צומת ארדואן: טורקיה צועדת לעבר עוד הקצנה?
מניסיון ההפיכה הכושל יוצא ארדואן מחוזק בשעטתו לעבר "דיקטטורה נבחרת" עם גוון איסלאמי. אולם בפניו ניצבים אתגרים בחזיתות רבות: סוריה, דאעש וגם יחסים במבחן עם ארה"ב. בתוך הקלחת הזו ישראל צריכה לפעול בזהירות, מתוך שמירה על אינטרסים
עד לפני שבוע היה נדמה כי על אף התפרקותן וקריסתן של מדינות במזרח התיכון, נותרו בו כמה עוגנים של יציבות, כגון מדינת ישראל ואמירויות המפרץ, והיו גם מי שהוסיפו את טורקיה לרשימה זאת. על אף הסתייגויות מיד הברזל והשינויים שהנהיג רג'פ טאיפ ארדואן בדרכו לשלטון יחיד, לא היתה ציפייה לניסיון הפיכה צבאית במדינה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- השלב הבא ב"רב תרבותיות" - כניעה לטרור
- 'בשרו של הכובש' זה בשרם של מיכי והלל ז"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההערכה הרווחת היתה שהניתוח לעיקורו של הצבא כגורם פוליטי, שאמון על שמירת אופייה החילוני והמערבי של טורקיה, הצליח הצלחה מלאה. הצבא, חשבנו, כבר אינו חלק מהנוף הפוליטי של טורקיה.
כך כנראה הבין גם הגנרל א־סיסי, כשהוביל במצרים את הפיכת הנגד מול שלטון האחים המוסלמים - שתפיסת ארדואן כתפיסתם.
א־סיסי למד מגורלו של הצבא הטורקי: מי שממתין זמן ארוך כדי להשתחרר ממנהיג איסלאמי שפועל נגד הצבא, יאחר את המועד. למנהיג איסלאמי יש לגיטימציה שקשה להתמודד איתה מלכתחילה, בוודאי לאחר שהוא מרכז בידו כוח גדול ופוגע בלגיטימציה של הכוחות הצבאיים.
אך התברר שביחס לטורקיה נפלה טעות בהערכה. עדיין היו בצבא הטורקי כוחות שלא התייאשו. אלא שהיו אלה כוחות חלשים מדי, והם לא נהנו מתמיכת הרמטכ"ל ורוב ראשי הצבא. אותם כוחות לא העריכו את מעמדו של הנשיא ארדואן בקרב העם הטורקי - ולכן הקשר שהם קשרו להפיכה במדינה כשל טוטלית, ובמהירות.
במקרים כמו זה שאירע בטורקיה בסוף השבוע האחרון, צצות שאלות טריוויאליות: כיצד הופתעו המומחים? האם אפשר להסביר את כישלון המודיעין הטורקי? וכמו כן, היכן רגישותו של ארדואן כמנהיג? הרי הנשיא הטורקי ידע טוב מאחרים כי רבים - בעיקר בצבא - אינם מרוצים מהשינויים שהכניס לפוליטיקה ולחברה.
השאלות הללו תישארנה כנראה ללא מענה, ולכן תיאוריית הקונספירציה, שלפיה ארדואן אירגן את המרד על מנת לחסלו, קיימת ועולה ביתר שאת. אבל בימי חלדי גיליתי שאם צריך לבחור בין קונספירציה, טיפשות או חוסר יכולת בקשר לתופעה כלשהי, יש להעדיף את הטיפשות ואת חוסר היכולת, כי הם פשוט נפוצים יותר. גם במקרה של טורקיה לא נראה כי קונספירציה היא ההסבר לאירועים.
משהסתיים ניסיון ההפיכה בן כמה השעות, אחז ארדואן במוסרות השלטון חזק יותר מבעבר. עובדה זו חשובה מאוד לעתיד. בראייה היסטורית ניתן לומר כי אחרי פחות מ־100 שנה היה בכוח האיסלאם לטלטל את המהפכה החילונית בטורקיה טלטול עז, ואולי אף לעוקרה מן השורש.
נראה כי שורשיה של החילוניות הטורקית המודרנית, שהנהיג אטאטורק במה שנותר מהאימפריה העות'מאנית - לא היו עמוקים דיים, בניגוד לתחושתם של רבים. התמונה שבה אזרחים ברחובות איסטנבול מכים חיילים חפויי ראש ומפוחדים, מסמלת במדויק את השינוי שעברה ועוברת המדינה.
באמצע המאה הקודמת נשאל ראש ממשלת סין, צ'ו אן־לאי, מה דעתו על המהפכה הצרפתית, שהתרחשה כ־150 שנים קודם לכן. תשובתו הפכה לקלאסיקה של הערכה זהירה, בהשיבו: "מוקדם מכדי לדעת". זה בוודאי נכון באשר להפיכה הכושלת השבוע. ובכל זאת, ועל אף הצניעות המתחייבת, נכון לשאול מה תהיה השפעת הכישלון על העתיד. נראה כי ניתן לומר כמה דברים בעניין.
ניסיון ההפיכה החמושה היה כנראה עווית הסיום של טורקיה של אטאטורק. חלקים בצבא (כאמור, לא כולו) לא היו מוכנים להשלים עם דרכה החדשה של טורקיה - וזאת היתה ככל הנראה ההזדמנות האחרונה שלהם להתנגד אליה.
כישלון ההפיכה ינוצל על ידי ארדואן, שהלגיטימציה שלו התחזקה, וזה יחסל את שרידי האופוזיציה (משתי תנועות שונות, עם תפיסות עולם אחרות) ששרדו את מסעות הטיהור הקודמים. הוא לא המתין וכבר עושה כן במשרדי הממשלה השונים, במערכת השפיטה - שלא תמיד איפשרה לארדואן לפעול כרצונו, ובצבא - הגוף האחרון שהיה לו פוטנציאל לאיים על ארדואן.
יש לזכור כי בבחירות האחרונות בטורקיה לא זכה ארדואן לרוב המוחלט שהיה נחוץ לו כדי לשנות את החוקה הטורקית, וכי מחצית מהעם לא מסכימים לשינויים שהנשיא מביא בכנפיו. עם זאת, מהתגובה הציבורית השבוע נראה כי גם אלה שלא מסכימים עם דרכו של ארדואן - התנגדו לניסיון ההפיכה, אולי כי לדעתם דיקטטורה צבאית חמורה מדרכו של ארדואן.
האם ארדואן יתעלם ממחצית האזרחים המתנגדים לדרכו? או שניסיון ההפיכה יגרור האטה בצעדיו? על סמך ניסיון העבר, ניתן להעריך שדווקא עתה יקדם ארדואן ביתר שאת "דיקטטורה נבחרת" עם גוון איסלאמי חריף ביותר. טורקיה תהיה פחות דמוקרטית ופחות סובלנית לדעות אחרות.
לשינויים שכאלה יהיו משמעויות אזוריות. טורקיה היא מדינה חשובה בעולם הסוני, ומימוש חלומות עות'מאניים ודיקטטורה דתית ישפיעו על אווירת המזרח התיכון וינווטו אותו לעבר הקצנה נוספת.
טורקיה היא עוד הוכחה שבחירות דמוקרטיות אינן מבטיחות דמוקרטיה, ובוודאי לא את קיומה של חברה פתוחה ועיתונות חופשית להביע דעתה.
השאלה עד כמה טורקיה היא באמת דמוקרטיה, תלווה את מקבלי ההחלטות השונים במערב. ההכרה בכך שטורקיה אינה דמוקרטית תהיה קשה ועצובה למדינות רבות, שראו במפלגתו של ארדואן אלטרנטיבה דמוקרטית לאיסלאם הפוליטי הרדיקלי. הבית הלבן "שידר" זאת בזמנו לכל העולם האיסלאמי, ועתה ייאלץ להעריך מחדש את המצב.
יש סיכוי גבוה שכתוצאה מהאמצעים שנוקט ארדואן בעקבות הניסיון שכשל - ובהם מעצר אלפי אנשים וכוונה לחדש את עונש המוות - יתעכב ואולי יימוג מאמץ השילוב של טורקיה באירופה. נכון, לא היו סיכויים גדולים לכך גם לפני האירועים האחרונים, אך השעיית האופציה באופן מעשי ואולי אף פורמלי תביא לכך שבעיות ישנות וחדשות תצופנה על פני השטח בעוצמה רבה.
