הנסיבות המקלות לפשעים של מפא"י
קל למנות את פשעיה של מפא"י, ממחדל ילדי תימן ועד לדחיקת מורשת יהדות המזרח. אבל לצד ההאשמות, כדאי לזכור גם את הזכויות והנסיבות המקלות
האם המפא"יניקים חטפו ילדים תימנים ומכרו אותם לאימוץ? אני לא יודע, כי לא הייתי שם. אני מקווה ששלוש ועדות החקירה הממלכתיות שבדקו את הנושא צודקות. לדבריהן, היו שם אדישות והתנשאות קשה וגם בלגן נוראי, אבל לא הפשע הנורא של חטיפה ומכירה. שמעתי מישהו אומר: מי שמתפלא על הבלגן במסמכים הרשמיים מ־1950, שינסה היום לרשום נכס בטאבו. ברור שמלבד בירוקרטיה מבולגנת ואדישות הייתה שם גם אטימות קשה, אך לא ברור שהייתה לאנשי מפא"י גם הרִשעות המזוויעה שאחדים מייחסים להם.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הנאורות הגרמנית: הבו לנו פליטים
- לא מיעוט: האנשים שחושבים שמזרחים הם גזע מפגר
- "הומואים חולים" "סוטים": רבנים, העולם השתנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשאני מדבר על המפא"יניקים, אינני מתכוון דווקא לחברי המפלגה הספציפית הזו. אני מתכוון גם ליריביהם אנשי הקיבוץ המאוחד והשומר הצעיר; לכל אנשי תנועת העבודה, שהנהיגו את המדינה בשלושים שנותיה הראשונות. גם אם כל אלו לא חטפו ילדים, פשעים מתונים יותר הם עשו גם עשו.
הורים עולי תימין ממתינים לילדיהם במחנה ראש העין 1950. ''אפופים ביהירות, הלומים מיגון''.
הם גזזו את פאותיהם של ילדים תימנים, מנעו מהם להתפלל וניסו להשכיח מהם את מורשת אבותיהם; הם חסמו בפני מורים דתיים ורבנים את הגישה למעברות, והלעיטו את הילדים בתעמולה סוציאליסטית חילונית; הם ניסו למחוק בזלזול את מורשת יהדות המזרח והמגרב (וגם את תרבות היידיש).
כשהגיעו לארץ יתומי שואה מאירופה, הם הפרידו בין אחים וחילקו אותם בין הקיבוצים לפי מפתח מפלגתי. הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, התחננו בפני ראשי השומר הצעיר: לפחות אל תכפו על היתומים, שבאו מבית דתי, להתקלח יחדיו במקלחת משותפת, בנים ובנות, כפי שגרסה אז התיאוריה החינוכית של הקיבוץ הארצי. המנהיג המיתולוגי מאיר יערי ענה להם במכתב מזלזל: אל תתערבו בעניינים שלנו!
קל למנות את פשעיהם של אנשי תנועת העבודה (ועוד לא דיברנו על אלטלנה). התזכורות הללו אולי גם משרתות איזה אינטרס פוליטי שלנו, במאבק הפוליטי כנגד יורשיהם. אבל לא הגון להשאיר את הרשימה הזו לבדה. מן ההגינות לצרף אליה עוד שתי רשימות. אחת מהן ידועה למדי, והיא רשימת הישגיהם של המפא"יניקים ההם. בתמצית, לולא מאמציהם הכבירים, לא הייתה לנו מדינה. כמו כל אדם, גם הם היו אנשים מורכבים, ולצד הצללים היו גם אורות גדולים.
אך נחוץ להזכיר כאן גם רשימה שלישית. אנחנו נוטים לראות את אנשי האליטה של תנועת העבודה כקבוצה חזקה ובעלת כוח, שהשתמשה בכוחה כדי לדרוס את הספרדים, את הדתיים ואת הימנים - כל מי שלא היה הם. אך כדאי לזכור שהם היו בני אדם, מלאי חרדות, חולשות ופחדים, שפעלו בתקופה קשה ובתנאים איומים.
מחאת העדה האתיופית בתל אביב. ''כמה טעויות עשינו אנחנו בקליטתם של יהודי אתיופיה; עכשיו תכפילו את המספרים פי מאתיים''.
צילום: אמיר מאירי
מקימי המדינה היו שש־מאות אלף יהודים, שקלטו תוך שנים ספורות מיליון עולים. הרי זה כאילו נקלוט אנחנו עשרה מיליון. כמה טעויות עשינו אנחנו בקליטתם של יהודי אתיופיה; עכשיו תכפילו את המספרים פי מאתיים. קשה לדמיין את המאמץ שנדרש מהם לשם כך. במשך שנים ארוכות הם קימצו במאכליהם, כדי שלכולם יהיה מה לאכול. הם אכלו אבקת ביצים ושתו אבקת חלב, וקיבלו עוף רק פעם בחודש. וכאשר ילדת עולים אמרה פעם ברדיו "אני רעבה" - רעדה הארץ.
אלו שנשאו על שכמם את המדינה בשנים הללו היו קבוצה קטנה מאוד וצעירה מאוד. שני המצביאים המובילים של מלחמת השחרור, האלופים יגאל ידין ויגאל אלון, היו בני שלושים בזמן המלחמה. שמעון פרס התמנה בגיל 29 למנכ"ל משרד הביטחון. זקנים כמעט לא היו סביבם. חוץ מ"הזקן", כמובן, שגם הוא לא היה באמת זקן.
הם היו אפופים ביהירות, בחושבם שמה שלא הצליחו יהודים לעשות במשך אלפיים שנה הצליחו הם להשיג. לצד זאת, הם היו הלומים מיגון. במלחמת השחרור נהרג אחוז שלם מהאוכלוסייה; כאילו חלילה נספוג אנחנו שישים אלף הרוגים במלחמה אחת. שנתוֹנים שלמים נמחו כמעט כליל. מתחת להווי האינפנטילי של הפלמ"ח, עם הצ'יזבטים והתרנגולות, הסתתרה העובדה המרה שצו גיוס לפלמ"ח היה כמעט תעודת פטירה.
כל אלו אינם יכולים להצדיק את ההתנשאות והאטימות שאפיינו את המפא"יניקים בשנות שלטונם. אבל גם אם הצדקה אין כאן, העובדות הללו מקלות את משא החטא. הם לא היו אנשים בוגרים ומנוסים, שיכלו לשקול היטב כל צעד והחלטה. מקימי המדינה היו נערים צעירים, שההיסטוריה הפילה עליהם משימה דחופה בממדי ענק שהם לא היו בשלים לה. והרי לעולם אנשים אינם בשלים באמת למשימות שההיסטוריה מטילה עליהם ("אלפיים שנה חיכו היהודים למדינה", נאנח פעם השר הרב מימון, "ודווקא עליי היא נפלה").
לפעמים הם התרשלו, אבל בדרך כלל ניסו לעשות כמיטב יכולתם. מה לעשות, שמיטב יכולתם לא הספיק. מותר לכעוס עליהם, אבל כדאי גם להצדיע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם