בואו נצא מהבידוד: לא מגיע לנו שיקשרו אותנו
כל עוד לא ייצא קול ברור מהקהילה הפסיכיאטרית, המתנגד באופן פומבי ונחרץ לקשירה, הרי שבשוך הסערה הנוכחית עולם כמנהגו ינהג. אנא, אל תהדפו את הביקורת. זה הזמן ליצירת בסיס של אמון וכבוד בין אנשי המקצוע לבין קהילת המטופלים
לפני ארבעה חודשים פרסם ארגון "בזכות" את דוח "שוברים קשירה", ובו נחשפו עדויות קשות של מטופלים באשפוז פסיכיאטרי בארץ. הדוח מצביע על כך שאחד מתוך ארבעה מטופלים נקשר במהלך אשפוז, גם למשך שעות ארוכות ואף ימים.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- העסקה האפלה שהשמאל והימין חתומים עליה
- ועידה בצל משבר: קלינטון צריכה להתחיל לדאוג
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ממחשכי חדרי הבידוד במחלקות הסגורות ומתחתית סדר היום הציבורי, עלתה תופעת הקשירות וכיכבה בסיקור התקשורתי, הפוליטי והחברתי, לצד הפרות נוספות של זכויות אדם במערך בריאות הנפש. הקולות הנשמעים מתוך העדויות הקשות התגבשו לסיפור שעיקרו פגיעה במטופלים - אלה שעד לאחרונה הושתקו והואשמו בהזיות והגזמות מצד אנשי מקצוע וגם מצד כל השאר.
קריאת תיגר כזאת נגד כלי מקצועי נפוץ ושכיח עומדת בבסיס השבר העיקרי בתחושתם של קהילת המטפלים. במשך שנים מיישמים רופאים ואנשי סיעוד את פרקטיקת הקשירה והבידודים על בסיס יומיומי. רובם אינם אוהבים לעשות בה שימוש, אך רואים בה רע הכרחי. פתאום נחשף הציבור הרחב לעובדה שפרקטיקה זו היא משפילה, טראומטית ואכזרית, והרופאים נאלצים להתמודד עם הביקורת על הנעשה תחת ידם וחתימתם בגיליונות הרפואיים החסויים.
> הקמפיין נגד קשירת מטופלים - פגיעה בחברה
על כך נוספת תחושת כפיות הטובה שחשים אנשי צוות רבים. עבודתם נתפסת כ"עבודה שחורה" המגִנה למעשה על החברה מפני חולי הנפש שמהווים לכאורה איום ממשי. והנה, במקום לזכות בהכרת תודה הם מתוגמלים בעלבון.
מתמחה פסיכיאטרית כתבה לאחרונה ברשת חברתית: "אנחנו כלבי השמירה של הנורמליות". לפי היגיון זה, לא ייתכן שמעשיו של כלב השמירה הנאמן יישללו ברבים. יתרה מכך, כל עוד נתפסת הפסיכיאטריה כפרופסיה שאינה רפואית גרידא, אלא כמי שמגִנה על החברה מפני מטופליה, היא משחררת את עצמה מעולו של הכלל הראשון ברפואה: 'ראשית, אל תגרום נזק', אינה בוחנת את השלכות שיטותיה על המטופלים, ורואה עצמה מעל ביקורת.
רבים מאנשי המקצוע עוסקים לפיכך בעיקר בהדיפת הביקורת המושמעת מצד המטופלים ומצד ארגוני חברה אזרחית, ומתרכזים בטון ולא בתוכן. גישתם זו מעמעמת את תוכני הביקורת ומשתיקה את קולותיה.
אולם יש בקרב אנשי המקצוע גם פסיכיאטרים ואחים ואחיות סיעודיים לא מעטים שחושפים בפנינו מקרים שבהם ננקטו פעולות אכזריות שלא לצורך, ואף תומכים במאבק המטופלים. הצרה היא שתמיכתם מושמעת בחדרי חדרים.
כל עוד לא ייצא קול ברור מהקהילה הפסיכיאטרית, המתנגד באופן פומבי ונחרץ לקשירה, הרי שבשוך הסערה הנוכחית עולם כמנהגו ינהג. אין זה קל לבקר את עצמך, לצאת נגד חבריך, להודות שנעשו טעויות ושהגיע הזמן לבדק בית ולשינוי יסודי, אבל זה מה שנדרש דווקא בימים סוערים אלה. זה הזמן ליצירת בסיס של אמון וכבוד לדיאלוג פתוח בין אנשי המקצוע לבין קהילת המטופלים.
הטענה שנשמעת מצד הקהילה הפסיכיאטרית של "כולם נגדנו" היא הכללה הבולמת את הרצון לקיים שיח; רצוי להחליף טענה זו בהקשבה לתוכן הדברים. הרי לצד הביקורת הנוקבת המושמעת כיום, כמעט כל מטופל יודע לספר גם על אותה רופאה מצוינת, או אח אדיב שפגשו במהלך האשפוזים. יש הכרה מלאה שרבים מאנשי הצוות הם הגונים ומסורים ויש לתת בהם אמון, ולפיכך אין לקבל את האמירה ש"דמם של אנשי הצוותים הותר".
מערכות משתפרות רק באמצעות ביקורת פנימית וחיצונית תוך הצבת סימני שאלה מקצועיים, אתיים, מוסריים וערכיים. הרי רוב הכשלים אינם נעשים בזדון, אלא מתוך דפוסי עבודה מקובעים, ואין טעם להכחישם. אין לשכוח כי ככל מערכת מקצועית אחרת גם מערך האשפוז הפסיכיאטרי מורכב מבני אדם שעשויים לטעות לעתים.
דווקא כיום, בעין הסערה, יש מקום ליצירת שיח חדש בין המטפלים למטופלים שיתבסס על כבוד הדדי ויביא לחיזוק ולהחלמה. כולכם מוזמנים לשיח החדש: אל תישארו בבידוד ואל תשאירו בו אותנו. מניסיוננו זה הורס חיים.
רילי ווילו, זמרת, מלחינה ועיתונאית. מתמודדת עם מאניה-דיפרסיה ופעילה למען זכויות מתמודדי נפש.
שרון פרימור, היועצת המשפטית בארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, כתבה את דוח שוברים קשירה.
אקו"ם