הנייה. רקטות נורות מפעם לפעם, 'מטפטפות' כמאמר הז'רגון שאנחנו כה שונאים בנגב המערבי. מנהרות נחפרות. מוצבי חמאס נבנים. ישנן חדירות. והר הגעש הזה ממתין להתפרצות עונתית נוספת או ש...
11 מבצעים ב 15 שנות מלחמה לא שיפרו את המצב כהוא זה. מלחמה נוספת בוא תבוא, גם כתוצאה מהמצב הקשה בעזה ואיזו התלקחות בגדה, ושיקולים פנימיים של החמאס. או שתטריח הממשלה את עצמה לטפל בשורש הבעיה ולהביא להסכם רגיעה ארוך טווח. הפרמטרים ידועים: השקעה בשיקום עזה ונמל ימי תמורת שקט מוחלט לנגב המערבי.
באופן מפתיע לא מדובר בוויכוח שמאל-ימין בעניין. בנט וישראל כץ בעד. ציפי לבני נגד. נתניהו, כהרגלו, מתחפר בקיים. שוכח את הלקח המר ממלחמת יום הכיפורים: אם בידך למנוע מלחמה, ולהביא להסדרה מדינית, עשה זאת בהקדם. הפיוס עם טורקיה נותן עוד הזדמנות, לאחר החמצה של שנתיים בעניין. הבסיס לטיפול מוצלח בטראומה הוא מניעת חזרתה. זה בידיים של הקבינט הביטחוני. בידיים של ביבי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם