ראשי » חדשות » דעות

מסע הציד נגד הציונות הדתית פוגע בליברלים

תקיפת כל הציונות הדתית והכללות פסולות נגדה בעקבות דבריהם של הרבנים לוינשטיין וקרים רק פוגעת בעמדה הליברלית

הארץ סערה בשבועיים האחרונים, ובצדק גמור, בעקבות ההתבטאויות החריפות והמבזות של הרבנים אייל קרים­ויגאל לוינשטיין בסוגיות שונות. גם אני כתבתי כאן דברים חריפים עליהם. אבל תוך כדי הסערה החל להתחולל גם מסע ציד כולל נגד הציונות הדתית ומוסדותיה, ויש לצאת בחריפות גם נגדו.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הגורם הבולט ביותר בהקשר זה היה דווקא שר הביטחון לשעבר משה יעלון, שאמר כי "הדתיים-לאומיים, גם בכנסת וגם במקומות אחרים, מובילים תהליכים של הקצנה באופן מסוכן ביותר"; פרופ' יגיל לוי, המומחה הבולט ביותר בישראל ליחסי דת וצבא, הציע ב'הארץ' לדאוג לפיקוח על כלל המכינות וישיבות ההסדר, "אם לא לסגירתן"; והעיתונאי אורי משגב, גם הוא ב'הארץ', יצא אפילו נגד הגורמים שביקרו את הרב לוינשטיין בגלל העובדה שהם ממשיכים לקרוא לו בנימה חברית "הרב יגאל".
 
יש בעמדות מסוג זה הרבה בעיות. ראשית, עצם ההכללה שבהן: מי שחוזר ומזהיר אותנו ש"לא כל ערביי ישראל הם חנין זועבי", ראוי שינקוט יחס זהיר דומה גם כשמדובר בציונות הדתית. כשמעלים תביעה לסגור מערכת שלמה של מוסדות מפוארים, כדאי גם לדון בשאלת הענישה הקולקטיבית, שהעמדה הליברלית יוצאת בדרך כלל בחריפות גדולה נגדה.
יתרה מכך, ראוי לזכור שגם הביוגרפיה של אלו שמתבטאים כך אינה מתמצית בדברים המגונים שבגללם יצא עליהם הקצף בצדק, בדיוק כשם שהביוגרפיות של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ("יודו-נאצים"), פרופ' זאב שטרנהל ("לעלות בטנקים על עפרה"), והאמן יגאל תומרקין ("מחנה ריכוז קריית-ארבע") אינן מתמצות בהתבטאויות המגונות שעליהן בוקרו בצדק. אגב, בגלל מכלול הביוגרפיות האלה אפילו זכו שלושת האישים הללו בפרס ישראל. ליבוביץ' היה היחיד מביניהם שויתר בסופו של דבר על הפרס בעקבות השערורייה שהתחוללה סביבו.

במקרה של מוסדות, הבעיה חריפה עוד יותר: אי אפשר לשפוט מוסד חינוכי כמו המכינה בעלי, שהוציא מקרבו בוגרים כמו עמנואל מורנו, רועי קליין, והדר גולדין, רק באמצעות ההתבטאויות המקוממות של אחד משני ראשי המכינה. כאדם בודד, לוינשטיין לא צריך להרצות בצה"ל עד שיחזור בו בבירור דווקא מהכינוי "סוטים" שהדביק להומוסקסואלים. אבל המכינה, שראשה השני הרב אלי סדן הבהיר את התנגדותו לכינויים האלה, לא צריכה להיות מוסד פסול.
 
הבעיה הגדולה ביותר בהכללות הללו היא ההתעלמות מהעובדות ומהמציאות המורכבת. במציאות מתחולל כבר שנים רבות מאבק קשה בין שתי עמדות אידיאולוגיות בתוך הציונות הדתית - המגמה החרד"לית והמגמה הליברלית. שתיהן נאבקות בעיקר על נפשו של "הרוב הדומם" הבורגני.

לעמדה הליברלית יש דווקא הישגים לא מעטים, שחלקם בולט בסוגיה הלהט"בית. התייצבותם של דתיים רבים במצעד הגאווה בירושלים בשבוע שעבר היא תולדה של שינוי היחס לקהילה הזו, כמו גם העובדה שאפילו רוב הרבנים שגינו את התופעה הלהט"בית הקפידו להדגיש שהם מבקשים לקרב באופן אישי את בני הקהילה - אבחנה שהיא עצמה חידוש של השנים האחרונות.

כך גם ביחס לסוגיית הדת בצבא: אכן, כטענת יגיל לוי, יש בצבא תופעות של הדתה - שינוי נורמות כוללות בצה"ל מסיבות דתיות - ואפילו של תיאוקרטיזציה, שבהגדרת לוי הכוונה היא להשפעה של גורמים דתיים חיצוניים. כמו כן, אלמלא החשש שהביקורת נגד התופעות הללו תנוצל להדרת כלל הדתיים מהתקדמות בצבא, ייתכן שאפילו דתיים רבים יותר מהזרם המרכזי היו מודים בקיומן, שכן קשה להתכחש להן. אבל בכל מקרה, אותן תופעות אינן השורה התחתונה והבלעדית של כלל יחסי הדת וצבא, שהרי רוב רבני הציונות הדתית למשל יוצאים נגד גיוס בנות לצה"ל, ובפועל מספר הבנות הדתיות המתגייסות עולה בחדות.

ההכללות הגורפות נגד הציונות הדתית רק פוגעות במאבק הליברלי. הן מן הסתם לא ישנו את עמדתם של הליברלים המובהקים, אבל עלולות להשפיע על חלקים מן "הזרם המרכזי" - שהוא הרוב בציבור זה - ליישר קו עם החרד"לות: לאו דווקא באימוץ עמדותיה, אבל לפחות בהימנעות מביקורת פומבית עליהן, כדי לא "לשתף פעולה" עם השמאל החילוני-ליברלי, שממילא נתפס כמתנגד לכלל הציונות הדתית.

אסור לנסות להכריע גם את הוויכוח עם תפיסת העולם החרד"לית באמצעות החרמת מוסדותיה, או ביטול כל הערכים שטמונים בה. עמדות מסוג זה רק יגרמו לרבים לראות ברבנים החרד"לים ובמוסדותיהם קדושים מושתקים, ויגבירו את ההזדהות איתם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג