זהו קץ הרומן החשוב בין הציונות הדתית לצה"ל?
'נאום הסוטים' של הרב יגאל לוינשטיין היה טעות קשה, אבל בצה"ל חייבים לרדת לעומק הדברים ולהבין שהחיבור בין הציונות הדתית לצה"ל אינו נצחי ומובן מאליו
סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, ידוע כאדם שמזהה תהליכים בחברה הישראלית. חבל רק שסביב שולחן המטכ"ל אין אלוף אחר שמצליח לזהות תהליך שמתרחש כבר עשר שנים, והולך ומתעצם בימים אלה. בסופו של דבר, הוא עלול לייצר סכנה של ממש לצבא העם כפי שאנו מכירים אותו כיום. התהליך הזה הוא הנתק ההולך וגובר בין הצבא לציבור הדתי-לאומי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- השלב הבא ב"רב תרבותיות" - כניעה לטרור
- 'בשרו של הכובש' זה בשרם של מיכי והלל ז"ל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החדשות הטובות הן שהנוער הדתי-לאומי עדיין "מורעל". בני 17 ו-18 נוטים פחות להתעסק באידיאות גדולות ובתהליכים חברתיים רחבים, ובכל ישיבה תיכונית תמצאו כיום נערים שכבר מתכוננים לקראת הגיוס, מבררים אחד עם השני אילו זימונים ליחידות מובחרות קיבל כל אחד מהם וטווים חלומות שבמרכזם דרגות קצונה על הכתף. אבל קיים חשש כבד שה'רעל' של הנוער הזה נע מכוח האינרציה, והוא תוצאה של עשרים ומשהו שנות שילוב יעיל של חיילים דתיים בצבא - שני עשורים של תור זהב שאולי מגיעים לקצם בימים אלה ממש.
תהליכים לא מתרחשים בגלל נאום אחד של רב, גם אם מדובר באחד מראשי המכינה עלי. אבל כדאי לבחון את דבריו של יגאל לוינשטיין בעיניים של מי שמרגיש שעבדו עליו, של אדם שהכין דורות של חיילים לצבא ההגנה לישראל, וכעת מרגיש שהצבא יורק לו ולציבורו בפנים ומבקש שיבינו שמדובר בגשם.
מבחינה סגנונית, הנאום של הרב לוינשטיין היה חרפה. לומר את המילה "סוטים" על חברי קהילת הלהט"ב, ועוד לחזור עליה שש פעמים בשלוש דקות - זה רצון מובהק להצית אש, לא לקרב לבבות או להגיע לפתרון מוסכם.
אבל מעבר לשאלת הסגנון, הבעיה היא ש"נאום הסוטים" הסב נזק למאבק הלגיטימי של הרב לוינשטיין בתופעות שמתרחשות בצה"ל, ונראות לו ולרבים אחרים שנוטלים חלק בשירות הצבאי כדברים לא מוסריים שאסור שיתרחשו. הוא גם הזיק לאפשרות לקחת את דבריו ולהסתכל עליהם מזווית מבט רחבה יותר.
בראייה הרחבה יותר מבחינים בתחושת תסכול עמוקה, הולכת וגוברת, של הציונות הדתית מצה"ל. לפני כחודש העניק יוני שטבון ריאיון לעיתון זה, ואמירתו ש"לציבור הדתי לאומי קצת ירד מהצבא בשנים האחרונות" הייתה מפתיעה. חבר הכנסת לשעבר הוא אות ומופת בעיני החרד"לים לאפשרות לשרת בצה"ל ולהישאר חזק באמונתך. אם שטבון, מפקד גדוד פעיל במילואים, מזהה תהליך של ירידת מוטיבציה בקרב הציבור שממנו הוא מגיע, הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר.
התהליך המסוכן הזה התחיל כנראה בהתנתקות. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הציבור הציוני-דתי למד בדרך הקשה שמדי הצבא הקדושים שעליהם דיבר הרב אברהם יצחק הכהן קוק בעיניים נוצצות, מסוגלים להיות הסימן להחרבת יישובים יהודיים בארץ ישראל ולגירוש רבבת יהודים מבתיהם. מלחמת לבנון השנייה הייתה מכה מורלית לכל עם ישראל, והציבור הציוני-דתי בתוכו.
