חבורת מצטיינים? המיתוס המופרך של החרדים
למיתוס שהחרדים אוהבים לטפח על בוגרי הישיבות שמשלימים במהירות פערי השכלה אין כל אחיזה במציאות. ובכל זאת, הניסיון לכפות עליהם לימודי ליבה צפוי להיכשל. השינוי יבוא רק מבפנים
"אני נדהם מהרדידות, מהשטחיות ומחוסר הידע בנושא", אמר בשבוע שעבר סגן שר האוצר יצחק כהן מש"ס בראיון לגלי צה"ל בנוגע לסוגיית לימודי הליבה בחינוך החרדי. למרבה האירוניה, מיד לאחר מכן פצח כהן ברצף של סיסמאות נדושות, מופרכות וחסרות כל ביסוס. לשמוע ולא להאמין."ניקח דברים מוכחים ולא נסתרים, באקדמיה מסתובבים אלפי חרדים שמעולם לא למדו, והעובדות הן שהם החבורה המצטיינת בכל מקום אליו הם מגיעים. איך אפשר להסביר את התופעה הזאת?" שאל כהן בהתפעלות, ומיד השיב: "התלמידים החרדים לומדים ללמוד! כשצריך הם מיישרים קו עם הידע הנדרש והופכים למצטיינים. בכל העולם כולו מעריכים את היהודים בגלל לימודי הגמרא, בדרום קוריאה מתרגמים את הגמרא לשפה שלהם, ורק כאן לא מעריכים".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- טיפולי המרה: לא יעיל, לא מוסרי - אבל לגיטימי
- המאבק ב"הדתה" הצליח - הצבא מפחד מהכיפות
- זהו קץ הרומן בין הציונות הדתית לצה"ל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז בואו, אני בעד להעמיק את השיח ולעשות קצת סדר בנושא שמורכב רובו מספינים, בורות ואמירות פופוליסטיות. אבל לפני הכול קצת עובדות לגבי ה"דברים" שמעולם לא הוכחו ודווקא כן נסתרו במחקר של מרכז טאוב והמכון הישראלי לדמוקרטיה. במחקר שבחן את הצלחת תוכנית החומש לקידום האוכלוסייה החרדית באקדמיה בה השקיעה המדינה כ-200 מיליון שקל, נמצאו שיעורי נשירה מטורפים: 51% בקרב הגברים החרדים, ושיעורי נשירה גבוהים של 30% בקרב הנשים החרדיות. חבורה מצטיינת זה לא.
נכון, יש גם כאלו שעוזבים את הישיבה ופוף, תוך שנה־שנתיים משלימים את כל הפערים ומסיימים ראשונים במחזור. אבל אלו השפיצים שבשפיצים, המיעוט היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. הרבה פעמים כשבודקים את המקרים לגופם מגלים שלפחות בחלקם מדובר בחבר'ה שהגיעו מוכנים מהבית, למשל כאלה שגדלו במשפחות אנגלו־סקסיות, כך שהפער הקשה מכולם – לימוד אנגלית – נחסך מהם. או כאלה שלמדו במוסדות חינוך חרדיים על התפר, שכן היו בהם לימודי ליבה במינון זה או אחר. גם אם נסכים שלימוד הגמרא מחדד את המוח ושעולם הישיבות מלמד ללמוד, מסתבר שבשביל צעיר שמגיע לגיל 25 כשהוא בקושי יודע את לוח הכפל ולא מכיר את אותיות ה־ABC, זה פשוט לא מספיק. אגב, עוד לא שמעתי שבדרום קוריאה הפסיקו ללמד אנגלית ומתמטיקה.
הריאיון עם כהן התקיים בעקבות שירת הברבור של חוק 'חובת הליבה', שהעביר שר החינוך לשעבר שי פירון בקדנציה הקודמת. החוק של פירון נועד לקבוע דבר מאוד פשוט: לחייב את מוסדות הפטור החרדיים ללמד את מקצועות הבסיס – מתמטיקה, אנגלית ועברית – בשיטת "ילמדו יתוקצבו, לא ילמדו לא יתוקצבו". מדובר בכ-40 אלף תלמידים בכיתות א-ח (מתוך כ-200 אלף בארץ בכלל), שבתלמודי התורה שלהם אין בכלל שיעורי אנגלית, ושיעורי החשבון הם בסיסיים ומגיעים לרמה של כיתה ג' בערך. החוק הזה ביקש לתקן עוול מתמשך, להסדיר את חובתה של המדינה כלפי אותם תלמידים נטולי בחירה ולהוציא אותם עם איזושהי רמה בסיסית של ידע לחיים האזרחיים בעולם המודרני, שתאפשר להם בבגרותם להתפרנס בכבוד.
אלא שבקדנציה הנוכחית דאגו חברי הכנסת החרדים לבטל בהסכמים הקואליציוניים את כל ה"גזירות" של מפלגת יש עתיד, אחת אחרי השנייה. אמנם לפני כחצי שנה, כשח"כ משה גפני הציג הצעת חוק פרטית לביטול חוק הליבה, מיהר שר החינוך נפתלי בנט לצייץ "לא מכיר ולא יהיה", אבל בשבוע שעבר הוא כבר התיישר עם ההסכמות ופרסם בעצמו תזכיר חוק ממשלתי שמבטל לחלוטין את החוק הקודם.
כצפוי, הסערה התקשורתית לא איחרה להגיע: כיצד ואיך קרה, שאלו, שיד ימין מקדמת לימודי 5 יחידות מתמטיקה ואילו יד שמאל מוותרת על לימודי חשבון ואנגלית בסיסיים לעשרות אלפי ילדים, שמפסידים הזדמנות בלתי חוזרת לרכוש כלים בסיסיים כל כך לחיים.
הסיפורים העצובים ששמעתי מצעירים חרדים שפשוט נזרקו אל המציאות הישראלית עם פערים של שנים לכסות, כשבמקביל הם כבר נדרשים לפרנס משפחה עם שניים־שלושה ילדים, גרמו לי לקחת על עצמי ככתבת לשאול את הפוליטיקאים החרדים בכל ריאיון שאני עורכת איתם, קשור או לא קשור לנושא, מדוע הם מתנגדים ללימודי אנגלית לחרדים, ומדוע להעניש את מי שנאלץ לעזוב את עולם הישיבות ולפרנס את משפחתו. התשובות שקיבלתי היו מתחמקות ומתגוננות. עם כל הרצון הטוב, אני לעולם אתפס בעיניהם כנציגת התקשורת העוינת, זו שלעולם לא תבין את רבדי הרבדים של העולם החרדי המורכב.
ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך להכיר בעובדות: בנסיבות הנוכחיות, החוק של פירון היה חסר סיכוי, וביטולו היה מחויב המציאות. חוק צודק, אבל לא חכם. כן, הציוץ של בנט "לא מכיר ולא יהיה" היה טעות שהיום הוא משלם עליה. ככה זה כשהאצבעות מקלידות מהאגו במקום מהראש. אבל בסופו של דבר לא הייתה לו ברירה אלא להיכנע לדרישות החרדיות, ולא רק בגלל ההסכמים הקואליציוניים. במצב הנוכחי, כפיית לימודי ליבה היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. העובדה היא שפירון עצמו דחה את יישום החוק עד לשנת 2018. ההאשמות כלפי בנט וניסיונות הלחץ התקשורתיים לא רק שלא מועילים, הם עלולים אפילו להזיק.
סגן השר כהן, שמקדם באוצר מהלכים משמעותיים ולא נבהל מרפורמות, רחוק מלהיות טיפש או חסר יוזמה. הוא יודע טוב מאוד שבחינוך החרדי יש בעיה קשה, אבל עם זאת הוא מרגיש מאוים, כמו שמרגיש כל אדם שתוקפים את קבוצת המיעוט שהוא משתייך אליה. כך גם יתר הפוליטיקאים החרדיים וגופי התקשורת המובילים במגזר. התחושה הזו מחלחלת לציבור החרדי הרחב, שבטוח שמטרת הליבה היא לפגוע באחד מעמודי התווך של החברה החרדית.
הם חווים את הכפייה החיצונית הזו כניסיון תקיפה ומנצלים אותה לצרכיהם הפוליטיים. אפילו אצל מי שמבין שהמצב הקיים לא יכול להימשך, עולות מחשבות ספקניות: מה מקור הדאגה הגדולה לתלמידים החרדים פתאום? הסולידריות הזו מעוררת אצלם חשד שהכול נובע מרצון במודרניזציה וביישורם לתרבות המערב החילונית. ככל שיחוקקו יותר חוקים שבאים לשנות את אורח חייהם, כך הם יצטנפו יותר ויתבוססו בעמדותיהם וימציאו אגדות אורבניות על הסטודנטים המצטיינים.
בסופו של דבר, אין קיצורי דרך. השינוי האמתי יצטרך לבוא מלמטה, מהצעירים החרדים עצמם, ובעיקר ממי שמקורב למוקדי ההשפעה – הכתבים, העוזרים הפרלמנטריים, העסקנים הצעירים. עד כמה שיצא לי להכיר את הקבוצה הזו, מאחורי הקלעים כולם מסכימים שאין סיבה מוצדקת להתנגדות, אפילו במונחים חרדיים. ככל שהם יתחילו להציף את הבעיה לתודעת המנהיגים שלהם יותר מהר, העתיד של ילדיהם הקטנים יהיה טוב יותר. ככל שזה יבוא מהם, כבקשה אותנטית וטבעית, ולא כהישג של מפלגה יריבה זו או אחרת, העסקנים הפוליטיים יוכלו להניח למלחמות ולהקשיב לדרישות המוצדקות.
הניצנים כבר כאן. חוגי אנגלית לילדים חרדים כבר קיימים בשטח, ועשרות פוסטים בפייסבוק תחת ההאשטאג "תובעים ליבה" מציפים את תסכולם הקשה של חרדים שביקשו פרנסה ונדהמו מהפערים שהם נאלצים להשלים.
נעצום עיניים לרגע, וננסה לדמיין את התרחיש העתידי הבא. יועץ פוליטי ממולח רוכן לעבר גדול הדור התורן ולוחש באוזנו: "רבי, המצוקה בשטח הולכת וגדלה מיום ליום. השפה האנגלית הפכה לחובה בעולם העבודה. הורים מוציאים הון עתק על חוגים לילדיהם, וקורסים כלכלית. אולי יש מקום להתיר?" "מה השאלה למעשה?" ימלמל גדול הדור, והמקורב ישיב: "המדינה... יכולה לתת את השיעורים בחינם". "נו, שתיתן, שילמדו הקינדרלך", ישיב הרב בפסקנות, ויוסיף בדאגה: "בנוסף ללימוד התורה כמובן, לא במקום. שחלילה לא יאמרו שמדובר בניצחון על התורה". עם קצת תעוזה בתוך החברה החרדית, וסבלנות בחברה הכללית, התיאור הזה יכול להפוך למציאות.
אקו"ם