השלב הבא ב"רב תרבותיות" - סובלנות לטרור
כניעה "ערכית" לרב תרבותיות שיובאה לכאן מאירופה, על חשבון אופיו התוקפני והלוחמני של צה"ל עלולה להתדרדר למצב של סובלנות לטרור. אם לא תיפסק חגיגת אלף החתכים שאנחנו גורמים לעצמנו, "המרכז לא יחזיק מעמד"
"אם ארדואן היה בעבר בעל ברית מהסוג שמטריף את הדעת, המנהיג שהתגבר על נסיון ההפיכה בטורקיה יהיה מסוגל כמעט לכל דבר", נכתב בדיילי טלגרף על ההתפתחויות מאז סוף השבוע שעבר. מסוגל לכל דבר, מרמז על דברים שאנחנו לא מעלים על הדעת ובעיקר לא רוצים להעלות על הדעת. אם למישהו זה לא ברור, טורקיה הפכה לאחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם. כרגע היא אולי המסוכנת ביותר:לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- האם קצב באמת שילם את חובו לחברה?
- זכות הציבור לדעת: לחשוף פרטי בדיקת נתניהו
- רבנים, איך אתם מעזים לצאת נגד אנשים כמוני?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שליט על סף טירוף חולש על הטריטוריה שמחברת בין מזרח למערב, וגובל ברוסיה. בשטחו, בבסיס אינצ'רליק שהיה אחד ממוקדי נסיון ההפיכה, נמצא ארסנל גרעיני שכולל כ-50 פצצות מימן. ארדואן סגר אותו וניתק לבסיס את החשמל. זו אחת השאריות המסוכנות ביותר של המלחמה הקרה. טורקיה, בניגוד לתחזיות של כל המתמחים בפרשנויות לגביה, לא תחזור ליציבות. אם לארדואן לא היו עכבות לגבי דחיפת האיחוד האירופי לחוסר יציבות עם גלי הפליטים, אולי לא יהיו לו עכבות גם לגבי הארסנל באינצ'רליק. הוא, כמו מנהיגים סוררים אחרים, יודע שנשארה עוד כחצי שנה להשתולל, עד שהנשיא אובמה החלש ילך הביתה.
בניס שבצרפת, ליד חולות הזהב והתכלת שאכלסו פעם את בריז'יט ברדו וכל הארסנל הנוסטלגי של החיים היפים, הפגין מחבל מוסלמי בודד הספקיי הרג שווים כמעט למערכת הפיגועים של נובמבר 2015. החברה המוסלמית מוכיחה שוב ושוב כי היא מסוגלת להפיק מתוכה עוד ועוד רוצחים ג'נוסיידיים. זו רמת האכזריות שלהם. דומה לכוונות הג'נוסיידיות של אותם סכינאים בודדים שיוצאים לרחוב הישראלי כדי לתקוע סכין בגב בצורה אקראית.
כיצד מגיבה החברה הישראלית להשתוללות הזאת מסביב? כאילו אין ערך לחיי אדם. אם מישהו לא שם לב, קרו נדמה לי שני אסונות: הרב לוינשטיין אמר משהו חשוך על הומואים. והמועמד לתפקיד הרב הצבאי הראשי אמר משהו חשש חשוך על... הומואים ועל נשים.
במקביל נמשכת "הבדיקה" סביב עניינים כספיים בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו. כותרות ראשיות סביב חקירה שאפשר לכנותה "חקירת נתניהו כבקשתך". תכנית קבועה שבלחיצת כפתור אפשר לשדר אותה כל פעם מחדש. משום מה החקירות החלו מיד אחרי ההתקף האפילפטי של אהוד ברק בשידור חי מהרצליה ולאחר מכן מאולפן ערוץ 2. "מלחמת ההתשה המשפטית", כפי שכינתה זאת פרופ' רות גביזון לפני קרוב לחודשיים, נמשכת; זאת הדמוקרטיה בפעולה. לפני קרוב לשנה וחצי הלכו לקלפי וזה פשיזם בפעולה, הבחירות כמובן; עכשיו סוף סוף כשהצבא הוא תקוותו של השמאל, והבולשת חוקרת, אפשר להירגע: ההליך הדמוקרטי עובד.
אבל הבעיה האמיתית שניצבת מול ישראל לא מתחשבת בסדר היום התקשורתי, שעוסק בהדחקה והכחשה; אלא איך להמשיך לשמור על החומות מול המצב הכאוטי. גם בגיזרה הישראלית היו כמה מחדלים בטחוניים: הטרור המתמשך באזור חברון, עם מעשי הרצח המזעזעים בישובים, והשבוע גם כשלון הפלתו של מזל"ט שחדר לעומק ארבעה ק"מ ברמת הגולן.
אבל למרות קריאות העידוד מבפנים לאינתיפאדה שלישית, מצבה של ישראל משופר בהרבה מזה של צרפת, ארצות הברית או מדינות אחרות באירופה. הסוד של ישראל שעבד עד עכשיו זה שהיא לא לוקחת את האלימות הג'יהאדיסטית כלפיה וכלפי אזרחיה כעניין מובן מאליו שצריך להתרגל אליו. זה מה שקורה בצרפת עכשיו. מתרגלים לזוועה. וישראל עדיין רואה את עצמה כמדינה יהודית, עם מרכז חזק יחסית של ישראליות.
באירופה, כפי שמלמד משאל הברקזיט בבריטניה, יש קשר תודעתי בין גל הפליטים העצום ששטף את היבשת בשנה האחרונה לבין גל הטרור האיסלאמיסטי. סקר PEW שפורסם שלושה ימים לפני הפיגוע בניס, מלמד שברוב ארצות אירופה יותר מ-50 אחוז חושבים כך. אך מתחת לרובד האקטואלי הזה, יש קשר בין חולשתה של אירופה לבין האידיאולוגיה של הרב תרבותיות שהכתיבו האליטות האינטלקטואליות והביורוקרטיות של האיחוד האירופי בעשרות השנים האחרונות. כבר לפני כמה שנים הכריזה הקנצלרית אנגלה מרקל על כשלון הרב תרבותיות. זה לא שינה הרבה.
בישראל הרב תרבותיות היא עדיין האידיאולוגיה האופנתית. תפיסה מוטעית של הימין פוגשת בנושא הזה את התפיסה הדקונסטרוקטיביסטית, המפרקת, האנטי-ציונית, של השמאל. מירי רגב פוגשת את יוסי יונה. כל הסימנים שהימין פונה לדרכים העקלקלות של הרב תרבותיות, בגלל התפיסה העצמית השגויה של מרכיביו השונים.
הרי גם "אנחנו" רוצים להיות טובים. כך שרו ורקדו הערבים "הרעים" בסירטו של אורי זהר 'חור בלבנה'. בימין כולם רוצים להיות מוכרים כמגזרים. החרדים, הדתיים הלאומיים, המזרחים, הרוסים. אחד הדברים המסוכנים בדו"ח ועדת ביטון זו התביעה להכיר במזרחים כקבוצת "מיעוט", כמו הנשים. הייתי מוסיף גם כמו ההומואים. יש איזו מדינה ערטילאית שם מלמעלה, שהיא אשמה בכל ונגדה נלחמים. אם לא שמתם לב, "השואה" כבר לא רלוונטית. ילדי תימן גברו לא רק על ההולכים לסלע האדום אלא גם על ניצולי השואה. עכשיו שואת ההומואים גוברת כמעט על הכל. ואם המדינה אשמה כל כך, אז ההבדל בין הפלסטינים שנלחמים נגדה לבין כל מגזרי "המיעוטים" שנלחמים נגדה הולך ומצטמצם.
אנחנו עוד לא שם. למרות, שתורת השבטים של הנשיא ראובן ריבלין דוחפת לשם. כל עוד יהיה מוסכם שיש לישראלים תרבות וזהות משותפת, גם אם מגוונת מאוד, תימצא המוטיבציה להילחם נגד הטרור. צה"ל מגלה סימנים שהוא מושפע מהמערכה הרב-תרבותית הדקונסטרוקטיביסטית "האחרית" שמתנהלת נגדו.
במאמר על העימות בין ראש הממשלה נתניהו לצמרת צה"ל, שפורסם לא מכבר בניו יורק טיימס, נטען שצה"ל לא הקפיד בעבר על שמירת החוק והחוק הבינלאומי; ואילו היום הוא מקפיד מאוד, כאשר האיומים בהגשת תביעות לבית הדין הבינלאומי מסייעים לכך. זה מבטא מעין תמיכה במערכה המשפטית נגד קציני צה"ל בחוץ לארץ, ותמיכה בהרכנת הראש של צה"ל מול המערכה שמתנהלת נגדו מבית לצורך הרתעתו. אחר כך שומעים דיבורים על "ערכים". צה"ל הוא עדיין הגורם המאחד מספר אחת בארץ; הוא נשאר כור ההיתוך החשוב ביותר.
אבל כניעה "ערכית" לרב תרבותיות על חשבון אופיו התוקפני והלוחמני של צה"ל עלולה להתדרדר למצב של סובלנות לטרור, מגובה בהערכת מצב שגויה לגבי הצורך ב"תהליך שלום". הצפי לקראת גל נוסף של אלימות, חיכוך ופיגועים לא נובע מהיעדר שינוי "אסטרטגי" בשטח, כפי שהתבטא מפקד חטיבת יהודה כהד להערכות צה"ל; אלא מהידיעה הוודאית היחידה: המפגע הבא יהיה מוסלמי.
מול ההתפתחויות המדאיגות במרכז החברה הישראלית, האכזבה הגדולה היא מציבור המתיישבים ביו"ש. במקום שיתכנסו אל תוך החברה הישראלית ויטלו את ההובלה, הם הולכים ומתבדלים ומקצינים. הם משחקים היטב את התסריט ש'הארץ' כתב להם. אם לא תיפסק חגיגת אלף החתכים שאנחנו גורמים לעצמנו, "המרכז לא יחזיק מעמד".
אקו"ם