כך, למשל, לא ברור אם ארדואן ימשיך לסייע לאירופה להאט את קצב הגעת הפליטים לתחומה, או שעתה נחזה בגל פליטים חדש וגדול יותר. האם הצבא הטורקי, הגדול בנאט"ו מלבד צבא ארה"ב, ימשיך להיות חלק חשוב ושותף פעיל בברית המערבית? או שמא נראה האטה והחלשה של מערכת היחסים הזאת, החיונית לנאט"ו ולצבא טורקיה גם יחד? ועד כמה רחוק ייקח ארדואן את הסכסוך עם ארה"ב בגלל חוסר נכונותה להסגיר לטורקיה את המתנגד העיקרי של ארדואן בצד הדתי, המתגורר כבר שנים לא מועטות בארה"ב (המורדים אינם מאנשיו כנראה, כי מסורתית אחיזתו בצבא לא היתה חזקה).
מבחינה זאת, הפיוס של ארדואן עם פוטין הגיע בזמן, כיוון שהנשיא הטורקי ישאל את עצמו בקרוב עד כמה הוא רוצה להיות תלוי בארה"ב כספקית הנשק העיקרית שלו. בה במידה, האדמיניסטרציה החדשה בוושינגטון תתהה בוודאי על קנקנה של טורקיה "החדשה", ותבחן אם היא השותפה הטבעית שראויה לקבלת מטוסי ה־F-35, המטוס הכי משוכלל שמייצרת ארה"ב. כלומר, האם תהליך של הפיכת טורקיה למעין דיקטטורה איסלאמית יגבה מחיר מבחינת ארה"ב?
מעבר לנושאים הכלכליים (כולל מסחר בגז) והתיירותיים, רוסיה חשובה לטורקיה בגלל המעורבות הכורדית בלחימה בסוריה. ככל שהיחסים עם ארה"ב יתקררו, לארדואן יהיה קל יותר לשכנע את פוטין שלא להיכנס למחויבות רצינית כלפי הכורדים. הרוסים ינסו לקבל בתמורה תמיכה טורקית לפתרון נוח לרוסיה בסוריה, בהנחה שארדואן, במחווה של רצון לשיפור היחסים עם רוסיה - יהיה גמיש יותר בנושא. התוצאה תהיה פחות סיוע טורקי למורדים בסוריה, וסיכויים טובים יותר להישארות אסד בשלטון.
שאלה גדולה נוספת שנותרת פתוחה היא עד כמה טורקיה תהיה מוכנה לתרום ברצינות ללחימה בדאעש. השאלה מתעצמת נוכח העובדה כי ארה"ב פעלה באינטנסיביות נגד דאעש מנמל תעופה בטורקיה, שבינתיים נסגר בהוראת ארדואן.
סגירתו לתקופה ארוכה תפגע משמעותית באפקטיביות של הפעולה האווירית נגד ארגון הטרור האיסלאמי.
יש לזכור: ארדואן מתמודד בימים אלה לא רק עם תוצאות המרד הכושל, אלא גם עם גלי טרור שמקורם בהידרדרות היחסים מול דאעש מצד אחד, ועם הכורדים - שרובם ככולם אזרחי טורקיה - מצד שני. האם ניסיון ההפיכה ישפיע על יכולתו של הצבא להתמודד עם שני איומים אלה, ההולכים ומתחזקים? קשה לדעת, אבל ברור שהאירוע הותיר את רישומו על הצבא - ולא לטובה.
מבחינת ישראל, המצב החדש בטורקיה מחייב זהירות. אסור שמדינת ישראל תיתפס כמי שלוקחת צד בריב הפנימי העמוק בטורקיה. על ישראל להשלים את התהליך לשיפור היחסים עם טורקיה, ולראות כיצד ניתן לקדמם בהמשך הדרך. יש לעשות זאת תוך כדי בחינה מתמדת של הצעדים הננקטים, כיוון שבצד השני עומד מנהיג טורקי שהופך פחות דמוקרטי ופחות מקובל בעולם.
המצב הפנימי הטורקי לא אמור להפריע לרוב הנושאים העומדים לגורלם בין ישראל לטורקיה. ובכל זאת, אסור שיתקבל בעולם הרושם שישראל מוכנה לוותר על כל העקרונות שיש להם ערך במערכת היחסים עם העולם החופשי, שאליו אנחנו שייכים.
אקו"ם