לפלסטינים מכופפים את החוק, ללוחם צה"ל לא
משרד הביטחון עומד בסירובו להעביר למשפחתו של יהודה הישראלי כסף לצורך התאמת ביתו לצרכיו. אולם, רק לאחרונה הוכח שכשהדרג המשפטי רוצה - הוא יודע לבצע חריגות מהחוק היבש. אז "חוק הוא חוק" או "החוק זה לא הכל"? תלוי אם אתם יהודים או לא
"החוק זה לא הכל", קבע בית המשפט העליון בחודש פברואר 2016, בדיון שבו דחה עתירה להריסת מבנים לא חוקיים שהוקמו במימון האיחוד האירופי בשטח C שנמצא בשליטה ישראלית. הגדיל לעשות השופט מני מזוז, היועמ"ש לשעבר, שקבע שאין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתה ובסדר העדיפויות של המדינה.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- התנערות הגננות מאחריות - צבועה ומבהילה
- לא ניצחון, כישלון: מה מלמד השקט בצפון?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ביום חמישי התקיימה ישיבה של ועדת חוץ וביטחון בנושא התאמת ביתו של החייל הפצוע יהודה יצחק הישראלי. בישיבה היו נוכחים חברי כנסת, בני משפחה, נציגי משרד הביטחון והמשפטים ואנחנו, יוזמי הקמפיין למען יהודה הישראלי.
יהודה נפצע ב'צוק איתן' וכיום נמצא בשיקום בתל-השומר לאחר פגיעת ראש קשה. חזרתו הביתה מתעכבת רק בגלל סירוב משפטי פוליטי של משרד הביטחון, להעביר כסף לצורך התאמת ביתו לצרכיו החדשים. לפני כחודש וחצי נרתם הציבור לקמפיין הדסטארט שלא נראה כמותו בישראל עדיין, וגייס ליהודה למעלה מ- 1.5 מיליון שקלים בתוך ימים בודדים. משרד הביטחון והדרג הפוליטי הבכיר נראו נבוכים לרגע, אבל רק לרגע.
בוועדה ישב היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בן ארי, והציג את עמדת משרד הביטחון בנושא, עמדה שלמעשה הוא זה שקבע: לא מעבירים כסף לחייל הפצוע ולמשפחתו. המסר הפוליטיקלי קורקט שלו אמר 'אנחנו לא יכולים, חוק זה חוק', והמסר האמיתי שלו, שנחשף לאורך הדיון, היה 'מה אתם רוצים? אבל בונים את הבית. יש כסף מהציבור, נכון זה קצת עקום, אבל אנחנו לא נהרוס'.
מבחינת עו"ד בן ארי ואגף השיקום במשרד הביטחון, נוח שהציבור נתן מעצמו ולכלך את הידיים בשבילם. נוח להם שילד בן 15 שילם את דמי הכיס שלו כדי לממן את מה שהם לא הסכימו לממן. נוח להם שהנושא ירד במהירות מהשיח הציבורי. שרק יתנו להם שקט שם למעלה, ושתתפוצץ המציאות.
הדרג הנבחר, שר הביטחון וראש הממשלה, יכולים וצריכים להורות לעו"ד בן ארי למצוא פתרון חריג. הם מתמהמהים לעשות כן, והדרישה שלנו מהם נשארה: לא רוצים עוד תרומה מקרן היסוד אלא טיפול ביהודה כשווה בין שווים. אבל אני מסרבת להסיר אחריות מהדרג המשפטי הבכיר.
הנה שני מקרים שקרו לאחרונה והוכיחו שכשהדרג המשפטי רוצה, הוא יודע לתת חריגות למרות שהחוק היבש מורה אחרת. הוא עובר על החוק כי כפי שאמר השופט מזוז "החוק זה לא הכל".
הראשון הוא מקרה הבשר הבלתי מפוקח שמגיע מהרשות-הפלסטינית. הבשר הזה משווק בישראל ללא עמידה בסטנדרטים בינלאומיים של הקפדה על בריאות. במשך שנים הנפיקה מדינת ישראל אישור שיווק למרות שזה מנוגד לחוק ומסוכן לבריאות. החל מ-2010 התחילה המדינה להעלים עין, במכוון, מההברחות ומהחוק. החוק הוא רק המלצה, המלצונת. למה? כי "לביטול ההסכם נלווים היבטים מדיניים". כששר החקלאות אורי אריאל ניסה לאכוף את החוק ולמנוע פגיעה בבריאות של כולנו, הוא מצא את עצמו מתמודד עם ענקי משרד הביטחון והמשפטים, שביקשו להמשיך להעלים עין מאותו "חוק זה חוק".
המקרה השני הוא פסק דין שניתן לפני כחודש וחצי בעניין המחצבות הבלתי חוקיות ביו"ש. משרד הביטחון הנפיק באופן אקטיבי ובניגוד לחוק, רישיונות חציבה למחצבות בלתי חוקיות ערביות ביו"ש. למה? בגלל "שיקולים כבדי משקל" הכוללים את הרצון לא לפגוע בפרנסה של הפלשתינים העובדים במחצבות. בג"ץ, אגב, קיבל את עמדת המדינה בעניין. החוק הוא, שוב, המלצה בלבד.
והנה העיקרון: כשרוצים – יכולים. כשהדרג המשפטי רוצה למצוא חריג, הוא יודע לעשות את זה מצוין. עקרונות לאכיפת החוק מושפעים פעמים רבות משיקולים פוליטיים וחברתיים, זה לא סוד. התעקשותו של עו"ד אחז בן-ארי בעניין יהודה הישראלי והאטימות שהפגין בדיון הן סמל. סמל להתנשאות, לציניות ולחוסר צדק שנעשה בטענות של עשיית צדק, בטענות של עליונות החוק ו"פחד מתקדימים".
עו"ד בן ארי משחק בנו. הוא משחק בחיילים ובמשפחותיהם. לצערי, גם שר הביטחון וראש הממשלה, נותנים לכך לגיטימציה ואותו משפטן בכיר משחק בהם כאילו היו בובה על חוט.
האם חייל שנלחם בשביל כולנו וחזר רבע ממה שהיה לפני המלחמה, הוא לא "שיקול כבד משקל" בשביל עורך הדין בן-ארי הנכבד? מה יגיד היועמ"ש לשכנו של יהודה הישראלי שיתגייס מחר בבוקר? איפה הכבוד למשפחה של החייל שהקריבה ועדיין מקריבה כל כך הרבה? מה שראינו בוועדת החוץ והביטחון היה מופע של אטימות וציניות וגם של צביעות. כי כשרוצים- יכולים וכאמור, "החוק זה לא הכל".
אקו"ם