האם קצב באמת שילם את דינו לחברה?
שחרורו המוקדם של קצב יאמר לנו שאונס הוא אכן דבר מזעזע ונורא עד הרגע שבו צריך להעניש את האנס - אז הנסיבות מקלות והנשים מופקרות. ההזדמנות ״לעשות דוגמה״ מקצב, להראות כי אונס ומעשים מגונים מצויים בדרגת העבירות שאין להקל עליהן - פוספסה
בימים האחרונים נחשף בכלי התקשורת כי ״הרשות לשיקום האסיר״ תמליץ על שחרורו המוקדם של הנשיא לשעבר משה קצב. זאת אף על פי שלא הביע חרטה או הודה במעשיו במשך השנים בהם היה כלוא. כזכור, קצב נשפט לעונש של 7 שנים במאסר בפועל על עבירות אונס ומעשים מגונים.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הקלת עונשו של קצב תועיל לכל הצדדים
- רבנים יקרים, מה אני אמור להגיד לחברים ה"סוטים" שלי?
- זכות הציבור לדעת: לחשוף פרטי בדיקת נתניהו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההמלצה לשחרורו המוקדם הפתיעה את הציבור מכיוון שעד לפני מספר חודשים עמדה אותה ״הרשות לשיקום האסיר״ בסירובה להמליץ על שחרור הנשיא המורשע מכיוון שלא הביע חרטה על מעשיו וכי לא עבר טיפול פסיכולוגי לשיקומו בתקופת המאסר.
משה קצב. ההזדמנות ״לעשות דוגמה״ מקצב הוחמצה.
צילום: AFP
היות וצמד תנאים אלו נותר ללא שינוי - נשאלת השאלה מדוע עכשיו מצאה לנכון ״הרשות לשיקום האסיר״ לשחררו ולהגות תכנית שיקומית מיוחדת מחוץ לכותלי הכלא? במציאות בה הרשות המרוששת. לא עומדת בעומס האסירים ועברייני המין הדורשים שיקום, נמצא תקציב מיוחד לתכנית שיקום לעבריין שלא הודה ואף לא הביע שמץ חרטה על אינוס וביצוע מעשים מגונים.
העובדות מקשות על ההנחה כי מערכות הצדק שמרו במקרה זה על טובת הציבור. במקרה הטוב, המסקנה המתבקשת היא כי גורמים בעלי כוח ניצלו מעמדם לטובת הקלה על עבריין מין. המקרה הרע מעמיד אותי בתהיה לגבי כל הליך ההחלטה על שחרור מוקדם ועל יכולתה של ״הרשות לשיקום האסיר״ לטפל בכלל עברייני המין המורשעים היושבים בבתי הכלא וגם באלו הפזורים במרחב הציבורי.
צודקים האומרים כי מקרה קצב הוא מקרה יחודי, מקרה שבו הורשע באונס אחד מבכירי הנהגת המדינה. מקרה שבו הצליחה מערכת החוק לקבוע חד משמעית כי גם לא הבכיר ביותר יכול לחמוק מעונש על מעשה כה נתעב ובייחוד כאשר מדובר באדם אשר ניצל את כוחו לטובת פגיעה סדרתית בנשים שעבדו תחתיו. אם לרגע נעצום עיניים, אולי נצליח אף לחוש את התקווה ליחס הוגן ל״סתם״ נשים שהאנס שלהן לא היה פוליטיקאי מוביל.
האם מקרה זה באמת מעיד על רוחות של שינוי ביחס לעברייני מין?
מרגע פסק הדין שבו קצבו עונשו של קצב, מהרגע שבו הפך חרפה לאומית, עלו הקולות התומכים והמגינים על האנס המורשע. הלכו ורדפו את קרבנותיו, השמיצו אותן ובלמו את התקדמותן בכל פן של חייהן. זאת כי העזו לצאת כנגד אחד האנשים החזקים במדינה.
הוא נותר בשלו, מסרב להודות ומסרב להתחרט. קרבנותיו שבו ונאבקו, גייסו כוחות אדירים כדי להדוף את המתקפה. קמפיין רחמים לאומי התנהל למענו, ״האדם השבור והרצוץ ששילם חובו לחברה״, האם באמת שילם חובו?
בשבוע הקרוב עתיד קצב להשתחרר אחרי שריצה שנתיים פחות מעונשו הקצוב, 5 שנים על אונס ומעשים מגונים של מספר נשים, עבירה שדינה 20 שנים במאסר. בשום שלב לא הודה ולא הביע חרטה על מעשיו, שרים ושרות בכירות עמדו לצידו, חוקקו חוקים לטובת שחרורו. שיוויון בפני החוק? נסו שוב.
כאשר הקשר בין הסיכוי לשחרור מוקדם לבין סך הקשרים וחברי מרכז הליכוד שנמצאים בכיס האשם - אנו נתקלים בדוגמה מייצגת נוספת ל״תרבות האונס״ שבה ניתנת לגיטימציה חברתית לפגוע בנשים.
שחרורו המוקדם של קצב יאמר לנו שאונס הוא אכן דבר מזעזע ונורא עד הרגע שבו צריך להעניש את האנס - אז הנסיבות מקלות והנשים מופקרות. הדבר משתקף ביתר בהירות כאשר מדובר בנבחר ציבור שהשתמש בכוחו לכפות מין ומעשים מגונים על הכפופות לו. במקרה זה הייתה ההזדמנות ״לעשות דוגמה״ מקצב, להראות לציבור הרחב כי אונס ומעשים מגונים מצויים בדרגת העבירות שאין לחמול ואין להקל עליהן. חבל מאד שההזדמנות פוספסה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם