הנהי של הציונות הדתית: מינויי הדיינים ראויים
הדיינים צריכים להתמנות בשל כישוריהם, מזגם השיפוטי והערכים שלהם ולא לפי הפנכה הפוליטית שהם מלחכים. משנוצר מצב הפוך לזה, תפקידו של הדרג הפוליטי הוא להגיע למקסימום האפשרי
בעוד במפלגת ש"ס חגגו את נצחונם של אריה דרעי והרב הראשי יצחק יוסף שהצליחו למנות רוב ספרדי לבית הדין הגדול, דווקא בציונות הדתית נשמעו קולות נהי ובכי והוטחו האשמות על שרת המשפטים איילת שקד. העילה, ה'כניעה לווטו החרדי' שאסר על מינויו של הרב אוריאל לביא לבית הדין הגדול. כיצד ייתכן שרוב חברי הוועדה למינוי דיינים מזוהים עם הציונות הדתית ולמרות זאת ש"ס מכתיבה את המינויים?לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- המתקפה נגד הרבצ"ר - מופת של בורות ושנאת דתיים
- בשם המאבק המזרחי רגב מכשירה אפילו את אייל גולן
- שנה להסכם הגרעין: טהרן ממשיכה להתל במערב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז קודם התיאור העובדתי איננו נכון. כדי למנות דיינים לבית הדין הגדול נדרש רוב מיוחס, ויו"ר הוועדה הוא יובל שטייניץ. לאורך כל הדרך הקפיד שטייניץ להישאר בתפקיד "משקיף של האו"ם" ולא לקבל החלטות שיקוממו עליו את הנציגים החרדים. הסיבה לכך היא הוראה ישירה מראש הממשלה בנימין נתניהו שחושש ממשבר פוליטי. במצב שנוצר, בלי הקול של שטייניץ אי אפשר למנות אף אחד ולכן נוצר הכרח להגיע למסקנות. הרב לביא אגב הבין את זה וכלל לא הגיש את מועמדותו בסבב האחרון.
שרת המשפטים שקד. ''להתייחס למינוי של הרב לוז כ'פשרה' זה עלבון והתנשאות''.
צילום: נעם ריבקין פנטון
וכאן נשאלה השאלה המפורסמת: מה אנחנו רוצים - לאכול את הענבים או לריב עם השומר? מה חשוב יותר, התוצאה המעשית או העיקרון המקודש? במשך לא פחות מתשע שנים הצדדים התבצרו בעמדותיהם והתוצאה היתה שדיינים ותיקים פרשו, והמוסד החשוב שאחראי לטפל בכל תיקי הערעורים במערכת נכנס לשיתוק חמור. בית הדין הרבני הגדול הגיע לסף קריסה לאחרונה כשאת המחיר שילמו עגונות ומסורבות גט שהתיקים שלהן התעכבו בעינוי דין חמור.
לכן המתווה שאליו הובילו חברות הוועדה איילת שקד, אפרת רוזנבלט, רויטל סוויד ורחל לבמור היה בגדר גילוי אחריות בוגר ומתבקש. הרב ציון לוז (אילוז) שמונה מטעם הציונות הדתית הוא מינוי ראוי ביותר. הרב לוז גדל כילד במשפחה מרוקאית מבאר שבע. הוא שירת שירות קרבי בצה"ל, הפך לעילוי של ישיבת כרם ביבנה ולתלמיד המבריק ביותר במחזור הראשון של כולל הדיינות ארץ חמדה בירושלים, וחזר לכהן כאב בית דין בעיר ילדותו וללמד בישיבה התיכונית שבה גדל.
תלמידיו מספרים על תלמיד חכם השולט בכל חדרי הש"ס והפוסקים, מסוגל לשלב בין למדנות 'חושן משפט' קלאסית ל'משתמשים כבדים' לבין ארגון הילולות לבבא סאלי עם סיפורי מופתים ושיעורי חסידות בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין. נשיא בית הדין הגדול מינה אותו ל'הרכב יוחסין' היוקרתי שאליו מגיעים התיקים הכבדים והמורכבים ביותר, וארגוני הנשים מעריכים אותו בשל פסיקותיו הליברליות והמתחשבות. אין ולא הייתה שום סיבה שהוא לא יהיה המועמד הראשון מטעם הציונות הדתית. להתייחס אליו כ'פשרה' זה עלבון והתנשאות. אגב, גם הדיינים שמונו מטעם יהדות התורה זוכים לתמיכה נלהבת מארגוני הנשים בשל פסיקותיהם המתקדמות. מה זה אם לא הצלחה?
אבל הישג חשוב לא פחות נוגע לעתיד, שכן המשקל הסגולי של המינויים הציונים גדול לאין ערוך מאלו של המינויים החרדים. למה? בגלל הגיל. נציג יהדות התורה הרב כץ הוא בן 67 ויכהן רק 3 שנים בבית הדין הגדול. הנציג השני, הרב היישריק, יכהן 4 שנים בתפקיד. נציגי ש"ס הרבנים זמיר, אלמליח ועמוס יכהנו 6, 3, ו-8 שנים בהתאמה. רק הרבנים שינדלר ונהרי יכהנו תקופות משמעותיות של 12 ו-13 שנים. לעומתם, הרב ציון לוז (53) יכהן לא פחות מ-17 שנה בתפקיד, שבמהלכן הוא יהפוך לדיין הוותיק ביותר במערכת והמשקל הסגולי של פסיקותיו יהיה בהתאם. הרב שפירא יכהן 9 שנים והרב איגרא 7.
הנוסחה שהתקבעה מימי שר המשפטים יעקב נאמן, לפיה מינוי הדיינים יהיה לפי מפתח של שלישים (שליש לציונות הדתית, שליש חרדי אשכנזי ושליש חרדי ספרדי) היא מקוממת ורעה. הדיינים צריכים להתמנות בשל כישוריהם, מזגם השיפוטי והערכים שלהם ולא לפי הפנכה הפוליטית שהם מלחכים. אבל משנוצר המצב הזה, תפקידו של הדרג הפוליטי הוא לא להיאחז בקרנות המזבח, אלא להגיע למקסימום האפשרי במסגרת המצב על מנת לאפשר למערכת לתפקד. בסוף יש את האזרח הקטן. הפוליטיקה לא מעניינת אותו, הוא צריך לקבל שירות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם