כל האמת על הפינוי המתחייב של עמונה

טענות הימין נגד פינוי עמונה לא מחזיקות מים. הקרקע של המאחז שייכת לפלסטינים בשר ודם, שתובעים את זכותם. האם למען מקרה כל כך מובהק של גזל קרקעות נזרוק לפח את מערכת המשפט הישראלית, זכות הקניין ומעמדנו הבינלאומי?

בשבועות האחרונים אנו עדים לקמפיין פוליטי ותקשורתי נגד הפינוי הצפוי של המאחז הבלתי מורשה עמונה, שנקבע על ידי בג"ץ לחודש דצמבר הקרוב. קמפיין זה מלווה בהרבה מאוד מידע מטעה ומוטה שמוצג כעובדות לציבור, ובכללם לקוראי אתר זה, בניסיון להצדיק את מניעת הפינוי. לכן הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם, ולהבהיר מדוע יש לפנות את עמונה.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- בנט, שים לב: ימין אידאולוגי חשוב מליכוד ב'
- הסיפור השלם של העם: ועדת ביטון תיזכר לדורות
- כשההרתעה תפוג: מלחמת לבנון השלישית תראה אחרת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המאחז עמונה החל את דרכו לכאורה כחפירה ארכיאולוגית, והפך יש מאין לאחד המאחזים הגדולים בגדה המערבית. זאת, ללא אישור נדרש של הדרג המדיני וללא תוכנית מתאר. עמונה כולה בנויה על קרקע פלסטינית פרטית מוסדרת, שרשומה במנהל האזרחי ושייכת לתושבי הכפרים הפלסטיניים סילוואד, עין-יברוד וטייבה.

עמונה צילום: יוסי אלוני

לאדמות הללו בעלים חוקיים בשר ודם. הם מוכרים לכול, ושמותיהם מתנוססים על העתירה לפינוי המאחז. למעשה, אפילו תושבי המאחז מודים בכך. הם טענו בבית המשפט שרכשו את האדמות - טענה שהמשטרה קבעה כי היא מבוססת על זיוף. אז אם אין בעלים, ממי נרכשו האדמות?

תושבי המאחז ותומכיהם טוענים שוב ושוב כי הגיעו למקום נטוש שכולו אדמת טרשים. טענה זו נסתרה כבר לפני שנים אחדות על ידי המנהל האזרחי, שהציג בפני בית משפט השלום בירושלים תצלומי אוויר שהוכיחו כי לא רק שמדובר באדמה פרטית, אלא גם שחלקים נרחבים מהשטח בו שוכן המאחז היו מעובדים עד להקמתו. כלומר, בניגוד לתמונה שמתנגדי הפינוי מנסים לצייר, מדובר באדמות פרטיות שעובדו כל השנים, ולא ארץ שוממה.
מכאן כדאי לעבור להצעות השונות שנועדו למנוע את הפינוי, שחלקן אף התגבשו לכדי הצעות חוק.

לפי יהודה יפרח ההצעה המובילה היא החכרת האדמות בטענה שמדובר באדמות נפקדים. כאמור, יש בעלים מוכרים לחלק מהאדמות שעליהם נבנה המאחז עמונה, ואלו אינם נפקדים כי אם שרירים וקיימים, ואף תובעים את זכותם באדמות.

בנוסף, בעבר נקבע משפטית שאין לעשות שימוש בפתרון זה. ההחלטה הזאת התבססה על חוות דעתה של לא אחרת מעו"ד פליאה אלבק. אפילו היא, שפעלה ללא לאות לקדם ולהרחיב את מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית, סברה שזהו צעד אחד רחוק מדי. בואו גם נודה על האמת: אם עכשיו יבואו לשערי עמונה שורה של פלסטינים עם הוכחות לבעלות על כל רגב אדמה שעליו עומד המאחז, האם אז יסכימו התושבים להתפנות מרצון? מובן שזה צעד ציני שנועד לעקוף את החלטת בג"ץ.

ההפגנה

"פתרון אחר", הצעת החוק של ח"כ מיקי זוהר שמבקשת לתקן את חוק תכנון ובנייה כך שפינוי מאחזים יידחה למשך 5-7 שנים, היא ניסיון שקוף לדחות את "כאב הראש" למועד מאוחר יותר. מעבר לעובדה שהחוק אינו חל על שטחי הגדה המערבית, קשה להאמין שלאחר שבע שנים פתאום לא יהיו יותר מתנגדים לפינוי. אבל חשוב מכך, מקרה עמונה מראה עד כמה חלול הטיעון שהרשויות זקוקות לזמן כדי להתארגן לפינוי.

צווי הריסה ראשונים למבנים הבלתי חוקיים בעמונה הוצאו כבר בשנת 2000. ב-2006 המדינה אף הרסה תשעה מבנים במאחז, והבהירה בכך את הבעייתיות הגלומה בו. בדצמבר 2011 התחייבה המדינה לפנות את עמונה "בדרכי שלום" עד סוף 2012. משזה לא קרה, בדצמבר 2012 הורה בג"ץ על פינוי עמונה עד אפריל 2013 – החלטה שלא קוימה על ידי המדינה.

לאחר שורה של התפתלויות משפטיות פסק בג"ץ בסוף 2014 שיש לפנות את המאחז בתוך שנתיים - כלומר, זמן להתכונן לפינוי לא היה חסר. דרך אגב, את מגרון פינו תוך שנה ממתן פסק הדין. מובן ששוב מדובר בניסיון למרוח את החלטת בג"ץ, אחרי שניסיונות דומים כשלו במגרון ובבית-אל.

הצעת חוק נוספת שעל הפרק, "חוק החנינה", היא גרסה נוספת של חוק ההסדרה, הפעם בהובלת הבית היהודי. יפרח כתב כי "מדובר במוסד חוץ־משפטי שלא בא לסתור את פסק הדין של בג"ץ, אלא להפקיע באופן נקודתי את ההחלה והיישום שלו". ראשית, זהו ניסיון בוטה לשבור את הכלים של המערכת המשפטית ולזרוק לפח פסק דין חלוט. שנית, מכיוון שחוק ההסדרה במובנו הרחב יותר מדבר על כמה מאחזים שחרב הפינוי מתנוססת מעל צווארם, ברור שעמונה מתוכננת להיות רק הראשונה מבין "ההפקעות הנקודתיות" של בג"ץ.

חמור מכך, אם תאומץ ההצעה, יהיה זה החוק הראשון שתחוקק הכנסת שתהיה לו תחולה ישירה על אדמות הגדה המערבית. פעולת חקיקה כזו תהווה סיפוח למעשה של השטחים הכבושים, והחלת הריבונות הישראלית בהם. המשמעויות הדיפלומטיות והפוליטיות של צעד זה ברורות, ולא בכדי אף ממשלה ישראלית לא עשתה זאת ב-49 השנים האחרונות.

הגיע הזמן שציבור המתנחלים ותומכיהם בממשלה, בכנסת, בתקשורת ובציבור הרחב יעצרו רגע ויעשו חושבים: האם למען מקרה כל כך מובהק של גזל קרקעות ובנייה בלתי חוקית נזרוק לפח את מערכת המשפט הישראלית, זכות הקניין (שהיא זכות יסוד), מעמדנו הבינלאומי וכל מראית עין של קיומו של שלטון חוק?

עו"ד שלומי זכריה חבר בצוות המשפטי של 'יש דין', ושימש כפרקליטם של העותרים בעלי האדמות שעליהן הוקם המאחז עמונה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg