ראשי » חדשות » דעות

סולידי ומחאתי: גאווה נוסח ירושלים

דתיים וחילונים, חברי הקהילה הגאה וידידיה, וגם מי שבאו לתמוך, להביע הזדהות או סתם לצפות: רשמים ממצעד רגוע בתום שבוע סוער

שום דבר במצעד הגאווה הירושלמי לא תאם את התדמית המוכרת של האירועים הללו. מי שנקלע אמש למרחב שבין גן הפעמון לגן העצמאות הירושלמי היה יכול להאמין שמדובר בתהלוכה סולידית נטולת מניעים. פה ושם נראו צבעי הגאווה המוכרים בדגלים ובקשתות זרחניות לשיער, ומדי פעם עברה קבוצה כלשהי שקראה קריאות מחאה קצביות, אבל רוב הנוכחים צעדו בנחת ירושלמית, נהנים מאוויר הערב הקריר.

עוד כותרות ב-nrg:
מנכ"ל התאגיד: "לא יודע מה ישודר ב-1 באוקטובר"
"מוכן למות": האופנוען הגיבור מניס נחשף
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שאיש לא נקלע אמש במקרה למרחב שבין גן הפעמון לגן העצמאות. כל אחד מהאלפים שם נדרש לעבור בידוק ביטחוני מדוקדק. שום תא מתאי התיק לא חמק מעיני השוטרים. בעוד המתוסכלים העומדים בתור כבר מפתחים תיאוריות קונספירציה בדבר ניסיון מכוון להגביל את מספר הנוכחים בתירוץ ביטחוני, בני משפחה חובשי כיפה התקשרו לדווח לי שעוכבו לחקירה ברחובות הסמוכים מטעמי דת וכיפות שחורות. בהמשך מתברר שאחד מהם בילה במגרש הרוסים במשך שלוש שעות, ומכשיר הסלולר שלו הוחרם עד לתום המצעד. זו גם הדרך שבה גילה שהמצעד בכלל מתקיים.
  
ובכל זאת, לא מעט חובשי כיפות הגיעו לגלות הזדהות ולתמוך במצעד. חלקם הגיעו גם עם ילדיהם הקטנים, מבקשים להעביר מסר ליברלי להם ולקהילה הגאה. שיחות אקראיות עם דתיים שהצטרפו לצעדה מלמדת שהמשותף לכולם הוא היכרות קרובה עם חברים או בני משפחה חד-מיניים, לא תהליכים חברתיים ולא אישיות ליברלית יותר או פחות. בסופו של דבר ההיכרות הבלתי אמצעית עם מי שחווה את הדברים מקרוב הביאה אותם לכאן. גם בקרב גלויי הראש בולטים זוגות שגרתיים, ונדמה שקהל הצועדים מורכב מתומכים הרבה יותר מאשר מחברי הקהילה.

את הנוכחות הרבה – פי שניים לעומת המצעד דאשתקד - אפשר ליחס בבירור לרצח הנערה שירה בנקי במהלך המצעד בשנה שעברה ול"נאום הסוטים" של הרב יגאל לוינשטיין, שחברו יחד לזריקת מרץ שהניעה רבים מהמשתתפים.

בחור דתי בציציות ועם פאות לחיים קופצניות מסתובב עם שלט שכתוב בו "סטרייט תומך", וכמו רבים אחרים הוא מבהיר שהאירועים הללו הם שהביאו אותו לכאן. מישהי שם מבהירה לו שהשלט שלו פוגעני: "אם אתה סטרייט, כלומר 'ישר', זה אומר שאני עקומה", היא אומרת.

השלט עובר ידיים אבל הבחור עדיין כאן. חבל שאין פה רבנים, הוא אומר לי. אני מבין את ההלכה. מבין את המאבק על שלמות המשפחה המסורתית. אבל לא על חשבון היחידים.
 
גברת אחת מספרת לי שהייתה חניכה של הרב סדן בסניף בני עקיבא בצפון תל-אביב. הוא היה אחד מהאנשים שהכי השפיעו על אישיותי, היא אומרת, ולא מסתירה את מורת רוחה מדברי שותפו לדרך. כמו רבים אחרים כאן, היא לא טיפוס של מצעדים. במצעד התל-אביבי מעולם לא הייתה. בקושי לכאן הביאה את עצמה. כאן לא תמצאו משאיות צבעוניות וגברים עירומים, פה לא באו לחגוג אהבה חופשית עם מוזיקה קולנית. כאן מוחים.

למילה "מצעד" יש באנגלית שני תרגומים, אומר לי הומו חוזר בתשובה מארה"ב. המצעד הירושלמי הוא march. התל-אביבי הוא parade. ואכן, ברחובות ירושלים כמעט לא הופגנו גילויי חיבה אינטימיים. גילויי מחאה, לעומת זאת, נצפו בכל מקום. קריאות נגד אלימות, נגד אטימות, בעד סובלנות ושוויון. צעירי תנועות נוער - מחנות העולים, הנוער העובד והלומד - שאגו קריאות מורל לקבלת האחר. כך גם נציגי קבוצת הפועל ירושלים.

אם תומכת אחת בכיסוי ראש עומדת בשולי המצעד, מחויכת, עם שלט ועליו כתוב: "אני אמא דתייה גאה". אם חילונית בצד האחר של הכביש מביטה בבחור בעל הפאות המסתלסלות ואמרה: "אני פה כדי שהקהילה שלכם, הדתיים, לא תתרחב ותתפוס את המקום שלנו". הבחור התומך עונה לה: "באנו לכאן לתמוך. לקחנו את הסיכון שנקבל את הכאפות מהציבור שלנו. אנחנו פה כדי להיות איתכם ביחד". היא מביטה בו במבט לא לגמרי מרוצה.

בדרך חזרה משם אנחנו עוברים בין מפגינים סולידיים אחרים, ובולט ביניהם גבר בשמלה לא מחמיאה. שתי בנות תומכות מחאה בחצאיות ארוכות מצלמות אותו ומתחילות להתרחק. אני עוד מספיקה לשמוע אחת מהם אומרת לחברתה: עוד מוקדם, בא לך לקפוץ לכותל?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אורלי גולדקלנג

סגנית עורך מקור ראשון

לכל הטורים של אורלי גולדקלנג