מותה של הגבריות ועלייתו של טראמפ הביריון
חברה שבחרה להרוס את דמות הגבר מקבלת במקומו את הבריון. טראמפ נותן מענה מעוות לתרבות אמריקנית שירדה מהפסים
דקה אחרי שאלון פינקס קבע במסגרת פרשנותו בגלי צה"ל, שהילארי קלינטון פותחת פער על פני טראמפ, עלה פרשן מאמריקה, בעל נטייה שמאלית מהפורווארד, ואמר שמאז הוועידה הרפובליקנית טראמפ סוגר את הפער. חלפה שעה קלה ופורסם סקר סי-אן-אן, שבו טראמפ כבר מוביל על פני הילארי בשתי תצורות: ראש בראש, 48-45; ובמירוץ שמפוצל לארבעה מועמדים הוא מוביל בכ-4 אחוזים.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- העננה מעל ועידת הדמוקרטים הפכה לגשם שוטף
- מחלק לכולם: הנוסחה החדש של נתפלי בנט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תחושות הבטן של רבים בארצות הברית הם שטראמפ ינצח בסופו של דבר. וזאת למרות הערכותיו של פינקס ושאר הפרשנים הקשובים לניתוחים ממסדיים שבדרך כלל מפספסים. למשל, מישהו קבע שבכל הסקרים טראמפ מקבל אפס בקרב המצביעים השחורים. מישהו באמת יודע את זה? ואולי יש לו תמיכה של 10 או 20 אחוזים, ואלה לא מוכנים להזדהות בסקרים שעושים מיקוד על קהילות השחורים? תחושות הבטן אומרות, שבכל מצב של תיקו הימין – בייחוד הימין הפראי דוגמאת תומכי טראמפ – מוביל ומוביל חזק.
אז בלי להמר שטראמפ ינצח, כי גם ככה העובדה שדמות בריונית מסוגו מצליחה לתת פייט למועמדת מוסכמת כמו הילארי היא תופעה מדהימה, חייבים לענות על השאלות המרכזיות – למה זה קורה? היו כבר ניתוחים שעסקו בציור דמותו כמייצג ניאו פשיזם. התיאור הזה מקובל בעיקר על הניאו-קונים, דהיינו רפובליקנים ליברלים, שהם נצים בטחוניים כדוגמאת דניאל פייפס או ביל קריסטול או רוברט קייגן, שאף התגייס לתמיכה בהילארי.
למרות קווי הדמיון שמנסים למתוח בין דמויות מוקיוניות שאיפיינו את הפשיזם בשנות ה-30, המחשבה שהנה עוד מוקיון מוביל לאותו גהינום היא שגויה. את ההסבר לעלייתו של טראמפ צריך לחפש במונחים של ימינו. טראמפ איננו דמות המוקיון. אלא הוא דמות הבריון. דמותו עולה על רקע שני תהליכים חברתיים שהגיעו להקצנה ללא גבולות: האחד, מעולם לא הציגו הדמוקרטים והשמאל האמריקני עם האליטות שלו באקדמיה ובתקשורת מופע כל כך שקרני ומכחיש אמת ומציאות, כפי שזה נעשה בשנותיו של הנשיא אובמה.
השקרנות והטיוח בנושא המוסלמים והטרור מבית היוצר של האיסלאם הרדיקלי היא דבר שכנראה מטריף את דעתם של ציבורים גדולים בארצות הברית ובעולם המערבי. אני שומע מאנשים, שהם שמאל מובהק והצביעו פעמיים לאובמה, שהם מוצאים את עצמם מקשיבים לטראמפ כאשר הוא מדבר. מסיבה פשוטה: הוא נשמע כמי שאומר דברי טעם, דברים נכונים. ברור שהוא גס ומשמיץ ולא קוהרנטי בדברים רבים. אבל את האמיתות הגדולות בקשר לטרור, לפשע ואלימות נגד שוטרים, ובנושאי חוק וסדר – הוא אומר בפרצוף.
הנושא השני שמניף אותו למעלה הוא עמוק ומורכב יותר. אני משאיר ליואב שורק ולדניאל בויארין לכתוב את הדיסטרטציות עליו. אבל כאן אפשר לומר בתמצית שמדובר בנושא הגבריות. מי שמכיר את הגבר האמריקני החדש ובייחוד את הגבר היהודי באמריקה יודע שהגבר בוטל.
זרמים אידיאולוגיים פוליטיים הפכו לא רק את הלבנים למוקצים אלא גם את הגבריות עצמה. מקובלת רק גבריות ששוללת עצמה בדרכים הידועות. תרבות נורמלית מאוזנת, בייחוד תרבות קלסית, מתמקדת בשני קטבים: עיצוב הגבריות ומנגד – הגנה על האשה כדי לשחרר אותה ממצב של אובייקט מיני. עיצוב הגבריות נעשה באמצעות ספורט, מודלים של גיבורים, הישגיות, טיפוח של מקצועיות ועוד; גם באמצעות קביעת קודים לתקשורת עם נשים.
חברה שבחרה להרוס את דמות הגבר מקבלת במקומו את הבריון. הבריון מייצג גבריות גסה, משתוללת, אלימה. מאחר שהגברים לא מראים סימני היעלמות, הריאקציה הבוטה ביותר למשטר שהרס ודיכא את דמות הגבר, בתוספת לתרבות השקרנות המיופייפת, זו התמיכה במוקיון הבריון. זה לא רק הכשלון של הנשיא אובמה במדיניות חוץ ובכלכלה. טראמפ נותן מענה מעוות לתרבות אמריקנית שירדה מהפסים.
אקו"ם