העסקה האפלה שהשמאל והימין חתומים עליה
בישראל של 2016 שיטת ההפרד ומשול הגיעה לשיאים חדשים. או שאנחנו שוחרי שלום, ליברלים ו"נאורים" או שאנחנו מסורתיים, מנשקי מזוזות ומזרחים. ומה יהא על אלו שהם "גם וגם"?
אני רוצה לספר לכם על עסקה אפילה. עסקה פוליטית אפילה. לא על חקירות נתניהו. לא על יחידות הנופש של משפחת דרעי. ואפילו לא הסכמים קואליציוניים עקמומיים. העסקה האפילה בה' הידיעה. העסקה שמאפשרת לפוליטיקה הישראלית לעבוד, לרוב, לא בשבילנו.העסקה, בפשטות, היא כזו: השמאל אחראי לשלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. הימין אחראי לציונות, יהדות, פטריוטיות. אם זה נשמע לכם המובן מאליו, אז מוזמנים לכמה דקות להרהר בהשלכות ובחלופות.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מגרונו של ירון לונדון בוקע רק האגו שלו
- תעמולת השקר: אבו מאזן בדרכו של המופתי
- גולדסטאר, שחררו: נשים שתלטניות, גברים מסורסים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המצב הקיים מייצר עיוותים כמו "חוק ההדחה". למעשה, "חוק ההדחה" יכול להתחלף בשם "הסמולנים אשמים". המנגנון מאפשר לאופוזיציה לדחות כל הליך הדחת חבר כנסת. חברי כנסת מהקואליציה שנשאלו עליו הכריזו מיד שהוא יתממש אי פעם. מה שהוא כן מאפשר זה שחברי כנסת זריזים ותאבי כותרות יתחילו תהליכי הדחה, שבסופם יוכלו להאשים את ה"סמולנים" מהאופוזיציה בחוסר פטריוטיות.
כך זה עובד עם מבקשי המקלט בדרום תל אביב ("אנחנו רוצים לגרש את בית המשפט העליון/ השמאל וכו...), הסכסוך המתמיד (השמאל מטפח תקוות לאומיות בפלסטינים), חוקי העמותות (השמאל מקדם הפיכה שלטונית) ועוד ועוד.
האמת היא שגם השמאל לוקה, במידה מסוימת, באותה המחלה. זהות יהודית? ציונות? פטריוטיות? לא שלנו. גרבוז, אורשר ודומיהם מספרים לנו ש"או-או". או שאנחנו שוחרי שלום, ליברלים ו"נאורים" או שאנחנו מסורתיים, מנשקי מזוזות ומזרחים.
גם ניר ברקת, נציג בכיר של הימין, מדבר איתנו בשפת ה"או-או". או שאת ליברלית אוהבת אדם או שאת "ציבור דתי". כמה חבל שאותו ברקת הדיר רגליו ממצעד הגאווה האחרון ולא ראה בעיניו את הדתיים הרבים שצעדו ואף התפללו מנחה המונית על הדרך.
כל זה משרת אינטרסים פוליטיים. הפרד ומשול קוראים לזה. בישראל של 2016 זה הגיע לשיאים חדשים. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי שוב ושוב מזכיר נאומים של בגין, אותו משפחתי העריצה, על הצורך בשלום ודחיית המושג של "אויבים נצחיים". ומצד שני מסביר שחיבור שמאל לשפה דתית (כולל בין-דתית) הוא חיבור חשוב ונחוץ לקהלים עצומים, ואין פירושו ויתור על ערכי שלום וצדק אוניברסליים.
נחוצה לקיחת אחריות של הימין על זכויות אדם, שלום ודמוקרטיה, וויתור על הניכוס השמאלי שלהם. כמו גם לקיחת אחריות שמאלית על ציונות, פטריוטיות ויהדות. לקיחת אחריות כזו אין פירושה טשטוש ערכים, או "צו פיוס". להיפך. מדובר בניקוי משמעותי של ה"רעש" במערכת הפוליטית, הטפל שהופך לעיקר, ומסמן את הויכוח כדמוגרפי- זהותי וסקטוריאלי ולא כ"מחלוקת לשם שמיים".
פוליטיקה שתישען על אימוץ הערכים הללו, תוך סימון הסכמות וויכוחים, תהיה פוליטיקה של חיבורים שתביא למהפך אמיתי ועמוק בפוליטיקה הישראלית. פוליטיקה לטובת אינטרס ציבורי רחב ומשותף. העשייה שלנו בפריפריות, כמו גם בתכניות מחברות "שבטים", נוסח תכנית "גוונים ישראלי", שאני בין השוקדים על פיתוחה בימים אילו ממש, מראה את הכיוון לגל החדש הזה.
אקו"ם