אחרי כמה שנים שבהן נראה היה כי המצב חוזר לקדמותו והכל מתנהל כשורה, התפוצצו כמה פרשות בזו אחר זו, שחשפו את הפצע המדמם מההתנתקות והביאו בסופו של דבר גם לפיצוץ הנוכחי עם ראש מכינת עלי. שני קצינים בכירים דתיים, שניהם בוגרי מכינות, עברו ועוברים בשנים האחרונות זובור ציבורי.
שתי הפרשות כמובן שונות לחלוטין: תא"ל עופר וינטר ספג ביקורת ציבורית קשה לאחר פרסום מכתב עידוד לחייליו לפני יציאה לקרב במבצע 'צוק איתן', וההתנפלות הציבורית משמאל נתנה לרבים בציונות הדתית תחושה שלמרות תחושת ההשתלבות - קצין דתי לעולם יהיה חשוד. המקרה של תא"ל אופק בוכריס שונה לחלוטין. הגם שלתחושות במקרה זה אין שחר, לא מעט דתיים חשים שיש כאלה שיעשו הכול כדי לעצור את קידומו של קצין דתי בכיר.
לפרשות אלה נוספו סוגיות הלכתיות שונות שגרמו להתנגשות בין הצבא לחלק מחייליו הדתיים: פקודה גורפת להתגלח, ביטול האגף ל'תודעה יהודית' והכפפת קציניו וחייליו לאגף כוח אדם, וכמובן דבריו של אלוף גולן על זיהוי תהליכים בחברה הישראלית שמזכירים את גרמניה הנאצית. אמירה זו אמנם לא כוונה לציבור הדתי-לאומי, אבל הזיהוי הכמעט מוחלט של ציבור זה עם הימין הישראלי גרם לכך שפעם נוספת חשה הציונות הדתית מותקפת על ידי בכיר בצה"ל.
הרב לוינשטיין טעה כשמיקד את התקפתו הפומבית על צה"ל בנושא שבו מילה לא במקום מונעת כל אפשרות לדון ברצינות במהות, והופכת מיד למלחמת עולם תרבותית. אבל מי שישתמש בסגנון של לוינשטיין כדי לסתום את הפה לנציגי הציונות הדתית ולתחושות הלא נעימות שהמגזר הזה מקבל מצה"ל, בתחומים שונים ומגוונים ולאורך זמן, מנסה לרפא סרטן עם פלסטר.
זה היה יכול להיות מאבק תרבותי שיימשך שנים ויפרנס פוליטיקאים, רבנים וכותבי טורים לאורך שנים. העניין הוא שמדובר בצה"ל, ולפחות בפעם האחרונה שבדקתי אין בנמצא צבא נוסף שיעמוד על משמר גבולות ישראל במקרה הצורך. יש כאן יותר מדי מצ'ואיזם גברי, יותר מדי טסטוסטרון. אף אחד מהגברים-גברים הללו הרי לא יהיה מוכן להתקפל ולהודות בטעויות שביצע. בינתיים, היחידים שחוגגים הם אנשי המודיעין של חיזבאללה, שמדי יום מגישים דו"ח לחסן נסראללה שמחזק את אמירתו דאז על היותנו חברה של קורי עכביש.
קצינים בכירים, ראשי מכינות: דרושה כאן הפסקה מיידית וחד-משמעית של ההתגוששויות התרבותיות הללו בתוך הצבא. צה"ל אמור להגן על מדינת ישראל, אין לו מטרה אחרת - ובכלל לא משנה אם את המטרה הזו מבקש להשיג יגאל לוינשטיין או יאיר גולן. אחרת, על שמכם יהיה רשום קץ הרומן החשוב וההכרחי בין הציונות הדתית לצה"ל.
אקו"ם