ראשי » חדשות » דעות

הדיון במנהרות מתלהט כתוצאה מרפלקס מותנה

בניגוד לשקרים שפולט "תותח הציפורים" ברעש גדול אחת לכמה חודשים - בשנה שקדמה לצוק איתן, נדון איום המנהרות ב-9 ישיבות קבינט שונות. המנהרות הן איום אסטרטגי אבל ההון הפסיכולוגי שהמחבלים עם הישגיהם המוגבלים גורפים - עולה לנו ביוקר

פעם במשקים היו משתמשים ב"תותח ציפורים". לגידולים השונים היו כל מיני אויבים, ובעיקר ציפורים. היו כאלה שלא האמינו בדחלילים. אז התקינו מין מרגמה כזאת שמשמיעה כל חצי שעה או כל שעה רעש נוראי, ואז היית רואה להקות ציפורים עפות מהשדה בפרץ וצווחה.

עוד כותרות ב-nrg:
טראמפ קרא לרוסים לפרוץ למחשב של קלינטון
הפרקליטות פרסמה קטעים מחקירת זדורוב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

היום מקובל שתותח הציפורים יורה מטח פעם בכמה חודשים בנושא "המנהרות". הבעיה כנראה תיפתר בקרוב כשיתחילו הדיונים בתקשורת סביב בעיית ההתנתקות – 11 שנים אחרי.

"אני לא מצליח להבין את אותם שרים", אמר לי המומחה לתורות לחימה וקבלת החלטות, בנימין עמידרור, בראיון שערכתי איתו באמצע החודש שעבר ל-nrg ומקור ראשון. "איזה חידוש היה בנושא המנהרות? הרי כל מי שמסוגל לקרוא עברית יודע שהיה גלעד שליט והייתה מנהרה ליד כרם שלום. ועוד אחת, שנים קודם. עכשיו אין מנהרות? למה לא מזדעקים? ההחלטה מתי לפעול נגד המנהרות ואיך לפעול – בהקשר של "צוק איתן" – זו החלטה מבצעית. לטוב ולרע, החלטה מבצעית לא מקבל הקבינט".

שאלתי את עמידרור, של מי המנדט לקבל החלטה מבצעית כזאת? של הרמטכ"ל או של אלוף פיקוד דרום? "מלחמה", אמר בנימין עמידרור, "אחרי שגומרים את סיפורי המעשיות, מי שמנהל זה לא הקבינט. הקבינט, או הדרג המדיני, יכול להחליט אם תהיה מלחמה. או על ההיקף הכללי שלה".

הדבר המסוכן בשלב זה, כשאנחנו כבר שנתיים אחרי המערכה של "צוק איתן", הוא שניבלע בדיון סרק על בעיה שגם אם איננה שולית – היא לא היעד העיקרי של צה"ל כאשר הוא מתכנן את מבצעיו מול רצועת עזה.
 
נושא המנהרות מעורר אימה והאפקט העיקרי שלו הוא פסיכולוגי. אך בסופו של דבר ב"צוק איתן" הצליחו מחבלים להרוג כמה חיילים בעמדה שלהם, ושתי חדירות באמצעות מנהרות הסתיימו בחיסול מרבית המחבלים. לא היו נפגעים מקרב האזרחים.

הדיון במנהרות מתלהט כתוצאה מרפלקס מותנה, והוא מזכיר בכך את הוויכוחים המרים אחרי מלחמת יום הכיפורים בנושא המעוזים על קו התעלה. זה היה הנושא שאנשים הבינו אותו בלי צורך להתעמק: המצרים כבשו את קו המעוזים וצה"ל הגדול לא הצליח לחלץ את החיילים הנצורים, או שבמקרים מסויימים הייתה תחושה שהלוחמים הופקרו.

למעשה, המחדל המבצעי הגדול בימים הראשונים של המלחמה היה שהמעוזים שאבו אליהם את המאמצים ההתקפיים של כוחות השריון הדלילים ואלה התנפצו בדרכם אל חומת הסאגרים, טילי הנ"ט ששימשו ב-73' את האויב.

אני לא רוצה לטעון שהמנהרות אלו טחנות רוח שצה"ל עלול למצוא את עצמו מתנפל עליהן במאמץ בזבזני; ויש גם שרים שסבורים שכך היה ב"צוק איתן". הם טועים, כמובן. אבל צריך להיזהר מאוד מהפקת לקחים שבמרכזה המנהרות. בניגוד לשקרים שפולט "תותח הציפורים" ברעש גדול אחת לכמה חודשים, אנחנו יודעים היום שבשנה שקדמה למבצע צוק איתן, נדון איום המנהרות לרוחב ולעומק בתשע ישיבות קבינט שונות.

לא כל מי שמדבר על המנהרות טרח להשתתף בהן. לפי לשכת ראש הממשלה, הדיונים התקיימו בין 26 בנובמבר 2013 ועד תחילת אירועי "צוק איתן" ב-3 ביולי 2014. מסתבר שראש הממשלה נתניהו ניהל חשיבה מקצועית בנושא לפחות שש פעמים בפורומים מקצועיים בין ינואר 2013 ועד 9 ביולי 2014 שזה כבר תוך כדי המבצע.

בישיבות השתתפו שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום וקצינים מקצועיים בנושאי הנדסה וטכנולוגיה, כולל מפקדים בשטח. בסופו של דבר הנחה ראש הממשלה את צה"ל ב-3 ביולי 2014 להיערך לכניסה קרקעית לנטרול המנהרות, מה שאכן התבצע כעבור שבועיים.

מהעובדות שנחשפו עכשיו, אותו קטע פרוטוקול שהתפרסם בערוץ 2 לפני כחודשיים, שבו תועד השר בנט כשהוא לוחץ על אלוף פיקוד דרום בנוכחות שר הביטחון בוגי יעלון, היה נטול כל הקשר. המסקנות שהציבור נדרש להסיק מאותו קטע תמליל היו מוטעות. הדבר היחיד שנגרם כתוצאה מהפרסום זה, שכל שר בקבינט יודע עכשיו שכאשר הוא משתתף בדיון הסודי ביותר – הוא כבר מדבר למעשה לערוצי התקשורת. 

ההיגיון אומר, שמהרגע שראש הממשלה כמי שממונה על הביטחון הלאומי של המדינה, הבין שהמנהרות הן איום אסטרטגי – ויהיה מוגבל ככל שיהיה – הנושא צריך לעבור לטיפול הדרג הצבאי המקצועי.

האם המנהרות הן באמת איום אסטרטגי? למרבה הצער, בהקשר הישראלי התשובה היא חיובית. בשנתיים שקדמו להתנתקות (2005), התפוצצו שתי מנהרות תופת מתחת למוצבי צה"ל שהיו פרוסים לאורך ציר פילדלפי. מנהרות התופת יצרו הלם בציבור ובצה"ל.

כך היה גם בפרשת חטיפתו של גלעד שליט בסוף יוני 2006, שהתבצעה כפי שהזכיר עמידרור באמצעות מנהרה. האפקט האסטרטגי נובע לא מהחפירה עצמה אלא מהחפירות התקשורתיות הפסיכולוגיות.
 
היו אלה הישגים מאוד מוגבלים של המחבלים, אבל אפקט הדמורליזציה היה אדיר. מכאן אפשר רק לשער מה היה קורה אם מנהרה אחת – לפי אמ"ן היו בזמן צוק איתן כעשר מנהרות חודרות – הייתה מגיעה לחצר אחד הישובים. חמישה מחבלים יכלו לפתח אירוע של בני ערובה שעלול היה להסתיים בהרוגים רבים בצדנו. בפועל, עשו לוחמי חמאס את המקסימום כאשר ביצעו שתי חדירות והצליחו להפיל כמה חללים בקרב כוחותינו.
  

הציר השני במתקפה האופוזיציונית עוסק בהאשמה ש"צוק איתן" לא הסתיים ב"הכרעה מדינית". למה הכוונה? למשא ומתן שמטרתו נסיגה לקווי 67'? אם יש לקח מכל התהליך המדיני מול הפלסטינים זה שלא ניתן להגיע להישגים מולם בדרך של משא ומתן וחתימה על הסכמים. יש רק דרך אחת, בצד המדיני, וזו אסטרטגיה של גישה עקיפה; אסטרטגיה של לחצים מדיניים שנועדה לאלץ את הפלסטינים לשמור על השקט והביטחון בצד שלהם. ואת זה ישראל עשתה בהצלחה לא מבוטלת בשנתיים שחלפו מאז "צוק איתן".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד