האומץ של אייזנקוט, "הליברליזם" של השמאל
הסערה סביב מינוי הרב קרים לרב הצבאי הראשי, היא דוגמה מייצגת לתחפושת שעוטים על עצמם נציגי הנאורות. ליברליזם אמיתי נבחן בשעה שהדעות שאנחנו שומעים גורמות לנו להתגרד באי נוחות מקסימלית. ובמבחן הזה, לבני ודומיה - מקבלים ציון נכשל
ההחלטה של אייזנקוט למנות ולהתעקש על הרב קרים כרבצ"ר היא אמנם החלטה אמיצה אבל בעיקר החלטה ליברלית. ניוז פלאש – יש בקרבנו דוסים, הייתם מאמינים?ולא רק שיש בינינו דוסים, הם גם מעזים להחזיק בסט ערכים שונה לחלוטין מזה של החברה החילונית, ואם כל זה לא מספיק, הם גם מאמינים שאת הערכים האלה הם קיבלו מישות חיצונית שבראה את העולם, והכי גרוע – הישות הזאת לא חושבת "שהאחר הוא אני" אלא מתעקשת שאין עוד מלבדה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אניסטון בהריון או לא? זה ממש לא עניינכם
- V15 זה רק רצה הקרחון: הזרוע האמריקאית הארוכה
- תהום מוסרית: בקרוב אזריה יהפוך לגיבור ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עכשיו, מה אנחנו עושים איתם? עם האנשים האלה שמתעקשים לאחוז בתפיסת עולם שמרנית מבית היוצר של אדושם ומסרבים בכל תוקף להפנים את ערכי העולם הפרוגרסיבי המערבי? לא, באמת, מה עושים איתם?
דרך אחת היא להלחם בהם כמו שעשתה למשל ציפי לבני ביממה האחרונה. לבני טענה שאין כאן מקום לפלפולים מיותרים – אנשים כמו הרב קרים לא יכולים לכהן בתפקידי מפתח כי אין להם מקום בחברה הישראלית. האירוניה היא שהיא עשתה זאת מתוך תפיסת עולם ליברלית. נו, שוין.
לבני צמחה מתוך הז'אנר החילוני שעומד וצועק על היהדות האורתודוקסית מבוקר ועד ערב – "למה אתם לא יכולים להיות ליברלים? למה אתם לא יכולים להיות יותר מכילים? יותר מתקדמים? יותר נאורים? זאת גישה לגיטימית כמובן, מצד שני היא יעילה כמו להתעצבן על עץ לימון כי הוא איננו עץ תפוח, כלומר מדוע הוא הוא ולא משהו אחר שאיננו הוא.
להתעצבן על הלימוניות של עץ הלימון זה בדיוק כמו להתעצבן על השמרנות של האורתודוקסיה היהודית בישראל, והנה עוד מבזק חדשות – לא משנה כמה מצעדי גאווה יערכו, לא משנה כמה שירים על אהבה חופשית שאין בה גבולות או דת יכתבו, לא משנהב כמה תכניות בישול בטלוויזיה יראו לנו איך מבשלים שרימפס בחלב אימו – הדוסים האלה עדיין יחשבו שמשכב זכר הוא חטא, שיהודי צריך להתחתן עם יהודיה, ושאכילת שרצים אינה נושאת חן בעיני מי שברא אותם.
ואם אתם מתכוונים להתווכח עם אדם על סט האמונות הדתיות שלו – קחו בחשבון שהאלוהים שלו תמיד ינצח. זה לא הם אשמים אלא המערכת האמונית שקובעת מראש שמאבק בין דעה אנושית לדעה טראנסדנדנטית הוא לא כוחות. הניצחון של אדושם ידוע מראש, עניין פעוט אך אינהרנטי.
הרב קרים הוא דוגמה נאמנה להלך הרוח של הציבור אותו הוא מייצג. למעט סטיות תקן קטנות לפעמים לכאן ולפעמים לכאן – הוא דובר את השפה באופן רהוט. יהיו דתיים שיסכימו איתו, יהיו כאלה שיחשבו שהוא מחמיר ויהיו כאלה שיחשבו שהוא מקל, אבל בשום מקרה הוא לא נתפס כחייזר מוזר אלא כבן בית.
לכן המבחן האמיתי הוא כיצד הוא נתפס בעיניים החילוניות, אלה שאמורות להיות ליברליות. ליברליזם אמיתי (וצר לי שאני נאלצת להזכיר זאת) – אינו בא לידי ביטוי באזור הנוחות אלא בדיוק להיפך, ליברליזם אמיתי נבחן מתי שהדעות שאנחנו שומעים גורמות לנו להתגרד באי נוחות מקסימלית. במובן הזה, הדעה של לבני היא האנטיתזה לליברליזם – מי שלא חושב כמוה, מי שלא דומה לה, מי שהוא לא היא – אין לו מקום במרחב הציבורי.
זאת חוכמה קטנה מאוד להצהיר מראש על ערכים ליברלים ואז להדיר באופן מוחלט את כל מי שחושב אחרת, והחוכמה הקטנה הזאת הופכת לצערי ליותר ויותר דומיננטית בקרב חלק מהציבור החילוני "ליברלי" ונאור. ויש לכך השלכות.
המינוי של הרב קרים הוא דוגמא מייצגת – ציטוט שלו מהמקרא תוך דיון תורני באתר אינטרנט לפני שנים הפך לדברים שהוא בעצמו אמר ועוד בכותרת הראשית של העיתון המרכזי במדינה. מדובר במעשה שלא עומד בשום קריטריון אתי תקשורתי, מדובר במעשה מניפולטיבי ומרושע שנועד לקעקע את האיש ואת המגזר שאותו הוא מייצג ובעיקר לטרפד את המינוי שלו לרב הראשי של צה"ל. מי שקרא את הכותרת בעמוד הראשון ב'ידיעות אחרונות' יכול היה להשתכנע ובצדק שהרב קרים יוצא בקריאה נרגשת לחיילי צה"ל לאנוס נשים, לא פחות.
אני מכירה את אמירותיו של הרב קרים והן לא נוחות לאוזני החילוניות בשום צורה ואופן. מצד שני אני מכירה בזכותו לאחוז בדעותיו ויודעת שהוא מייצג באופן ראוי ציבור שאיננו דומה לי. והכי חשוב – אני מכירה בזכות הציבור הזה להתקיים ובכך שאין לי או לכם או לאף אחד את הזכות להטיל עליו סנקציות במידה והוא לא עומד בקריטריונים שאני העמדתי לעצמי.
שאפו לאייזנקוט על האומץ לראות את הדברים כפי שהם, ובאשר לציפי לבני? הייתי שולחת אותה לאיזה קורס מבוא שנה א' לחשיבה ליברלית באוניברסיטה הקרובה לביתה, יש לי תחושה עמוקה שהיא זקוקה לריענון.
אקו"ם